Igrot Kodesh · Letter 6428 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem*,

Rosh Chodesh* Menachem Av* 5718,

Brooklyn, New York,

To the attention of Mr. Ben Tzion, who is called Doctor Dinor (note 1: See, on his subject, Letter no. 3396),

Greetings and blessings,

I have received a reprint of your article: "Historical Figure of Russian Judaism and Difficulties of Conducting Research on the Subject," which was sent to me by our friend, Rav Pinchas Althuiz, on the eve of Rosh Chodesh* Tammuz*. I thank you for it. I received it during the days connected to the celebration of the liberation of 12 and 13 Tammuz*, during which my father-in-law, the Rebbe*, was delivered. You know to what extent his life was devoted to the Jews of Russia and, through them, to the entire people of Israel. Subsequently, in Poland and then in the United States, this remained one of the essential points of his action, including when he devoted himself to the Judaism of the United States and of the entire world. In the action he carried out on an individual level, he was, in Chassidic* terminology, the "head" dispensing influence to the "members." The events of that era marked a turning point in the spiritual life of the Jews, in Russia and in the rest of the world.

I know that, according to various conceptions — Marxism or science — one does not accept the idea that an individual can be the source of a lasting and important change in the entire community. Nevertheless, in our era, one is no longer frightened when confronted with the miraculous, especially when it concerns the Jews, each one of them being a survivor (note 2: Of the Shoah*), a living example (note 3: Of the miracle that thus occurred). Moreover, the conclusions of science, in recent decades, establish that there is no absolute truth in all that pertains to "natural" laws that have been discovered or established. These are merely probable, and the rule pertaining to an ensemble does not necessarily apply to all the elements that constitute it. A rule therefore takes into account the majority of these elements, but it is not verified in all cases. There can be exceptions that contradict it. In fact, it is surprising to note that precisely in the countries where Marxism is dominant — where it should have been commonly accepted that the individual cannot transform the community — in many of them, the cult of personality developed in its most extreme form. In some cases, there even reigns a dictatorship defying reason.

In a pleasant manner, if one takes into account the fact that the institutions and the achievements of my father-in-law, the Rebbe*, now exist in the entire world, one cannot in any way consider that his sun has set. Moreover, the sun is always the same and it merely passes from one place to another, from one hemisphere to another. His work remains vibrant in every place and his light always shines, acts permanently. It seems to me that you told me or wrote to me that you are writing a book on the history of Israel and that you are preparing, in addition, a new edition of some of your books and articles. I hope that you will retain the benefit of the studies (note 4: Of the Torah*) of your young age, of the months that you spent in proximity to my father-in-law, the Rebbe*, at the Yeshivah* Tomchei Temimim*. For nothing is definitively lost, a fortiori when it concerns our eternal Torah*, illuminated by the profound light of Chassidus*. The mark of all this will surely be felt in the books and writings that will emanate from your pen. In this regard, I am surprised by what you write in this pamphlet, on page 109 and in the note, regarding the eight editions of the Tanya* published in Russia. You will consult, on this point, the index appearing as an addendum in the Tanya* published by Kehot* editions, the latest version of which has been sent to you under separate cover. With my respects and my blessing,

As is the custom of the Jews, which consists of adding, in every matter, a personal touch, I permit myself to formulate a remark regarding your article, although this domain does not seem to be mine. Here it is. When one presents the Judaism of Russia as a whole, and one includes therein, as you do in this text, all the territories that were under the domination of the government of that country, one raises, it seems to me, a contradiction. Indeed, various Jewish communities found in these regions were in no way united. The link between them was purely mechanical, resulting entirely from subjection to the same government. Concretely, these communities were attached, and sometimes even more so, to the Judaism of other countries. This is the case, for example, of the communities of the Caucasus. Until the middle of the First World War, these lived in a totally autonomous manner, without any link to the Judaism of Russia. The same is true for the communities of Poland, which were linked, in practically all domains, to those of Galicia and not to the rest of Russia. Because of this, in several domains that you cite in your article, what characterizes the communities of one part of Russia cannot be applied to those of another part, when the relationship between them was only mechanical, as I was saying. Of course, after the period you are discussing — that is, after the beginning of the First World War — several barriers between these communities fell, because the Jews of Poland and Latvia were pushed back toward Russia, on the one hand, and because of the total cutoff that was established between the communities of Poland and Galicia, on the other. The same was true for the Judaism of the Caucasus, with which an active role was played by my father-in-law, the Rebbe*, and especially by his father, the Rebbe* (note 5: The Rebbe Rashab*). At the beginning of the First World War and especially at its end, several emissaries were delegated to the communities of the Caucasus. The ties were strengthened in the religious domain and, thanks to this, in several aspects of economic life.

