Igrot Kodesh · Letter 6419 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem*,

26 Tammuz* 5718,

Brooklyn,

To the distinguished Chassid* who fears Hashem* and devotes himself

to communal needs, Rav Yitzchak David (note 1: Rav I. D. Gartner, of Jerusalem. See, on his subject, Letters no. 3113 and 3650),

Greetings and blessings,

I am responding to your letter of 11 Tammuz*, the eve of the festival of liberation, the deliverance of my father-in-law, the Rebbe*, head of Israel. At a propitious moment, I will mention all those you cite at the holy resting place of my father-in-law, the Rebbe*, whose merit protects us, in accordance with what you write to me. I am responding to your questions:

A) Outside of Eretz Yisrael*, some have the custom of installing the tombstone (note 2: See, on this subject, Letter no. 4868) at the conclusion of the twelve months, whereas in the Holy Land, it is done after the thirty days. In my humble opinion, it is not advisable to wait a year, especially in Eretz Yisrael*, where the custom you mention is in force. And even in other countries, some contest the necessity of waiting a year, as various texts establish, in particular the Minchas Elazar*, volume 3, chapter 37, and the Kolbo* on mourning, by Rav Greenwald.

B) Regarding the name Mendel (note 3: See, on this subject, Letters no. 1976 and 3105), you know that Menachem Mendel has the same numerical value as Tzemach Tzedek* (note 4: Menachem has the same numerical value as Tzemach, namely one hundred and thirty-eight, and Mendel as Tzedek, namely one hundred and ninety-four). For my part, I have always spelled Mendel in accordance with this numerical value (note 5: That is, with an Ayin), but it is clear that each person can do as he wishes with his name and sign as he sees fit. In various cases, everything depends, moreover, on the manner in which one asks to be called to the Torah*. In your case, you will surely be able to examine the signature and determine accordingly (note 6: To determine the spelling of the deceased's name, who was presumably called Mendel, in order to inscribe his name on the tombstone).

C) You make reference to the number of Kaddishes*. It is judicious to recite sixteen every twenty-four hours. This can be linked to an explanation of the holy Zohar*, volume 1, page 62b, according to which a Kaddish* exerts its effect for an hour and a half, which means that sixteen Kaddishes* effectively cover the twenty-four hours of the day. You ask me how this is possible on Shabbos*, for example. I am surprised by this question, for it seems you are unaware of our custom, which consists of studying the Mishnah* after each prayer — that is, three times a day.

D) We do not have the custom according to which the mourner leads the service on Friday evening to say the Mizmor LeDavid*. More generally, regarding the anniversary of the passing and the Kaddish*, you will consult the fascicles indicated below (note 7: The Rebbe notes at the bottom of the page: "Fascicles no. 55, 62, and 64").

E) Regarding the study of the Mishnah* (note 8: On the anniversary of the passing), this study takes up, according to what I have heard, the letters of the name of the deceased, but not that of his parents.

F) You ask me about a letter appearing twice in the name. Does a single chapter of the Mishnah* suffice for these two letters, or must one learn as many chapters as there are letters? I have not seen a clear answer to this question. Nevertheless, it is explained (note 9: The Rebbe notes at the bottom of the page: "According, in particular, to the Likkutei Torah*, Parshas* Behar*, page 41c, and the beginning of Parshas* Balak*") that the name is the channel connecting the soul to the body, as the Shaar HaYichud VeHaEmunah* of the Alter Rebbe* affirms at the beginning of chapter 12. It is therefore fitting to study one chapter per letter, but in my opinion, it is not necessary that they be different chapters. The same chapter can be repeated several times.

G) You ask me whether one should give priority to the letters of the name or to the systematic study of the Mishnah*. These are, in fact, two different things. For, as has been said, the letters of the name have the purpose of connecting the soul to the body and, as is explained elsewhere, of revealing the soul from its source, whereas the systematic study is a mitzvah* that one fully puts into practice by concluding a tractate or an order of the Mishnah*. Indeed, the Shaar HaYichud VeHaEmunah* defines the name as a superior force, a global vitality, all the more so since the order of the Oral Law is an integral part of the Torah*, as shown by various texts of our Sages*, who say: "The Sages* have just studied such-and-such a tractate" (note 10: They therefore seek to justify the logical sequence between one tractate of the Mishnah and the next).

