Igrot Kodesh · Letter 6383 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem*,

11 Tammuz* 5718,

Brooklyn,

To the directors of the Beis Rivka* seminary and the parents'

association of the seminary of Kfar Chabad*,

where Hashem* has ordained the blessing,

may He grant you long life,

Greetings and blessings,

I have duly received your letters and the reports of the administration and the parents' meetings. I read with pleasure that you have all recognized, with unanimity of hearts and with one voice, the necessity of strengthening, at the seminary, the Jewish and Chassidic* education beyond what was practiced until now, of intensifying the sacred studies there. Consequently, you are seeking appropriate teachers, whose fear of Hashem* precedes their wisdom, for, of course, all of this depends on the teaching staff.

Accordingly, each of the directors and parents will do everything in his power to acquire the means for this. If, in every place and at every time, our Sages* have said that "if you make efforts, they will be crowned with success," how much more so is this the case in our days, when one can observe the success of an action undertaken for the Torah* and the fear of Hashem*, provided one devotes oneself to it wholeheartedly and with the appropriate enthusiasm — all the more so in our Holy Land, may it be restored and rebuilt by our righteous Mashiach*, where all of this is particularly necessary. Therefore, every effort, every intervention in this matter is justified.

Given the immense importance of all this — I mean everything that concerns education — since a development acquired by the student will be maintained subsequently, throughout her entire life, it is therefore quite evident that there is no room at all for considering what sows doubt regarding the fear of Hashem* and traditional Judaism, nor even the "doubt of a doubt," in a situation involving a danger of life or death, which is also forbidden. Basic logic and human rationality allow one to establish this.

You will deduce from what has just been said what my position is concerning books that are doubtful from the standpoint of the fear of Hashem* and, likewise, teachers of whom one may wonder whether they will know how to instill this fear of Hashem* in their students. For further precision, I will add another point. As I have said, one must set aside such books and such teachers, even in the absence of any other choice, precisely because there are no others. Indeed, the directors and, of course, the parents must ensure that the students remain faithful to Hashem* and to His Torah*. This is their happiness, material and spiritual. However, it should be possible, at the present time, to find teachers and study books that are irreproachable from the standpoint of the fear of Hashem* — to use the expression you employ in your letter — and whose level will be suitable.

There are now several Beis Yaakov* schools in our Holy Land. The period of beginnings, of hesitations and doubts, has passed. On the basis of the experience of several years, a solution has been found to these questions. The Beis Rivka* seminary can surely benefit from the experience thus accumulated. According to what you write to me, you yourselves have decided, unanimously, that the fear of Hashem* must precede wisdom, as the Sages* affirm in the Mishnah*. It is surely unnecessary to specify that this priority is not only in time but also in quality, which means that when one must make a selection between teachers and books, choosing between the fear of Hashem* and wisdom, one will give priority to the former, as has been said. Likewise, regarding the points you mention, the subjects for which a better level of study should be obtained, this does not mean, of course, that one should lower this level when it does not concern the fear of Hashem*. Assuredly, you will all agree on this matter. And, therefore, it is somewhat surprising that you speak of it in your letter as if there were a doubt on this subject.

Likewise, your letters do not clearly define the secondary school program that you mention at several points. Now, the seminary has just been created and, despite this, it is meeting with success, at least in a relative manner. There is therefore no reason to make it into a secondary school. It seems to me I have already written to you that this does not suit me at all. The seminary must indeed take the form of a training school for teachers and kindergarten educators. In our days, such a seminary is particularly important. You say there is a risk that the relevant authorities might not accept teachers who are not holders of the baccalaureate. But there is a good chance that one will witness an evolution in this domain as well. Above all, even in the absence of such accreditation, teachers and kindergarten educators have a particularly broad field of action. As has been said, what is essential, what matters above all, is that these teachers and kindergarten educators be fully suited to their mission, which is of the highest importance. One must therefore not reduce, even somewhat, their suitability for all of this by modifying the study program or the appearance of the seminary.

