Igrot Kodesh · Letter 6124 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem*,

20 Adar* 5718,

Brooklyn, New York,

To the attention of Mr. Eliezer Steinman (note 1: See, on his subject, Letter no. 6009),

Shalom* u'vracha*,

I have received your two books, "Collection of Parables for the People and for the Youth" and "The Garden of Chassidus*" (note 2: See, on this subject, Letter no. 5543). I thank you for having thought to send them to me and no doubt you will do the same for your future publications. The books that were sent from here have surely reached you. I read, with interest, the foreword to your "Collection of Parables for the People and for the Youth." For the moment, I do not recall whether you cite, in your books, the perspective of Chabad* on the images of the Torah*, which, naturally, also includes Chabad* literature. Indeed, the Torah* also comprises the Oral Law, until the end of the generations, that is, all the explanations introduced by the scholars of the Torah*, basing themselves on the holy Tradition that goes back to Moshe*, our master.

The meaning of an image in the Torah* is the following. It cannot be entirely independent of what it must describe and what follows from it. Thus, what one observes in a king of flesh and blood will exist, a fortiori, in the King, the Holy One, blessed be He. Such an image is powerful, for earthly royalty has its source in heavenly Royalty. And, it is the same for all others, for all the illustrations of the Torah*, as is also expressed by a brief saying appearing at the beginning of chapter 3 of the Tanya*, which deals with the soul of man. This text explains that the three parts of the soul — Nefesh*, Ruach*, and Neshamah* — comprise ten levels, corresponding to the ten supernal Sefiros*, "from which they derive," it specifies. It is the same for all parables. This concept is specified at various references, for example in the Torah Or*, in Parshas Mikeitz*, page 42, column 2, commenting on the statement that King Shlomo* "stated three thousand parables," which are, in fact, three thousand facets, one higher than the other, of the same idea. In the terms of the Zohar*: "One is the brain of the other and one is the force of evil of the other." And, the Torah Or* specifies, regarding such an image, that: "The spirituality of the lower stage is the materiality of the upper stage."

A precise analysis shows that one must necessarily have recourse to such a definition of parables, if one takes into account the fact that chance does not exist and that Hashem* directs the world, down to the least of its details. An idea therefore cannot describe another by mere chance, without there being a profound relationship between them. Perhaps this is why parables are so few in Chabad* Chassidus*. Indeed, it explains Divinity, shows that "there is nothing besides Him." The appropriate image is therefore the body, as it is said: "From my flesh, I perceive the Divine," or, at a higher stage, the functioning of the soul, for Divinity is found in all things. The teaching of Chabad* aims to bring all of this to light. It is therefore clear that one can find an image and an illustration in the various stages and aspects of the soul. And, no other parable is necessary.

With my respects and my blessing,

I will cite at least one specific remark, which perhaps also has a general scope. It concerns the section "From the Mouths of the Chassidim*" of your collection, on page 300, which reports the account of a Chabad* Chassid*, a great merchant, who drew up his annual accounts and, on the last line, inscribed, as a total: "There is nothing besides Him." On this subject, the Chassidim* know by tradition that this was a Chassid* of the Alter Rebbe*, Rav Binyamin of Kletsk. The explanation is the following. The Chassidim* emphasize that this man inscribed the details of the expenses, then, without adding them up, having reached the line of the total, he noted: "There is nothing besides Him" — not as the fruit of prior reflection, but as a self-evident truth. The final synthesis of all things, whatever they may be, is indeed: "There is nothing besides Him."

Following this, it is also recounted that he was once asked how Chassidus* could demand that one put into practice the Precept: "In all your ways, know Him" — also at the time of eating, drinking, conducting commerce, and regarding them — according to the definition that Chassidus* gives of such knowledge, that is, a perception and a feeling that pierces through man. He responded that, as practice proves, one can, even at the central point of prayer, at the beginning of the Amidah*, have a thought about the Leipzig fair. If so, why be surprised that, during the Leipzig fair, one says to oneself that: "There is nothing besides Him"?

ו'קכד

ב"ה, כ' אדר, ה'תשח"י
ברוקלין, נ.י.
לכבוד מר אליעזר שי' שטיינמן

שלום וברכה!

הנני לאשר בזה קבלת שני ספריו ילקוט משלים כו' לעם ולנוער וגן החסידות, ות"ח על שימת לבבו לשלחם הנה, ובטח גם עם פרסומיו הבאים ינהג כן. הספרים ששולחו לו מכאן בטח הגיעו לו.