H) You mention the reading of the Torah* and the Haftarah*. In this matter, I received two teachings from my father-in-law, the Rebbe* (note 11: See Letter no. 412), when I was myself in mourning for my father and master. Nevertheless, for a personal reason, I personally read the Torah* only on Shabbos* at Minchah*, on Monday, and on Thursday.

I) You also mention the order of study. In my opinion, two studies are particularly necessary in such a case. One must learn the Mishnah* — anagram of Neshamah*, the soul — and the deep teaching of the Torah*, the tree of life, enabling the fulfillment of the promises according to which: "I will remove the spirit of impurity from the earth" and "Hashem* will wipe the tears from all faces," according to the words of Moshe our master, the faithful shepherd, reported by the Zohar*, volume 3, page 152b. The deep teaching of the Torah* is indeed the tree of life, as the holy Zohar* says. And the verse specifies that death appeared in the world after the sin of the Tree of Knowledge of good and evil, lest "he extend his hand, take from the fruit of the tree of life, and obtain eternal life." However, the quality of our Torah*, Torah* of life, is conformity with the Will of Hashem*, enabling one to transform the tree of knowledge into the tree of life, to change darkness into light and bitterness into sweetness.

J) Although you say nothing about it, you surely set aside tzedakah* before the morning prayer, as well as before that of Minchah*, of course during the days of the week. This is also important in this context, as it is said: "Tzedakah* saves..." (note 12: From death), which means, more deeply, that this salvation is maintained even after death. This is why the Jewish custom, an integral part of the Torah*, makes a connection between the remembrance of souls and tzedakah*. And one knows what the Mordechai* explains, based on the Sifri*, at the end of Parshas* Shoftim*.

I send you my blessing to convey good news of all this. And it is no doubt unnecessary to remind you of the halachic* ruling of our Torah*, Torah* of life, according to which, regarding everything that concerns mourning, one systematically retains the more lenient opinion. You will also consult the Orach Chaim*, at the end of the laws of the Lulav*.

ו'תיט

ב"ה, כ"ו תמוז, תשי"ח
ברוקלין.
הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ מו"ה יצחק דוד

שי'

שלום וברכה! במענה למכתבו מי"א תמוז, ערב יום הגאולה, גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל.

בעת רצון יזכירו את כל אלה שכותב אודותם על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מתאים לתוכן כתבו.

ובמענה לשאלותיו:

א) ענין הקמת מצבה אשר בחו"ל ישנם נוהגים לחכות י"ב חדש ובאה"ק ת"ו הנהוג להעמיד לשלשים.

ולפע"ד אין לחכות לשנה, ובפרט באה"ק ת"ו אשר המנהג הוא כנ"ל, והרי גם בחו"ל כמה מערערים על המנהג לחכות שנה וכמבואר בכ"מ (מנח"א ח"ג סל"ז. כל בו על אבילות להרב גרינוואלד, ועוד).

ב) בהנוגע להשם מענדל, הנה ידוע שהשם מנחם מענדל הוא בגימטריא צמח צדק, וכן נהגתי מעודי בכתיבת מענדל מתאים לגימט' האמורה, אבל הרי פשוט שכל אדם יכול להחזיק שמו כרצונו ותלוי בחתימתו, ובכמה מקרים גם באופן שמבקש שיקראוהו לתורה, וגם בנדון דידי' בודאי יש לראות החתימה ולעשות מתאים לה. ג) במ"ש אודות מספר הקדישים, נכון הדבר שיהי' מספר ט"ז קדישים במעל"ע, ויש לקשר זה עם המבואר בזהר הק' (ח"א סב, ב) פעולת הקדיש לשעתא ופלגא שע"פ [זה] ט"ז קדישים הם כ"ד שעות המעל"ע. ובשאלתו איך זה אפשר הנ"ל, בש"ק וכיו"ב צ לפלא שכנראה אין ידוע לו מנהגנו ללמוד משניות לאחרי כל תפלה ז.א. ג"פ ביום. ד) המנהג שאבל יורד לפני התיבה בליל ש"ק למזמור לדוד, אין נוהג כן אצלינו. ובכלל במנהגי היארצייט וקדישים יעיין בקונטרסים הרשומים מטה. ה) בלימוד משניות, מה ששמעתי אני הוא אותיות השם של הנפטר אבל לא שמו של הוריו. ו) בשאלתו באות כשהיא נכפלת בהשם, האם פרק אחד עולה לכל אותיות הנכפלות או צריך מספר פרקים כמספר האותיות. צ הנה אף שלא מצאתי דבר זה בפירוש אבל ע"פ המבואר** שהשם הוא הצנור המקשר את הנשמה עם הגוף, שמזה מובן שכל אות מהשם חלק הוא מהצנור, וע"ד המבואר בשער היחוד והאמונה לרבנו הזקן ריש פרק י"ב, הנה עפי"ז יש ללמוד לכל אות פרק בפני עצמו, אלא שלדעתי אין להקפיד דוקא פרקים שונים ויכול לחזור על אותו פרק כמה פעמים. ז) בשאלתו מה עדיף יותר, אותיות השם או לימוד לפי הסדר.