Furthermore, the influence emanating from abroad occupies the most central place for the Judaism of Russia, in these latter periods and, more generally, in the history of Israel. In this sense, the Judaism of Russia distinguishes itself from that of Morocco, Turkey, or Hungary, for example. This was not the case for life on the ground or, in other terms, for internal functioning. In Hungary and Galicia, or even in Morocco, life had a high level and, in various points, perhaps even superior to that of Russia, especially at the beginning of the period to which we refer. Consequently, one can truly question the four fundamental elements, set forth in your article, that gave this community its particular place within our people. One must ask what was the case for the Jews of Hungary or of Morocco. In certain domains, perhaps even in the majority of them, the situation was not inferior to that of Russia. It could even have been more developed. This was the case, for example, for daily life and conduct based on ancestral Tradition. In this matter, our Sephardic* brethren distinguish themselves much more than the Ashkenazim*.

In light of what has just been said, it is fitting, in my humble opinion, to add to the three characteristics of the Judaism of Russia an essential and fundamental point, which is its influence, its contribution to the life of the Jewish people in all parts of the world — through writings, through what was published, through personal contacts, through emissaries, through immigration.

ו'תכח

ב"ה, ראש חדש מנחם אב, ה'תשי"ח
ברוקלין, נ.י.
לכבוד מר בן ציון שי' המכונה ד"ר דינור

שלום וברכה! הנני בזה לאשר בתודה קבלת תדפיס מאמרו "דמותה ההיסטורית של היהדות הרוסית ובעיות החקר בה'" ששלח לי ע"י ידידנו הר"פ שי' אלטהויז בער"ח תמוז, ונתקבל בימים הקשורים בימי הגאולה יב-יג תמוז בם יצא לחרות כ"ק מו"ח אדמו"ר. וידוע עד כמה היו חייו מוקדשים ליהדות הרוסית (ועל ידה לכלל ישראל), עד שאפילו בבואו לפולין וארצה"ב הי' זה מהקוים העקריים בכל פעולותיו גם בעניני היהדות של ארצות הברית וכללות עם ישראל. השפעת כ"ק מו"ח אדמו"ר בעסקנותו בתור יחיד, שהוא הי', על פי מבטא החסידותי - הראש, ממנו נמשך "להאברים".

והמאורעות של הימים ההם בפרט - קבעו מפנים במהלך החיים הרוחניים של היהודים אשר ברוסיא וגם של כלל ישראל.

יודע אני שעל פי כמה שיטות של מרקסיזם ומדע וכו', אין גורסים אשר הפרט יכול להשפיע על הכלל באופן הקובע שנוי חשוב. אבל בתקופתנו צ הרי אין להזדעזע כשנתקלים ב"נס". ובפרט בהשייך לבנ"י - הנה כל אחד מהם הוא אוד מוצל מאש, מופת חי.

ועוד זאת - דוקא תוצאות המדע בעשיריות השנים האחרונות, הביאו

למסקנה - שאין ודאות מוחלטת בנוגע להחוקים ה"הטבעיים" שהמציאו או קבעו, אלא - אפשרות , ואשר אין לדון מן הכלל על כל פרט, היינו שהחוק מתייחס לרוב המקרים ואינו מכריח שיהי' כך בכל המקרים, ויכול להיות יוצא מן הכלל שהוא היפך הכלל. ובמאמר מוסגר, לפלא אשר דוקא באותן הארצות ששיטות המרקסיזם שולטות בהן והיתה צריכה להיות רווחת שם ההנחה הנ"ל שאין הפרט יכול להכריע את הכלל, הנה למעשה בכמה מהן פשט פולחן-היחיד במדה הכי גדולה, ועד שבארצות מסויימות שולטת רודנות היפך השכל לגמרי.