קראתי בהתענינות המבוא שלו לספרו ילקוט לעם ולנוער בהנוגע משלים, ואיני זוכר בשעה זו אם מובא בספריו השקפת חב"ד על ענין המשלים בתורה ובספרות החב"דית בכלל זה כמובן, שהרי התורה כוללת תורה שבעל פה עד סוף הדורות כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש על יסודי המסורה העולה בקדש עד למשה רבינו.

וענין המשל בתורה הוא - אי אפשר למשל שלא תהי' לו שייכות לנמשל, שנשתלשל ממנו, ולדוגמא משל למלך בשר ודם כו' על אחת כמה וכמה מלך מהקב"ה כו' שתוקף המשל הוא מפני שמלכותא דארעא שרשה במלכותא דרקיע, וכיו"ב בכל המשלים ובכל הדוגמאות שבתורה, וכמדוייק ג"כ בפתגם קצר בתניא ריש פרק ג' המדבר בנפש האדם ומבאר אשר נר"נ כלולה מעשר בחי' כנגד עשר ספירות עליונות ומוסיף הטעם "שנשתלשלו מהן". ועל דרך זה הוא בכל המשלים. ונקודת רעיון זו מבוארת בכמה מקומות ולדוגמא בתו"א פ' מקץ (מ"ב טור ב') בביאור הנאמר על שלמה המלך וידבר שלשת אלפי משל, שהם שלשת אלפים מדריגות זו למעלה מזו באותו ענין עצמו אלא כל' הזהר דא מוחא לדא ודא קליפה לדא וכל' התו"א שם: שהנמשל - רוחניות המדריגה התחתונה, וממנה נשתלשלה גשמיות המדריגה העליונה וכו'.

וכשנדייק הרי מוכרח ביאור האמור בענין המשלים על פי השיטה שאין כל דבר בעולם המקרה ובע"ב ישנו לבירה זו לכל פרטי' ופרטי פרטי' ולכן אי אפשר שבדרך מקרה ובלי שייכות פנימית יוכלו להמשיל מענין אחד לחברו.

אפשר יש להסביר בזה שכ"כ מועטים המשלים בתורת החסידות חב"ד שהרי ענינה ביאור משנת אלקות ואיך שאין עוד מלבדו, ולזה הרי המשל והדוגמא הוא ומבשרי אחזה גו' הגוף ולמעלה מזה תורת הנפש לפרטי'. וכיון שבכל דבר ישנו האלקות ומטרת תורת החב"ד לגלות את זה מובן שיש למצוא הדוגמא והמשל בתורת הנפש בחינותי' ומדריגותי' ואין זקוקים למשלים מסוג אחר.

בכבוד ובברכה.

אביא עכ"פ הערה אחת פרטית ואת"ל גם זה ענין כללי הוא, והוא בהמדור "מפי חסידים" (בספרו ילקוט) ע' ש', מעשה בחסיד חב"די סוחר גדול שעשה את המאזן השנתי שלו ומתחת לשורה התחתונה כתב סה"כ אין עוד מלבדו. דרך אגב מסורה בפי החסידים שהמדובר הוא בחסידו של רבנו הזקן ר' בנימין מקלצק, והנקודה בדבר, כפי המודגש בפי חסידים, שלאחרי שכתב פרטי החשבון הנה מבלי חשבון וחושבן כשהגיע להשורה סה"כ כתב אין עוד מלבדו. ז"א לא על ידי שהתבונן וכו' וכו' כ"א בפשיטות, אשר הסה"כ של איזה ענין שיהי' הוא - הואין עוד מלבדו. וכהמשך לזה מסופר אודותיו אשר פעם שאלוהו איך זה קובעת תורת החסידות שיהי' בכל דרכיך - גם בעניני ובשעת אכו"ש ומסחר - דעהו, וכביאור ענין הדעת בתורת החסידות שהיא הבנה עמוקה עד כדי הכרה והרגשה חודרת כל האדם, וענה שהרי רואים במוחש אשר בעת התפלה אפילו בהנקודה התיכונית שלה תחילת העמידה נופלות מחשבות ע"ד יריד בלייפציג ומה זה פלא אם בעת היריד בלייפציג יפלו מחשבות ע"ד אין עוד מלבדו.

ו'קכד
נדפסה בלקו"ש חי"א ע' 259 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

לכבוד... שטיינמן: אגרות נוספות אליו - לעיל ו'ט, ובהנסמן בהערות שם.

המשלים... החב"דית: ראה גם לעיל חט"ו אגרת ה'תקמג.