הרי הנ"ל הם ענינים נפרדים, כי אות השם הוא כנ"ל שייך לקישור הנשמה והגוף, ע"פ המבואר במ"א להמשכת הנשמה ממקורה, משא"כ לימוד לפי הסדר ה"ז מצוה שמקיימים אותה בשלימות ע"י השלמת מסכת או סדר וכו'.

ויש להעיר משער היחוד והאמונה שם ע"ד כח עליון וחיות כללית כו' ובפרט שהסדר שבתושבע"פ תורה היא, וכמובן מדברי רז"ל בכ"מ תנא ממס' פלונית קאתי.

ח) במ"ש אודות הקריאה בתורה ועלי' למפטיר צ שתי הוראות שמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר אודות זה בהיותי באבילות אחרי אאמו"ר זללה"ה, אלא שמפני טעם פרטי קראתי בתורה רק במנחת שבת וביום ב' וה'. ט) במ"ש אודות סדר לימוד צ לדעתי שני לימודים שייכים ביחוד כגון דא, והוא לימוד המשניות אותיות נשמה, ולימוד פנימיות התורה אילנא דחיי, אשר ע"י לימוד זה יעביר רוח הטומאה מן הארץ ומחה ה' דמעה מעל כל פנים כו' כמבואר בדברי משה רבנו רע"מ, זח"ג קנ"ב ב', והרי פנימיות התורה היא אילנא דחיי כמבואר בזהר הק' וכדבר הכתוב שלאחר חטא עה"ד שנגזרה מיתה בעולם, הנה כאשר ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים וחי לעולם, אלא שמעלת תורתנו תורת חיים היא שנעשה הענין מתאים לרצון העליון שאז מהפכים גם את עה"ד לעץ החיים, אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא. י) אף שאין מזכיר עד"ז, בודאי מפריש לצדקה לפני תפלת הבקר וגם לפני תפלת המנחה כמובן בימות החול, והרי גם זה שייך במיוחד להנ"ל ע"פ מ"ש צדקה תציל וגו' שהפירוש הפנימי גם לאחרי הפטירה ה"ז הצלה, וכמובן גם ממנהג ישראל שתורה היא, שבהזכרת נשמות מזכירין ענין הצדקה, וידוע דרז"ל מרדכי ע"פ ספרי סוף פ' שופטים.

בברכה לבשו"ט בכל האמור, ובודאי למותר לעורר על פס"ד תורתנו תורת חיים, כל המיקל באבל הלכה כמותו ועיין ג"כ באו"ח סוף הלכות לולב.

ו'תיט
מו"ה יצחק דוד: גרטנר, ירושלים. אגרות נוספות אליו - לעיל ח"י ג'קיג. חי"א ג'תרנ.

הקמת מצבה: ראה גם לעיל חי"ד אגרת ד'תתסח.

נהגתי... מענדל: ראה גם לעיל ח"ז אגרת א'תתקעו. ח"י ג'קה.

מספר הקדישים: ראה גם לעיל חי"ד אגרת ד'תתקמו, ובהנסמן בהערות שם.

שתי הוראות שמעתי: האגרת אליו נעתקה לעיל ח"ג בשוה"ג לאגרת תיב.

*) נה. סב. סד.

**) לקו"ת בהר (מא, ג). ר"פ בלק. ועוד.