One confers merit upon days that are by nature propitious. Now, I write the present letter on the eve of 12 and 13 Tammuz*, days of the liberation of our master and our head, who fought, despite the veils and the difficulties, for the victory of traditional and Chassidic* Judaism, of the complete Torah*, who achieved an evident victory, obtained before the eyes of all, though it had been inconceivable according to the ways of nature. Now, "the body follows the head," and every Chassid*, attached or bound to him, must therefore follow the path he showed us, especially in domains for which there is absolutely no need to give of one's own person. It suffices, indeed, to offer one's animal soul, to be wholehearted with Hashem*, Creator of the world Who directs it, granting His Providence to all. Thus, the heart of each man and each woman will be whole in following the way of the Torah* and the Tradition, illuminated by Chassidic* clarity and warmth, in turning aside from and preserving oneself from every deviation, every doubt, the "doubt of a doubt," regarding the firmness and purity of all this. Without a doubt, the blessings and the success of Hashem* will multiply, so that one may attain the objective set, with breadth of spirit and in true happiness, materially and spiritually.

Regarding the subject of our discussion, the parents, the teachers, and the directors will derive from all the students of the seminary much true satisfaction, a Jewish and Chassidic* satisfaction. Justly and with the pride emanating from the domain of holiness, you will be able to say: "See those whom we have formed." With my blessing to convey good news of all this and on the occasion of the festival of liberation,

ו'שפג

ב"ה, י"א תמוז, תשי"ח
ברוקלין.
הנהלת סמינר בית רבקה אסיפת הורי

תלמידות הסמינר

אשר בכפר חב"ד, שם צוה ה' את הברכה

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתביהם והפ"כ של ההנהלה ואסיפות ההורים, ונעם לי לקרות בהם, אשר כולם לבבם שלם ובפה אחד, שמוכרח שבסמינר רצוי להגביר החנוך היהדותי חסידותי גם יותר משהי' עד עתה, וכן להוסיף בלימודי קדש, וכתוצאה מזה מובן, שהרי תלוי בסגל המורים-ות, מעונינים שיהיו גם המורים-ות מתאימים להנ"ל, שיראתם קודמת לחכמתם.

אשר בודאי ע"פ האמור, הרי כאו"א הן מההנהלה והן מהמורים, יעשה כל התלוי בו להשגת המטרות האמורות, אשר אם בכל מקום ובכל זמן, אמרו רז"ל יגעת ומצאת, עאכו"כ בזמננו זה, שרואים אנו הצלחת השתדלות בעניני תורה ויראת שמים, באם רק מתעסקים בתום לבב ובמרץ הדרוש, ובפרט שבארצנו הקדושה תבנה ותכונן ע"י משיח צדקנו, הרי כל הנ"ל מוכרח ביותר וביותר ולכן מובן שכל יגיעה והשתדלות כדאיות הן בזה.

ומפני גודל ערך הדבר, כוונתי לכל הענינים אשר בשטח החינוך, שהרי שינוי בהמחונך פועל פעולתו במשך כל ימי חייו לאחרי זה, מובן וגם פשוט, שענין שמטיל ספק בהנקודה דיראת שמים ויהדות מסורתית, אין כדאי כלל להכנס בזה, וכדוגמת הענין אשר ספק ספיקא בגדרי פקוח נפש, ג"כ אסור הוא, והוא מובן גם בשכל הבריא שכל האנושי.

