Igrot Kodesh · Letter 600 — Malchus of Atzilus & the Rebbe's Ongoing Spiritual Influence

[After 10 Iyar 5710]

You ask me about my letter of 10 Iyar,[1] which reported the explanation of the Tzemach Tzedek concerning the worlds of Atzilus*, Beriah*, Yetzirah* and Asiyah* — pointing out that the influence granted to the latter is retained in the Attribute of Malchus* of the world of Atzilus. From this you deduce that the development takes place within the world of Atzilus itself — that is, in the giver — even before this influence reaches the recipient.

Indeed, the Tzemach Tzedek chooses the image of gestation to describe the relationship between the masculine and feminine elements. Malchus of the world of Atzilus is, in this sense, the source of the creatures and the origin of Beriah, Yetzirah and Asiyah — that is, of the recipient. The Tzemach Tzedek indeed speaks of: "Malchus, the Attribute of Royalty, which is the source of Beriah, Yetzirah and Asiyah." And the Torah Or, at the end of Parshas Terumah, confirms that Malchus is, in Atzilus, the source of Beriah, Yetzirah and Asiyah.

Likewise, you ask me what the relationship is between all this and the histalkus*.

This has been explained. Indeed, three months elapsed between the histalkus and 10 Iyar. Until the date of histalkus, the Rebbe's influence was granted in an evident manner. Since that date, it is dispensed in a higher form and so receives a new dimension. For "the righteous are greater [after they leave this world than during their lifetime]."[2] The influence they grant is therefore also greater.

In order to make a balance of what was obtained until the histalkus, three months are physically necessary so that the child be "recognizable." This recognition must therefore occur, at the latest, by 10 Iyar — even though it does not yet concern the actual birth of what will issue from the blessings granted by my father-in-law, the Rebbe, when he still lived in this world.

I say "at the latest" to underscore that it is not necessarily a question of three full months. Moreover, the one who grants influence can sometimes do so without the recipient having to retain it for nine months. Recognition can therefore occur before the end of three months. For a part of the modification necessary to receive the influence[3] has already been carried out by the one who grants it.

It is not necessary that every influence be systematically received in the deepest manner, such that forty years are needed for the disciple to perceive his master's teaching. Many times, this is indeed the case, but one cannot consider that the disciple must wait forty years for every word, every sentence, that he receives from his master.

This is also the case with respect to our subject.

תר

[אחר יו"ד אייר, תש " י ]

מה שהעיר במכתבי מיו"ד אייר בביאור הצ"צ בענין אצילות ובי"ע שהעיכוב הוא במלכות דאצי' ומקשה דא"כ הרי ההשתנות נעשית באצי' גופא, דהיינו בהמשפיע טרם שבאה להמקבל, הנה הצ"צ ממשיל על זה ענין העיבור כפשוטו בזו"נ, וא"כ מל' דאצי' במקום זה מדובר בה כמו שהיא שורש לנבראים, התחלת בי"ע, היינו מקבל, וכל' הצ"צ "במ' מקור דבי"ע", וראה בתו"א ס"פ תרומה, שמלכות הוא מקור בי"ע שבאצילות וכו'.

כן שואל מהו השייכות של כל ענין זה לענין ההסתלקות.

הנה השייכות מבוארת דביו"ד אייר נשלמו ג' חדשים מיום ההסתלקות, אשר עד יום ההסתלקות הי' כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ משפיע גלוי, ומיום ההסתלקות ואילך משפיע באופן נעלה ביותר, היינו שמתחיל סדר חדש בהשפעותיו דכיון שגדולים צדיקים כו' יותר כו', הרי גם השפעתם נעשית גדולה יותר.

ולברר התוצאות שהיו מהסדר שהי' עד יום ההסתלקות הנה כמו שבגשמיות במשך ג' חדשים צריך להיות ניכר הולד, הרי לא יאוחר מיו"ד אייר לערך צריך להיות הכרה, אף שאין זה עדיין לידה של התוצאות מהשפעות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ והסדר בהיותו בחיים חייתו בעלמא דין.

וכותב הנני לא יאוחר, כי ג' חדשים היינו לאו דוקא ג' חדשים שלימים, ועוד זאת שלפעמים נותן המשפיע באופן כזה שאינו צריך ט' חדשים שלימים במקבל (במילא אין צריך ג' חדשים להכרת הולד), כי חלק מהשתנות ההשפעה להיות בערך המקבל כבר עשה המשפיע בעצמו. וכמו שאין הכרח שכל דבר ודבר שהמשפיע נותן למקבל צריך להיות בזה עומק גדול ביותר, עד שרק לאחר ארבעים שנה קאים התלמיד על דעתי' דרבי'. לפעמים רבות כן הוא, אבל אינו מוכרח שבכל מלה ולימוד שאומר הרב להתלמיד יחכה על זה ארבעים שנה. וכמו"כ הוא בנדו"ד.

תר
נדפסה בלקו"ש שם.

במכתבי מיו"ד אייר : דלעיל תקצח.