שמזה מובן יחסי לספרים המסופקים מנקודת מבט דיראת שמים, וה"ה למורים-ות אשר יש ספק איך ישפיעו על המחונכים בענינים של יראת שמים, וליתר שאת אוסיף עוד נקודה, שאף שכאמור לעיל יש לשלול ספרים ומורים-ות כהאמור אפילו במצב דלית ברירה בספרים ומורים-ות אחרים, שהרי לכל לראש על ההנהלה ופשיטא דעל ההורים לראות שהמחונכים שלהם יהיו נאמנים לה' ולתורתו, והרי זהו אשרם בגשם וברוח, הרי בודאי עתה יש למצוא מורים וספרי לימוד אשר שלמים יהיו מהנקודה דיראת שמים (וכלשונם במכתבם) וגם חכמתם תהי' ברמה מתאימה והרי כמה מבתי ספר בית יעקב נמצאים באה"ק ת"ו, שלאחרי שעברו תקופת ההתחלה וההתלבטות והספיקות, הרי על יסוד הניסיון של כמה שנים הראו דרך לפתרון בעיות האמורות, ובטח גם הסמינר דבית רבקה יכול לנצל תוצאות נסיון האמור, וע"פ כתבם גם הם החלטתם פה אחד שהיראה צריכה להיות קודמת לחכמה, וכדברי חכמים במשנתם, בודאי למותר להוסיף שקדימה זו היא לא רק בזמן אלא גם במעלה ז.א. שבמקום בחירה בין מורה למורה וספר לימוד, שנפק"מ בין יראתם לחכמתם הרי צ ע"פ האמור צ דין קדימה להראשון-נה. מובן ג"כ שבהנקודות שמזכירים צ שבאיזה מקצועות הי' בלימוד בו ברמה גבוה יותר מו הנה בכל האמור לעיל צ אין הכוונה להשפיל רמת הלימודים באם אין זה נוגע לעניני יראת שמים, ובודאי גם בזה אין חילוקי דיעות ביניהם, שלכן אין מובן קצת, מה שמזכירים זה במכתבם כאילו איזה ספק בדבר.

כן אין ברור מהמכתבים בהנוגע לנקודה דתכנית בי"ס תיכון, שמוזכרת איזה פעמים, והרי הסמינר הוא בראשית הוסדו, ולמרות זה הצליח צ לפי ערך, עכ"פ. ואין סברא לתת לו דמות בי"ס תיכון וכו' וכמדומה שכתבתי זה מכבר, שאין זה נראה לי כלל וכלל, ויהי' הסמינר בצביון של סמינר למורות ולגננות, וע"ד הסמינר של ו תפקיד אשר בזמננו זה חיוני הוא ביותר. והחשש שמזכירים, שאפשר ממשרדים המתאימים לא יסכימו שתהינה מורות מוכרות מבלי תעודות בגרות, יש סיכויים טובים שגם זה ישתנה.

והעיקר צ אשר גם בלא הכרה האמורה, שטח פעיל רחב ביותר למורות ולגננות מבלי הכרה האמורה, וכנ"ל צ הרי העיקר ונוגע ביותר שתהי' התאמת המורות והגננות במאה אחוז לתפקידן הכי נעלה, ואין להפחית, אפילו במדה קטנה, התאמתן זו ע"י שינוי תכנית הלימוד, שינוי צביון הסמינר וכו'.

ומגלגלין זכות ליומין זכאין, אשר כותב הנני מכתבי זה ערב ימי י"ב וי"ג תמוז, גאולת רבנו נשיאנו, אשר לחם צ מבלי להביט על כל ההעלמות וההסתרים לנצחון יהדות מסורתית חסידותית ותורה תמימה, ונצח בגלוי לעיני בשר, אף שבדרך הטבע לא הי' לזה כל מקום.

הנה גופא בתר רישא אזיל, שכאו"א מחסידיו מקושריו והשייכים אליו ילכו בדרך זו הורה לנו, ובפרט בענינים אשר אין נדרש למס"נ כלל וכלל, כי אם מסירת רצון של נפש הבהמית, להיות שלמים עם ה' בורא עולם ומנהיגו המשגיח על כאו"א בהשגחה פרטית, שאז שלם יהי' לבב כל אחד ואחת ללכת בדרך התורה והמסורה, מוארים אור וחום חסידותי, ולהנזר ולהבדל מכל סטי' ומכל ענין של ספק וספק ספיקא בחוסן וטהרת הענינים ובודאי יתרבה בברכות השי"ת והצלחתו צ להשגת מטרה האמורה מתוך הרחבת הדעת ואושר אמיתי הן בגשם והן ברוח.

ובעניננו צ אשר ההורים שיחיו והמורים וההנהלה שיחיו ירוו רוב נחת אמיתי הוא נחת יהודי חסידותי מכל חניכות הסמינר, ובצדק ובגאון דקדושה יוכלו לאמר, ראו גדולים שגדלנו.

בברכה לבשו"ט בכל האמור ובברכת חג הגאולה.

ו'שפג
נדפסה בלקו"ש חכ"ב ע' 402 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.