ועל דרך הצחות, בשים לב שמוסדות ועניני כ"ק מו"ח אדמו"ר קיימים עכשו בכל קצוי תבל, אין מקום כלל לומר ששקע שמשו, שהרי השמש במציאותה תמיד ורק עוברת ממקום למקום, מחצי כדור הארץ לשני, וכיון שמפעליו חיים וקיימים בכל מקום, הרי אורה מאיר ופועל תמיד.

כמדומה שאמר או כתב לי כ' כי עוסק בכתיבת היסטוריא ישראלית ובהוצאה חדשה של איזה מספריו ומאמריו. ותקותי אשר גירסא דינקותא תעמוד לו, היינו אותם החדשים שהי' בקירוב מקום לכ"ק מו"ח אדמו"ר ובמחיצת ישיבת תומכי תמימים. והרי אין לך דבר הבטל לגמרי, ועל אחת כמה וכמה ענינים הקשורים בתורתנו הנצחיית וכפי שמוארת בפנימיות באור החסידות. ובטח יהי' רישומם ניכר בספרים וחיבורים שעומדים לצאת מתחת עטו.

דרך אגב, לפלא מש"כ בעמוד 109 בחוברת הנ"ל ובהערה שם - בהנוגע למהדורות ספר התניא שהופיע ברוסיא בשמונה מהדורות וכו'. ויעוין במפתחות הנדפסים כהוספה לספר התניא הוצאת קה"ת. [נשלח לכ' בחבילה בפ"ע מההוצאה האחרונה].

בכבור ובברכה.

כדרך בני ישראל להוסיף לכל ענין ונופך מדילי', הנני מרשה לעצמי להעיר בתוכן מאמר כבודו, אף שלכאורה אין בשטח שלי, והוא:

כשמדברים ע"ד יהדות הרוסית כענין אחיד וכוללים בזה, כמו שהוא גם במאמר האמור, כל אלו השטחים שהיו תחת ממשלת רוסיא, הרי בזה לדעתי סתירה מני' ובי', כי כמה מחלקי היהדות אשר בשטח זה לא היו מאוחדים כלל וכלל, ורק שייכות מיכנית ביניהם, ז.א. שהיו ברשותה של ממשלה אחת, ומה שנוגע יותר היא הזיקה, ובכמה ענינים יותר מזיקה, ליהדות אשר במדינות אחרות. ולדוגמא היהדות שבקוקז, שעד אמצע המלחמה הראשונה היו חיי' בפני עצמה, שלא במסגרת יהדות רוסיא כלל, וכן גם יהדות פולין, שנוסף על הנ"ל הרי היו לה חיים משותפים כמעט בכל הענינים עם יהדות גליצי' ולא עם היהדות שבשאר חלקי רוסיא. ולפי הנ"ל מובן שבכמה נקודות עליהן דן כ' במאמרו, אין לכלול ולדון מן הנתונים שבחלק יהדות אחת שברוסיא על חלק יהדות אחרת כשהמדובר הוא באותם החלקים שלא היתה להם אלא שייכות מיכנית כנ"ל.

וכמובן, זאת להוסיף, אשר דוקא לאחרי התקופה אודותה דן, כוונתי לאחרי התחלת מלחמת העולם הראשונה, הוסרו כמה מהמחיצות שבין חלקי היהדות הנזכרים לעיל, על ידי הגירוש של יהדות פולין וליטא לפנים רוסיא, ומצד השני ההפסק המוחלטי בין היחסים של יהדות פולין עם יהדות גליצי', ועל דרך זה בהנוגע ליהדות קוקז, אשר דרך אגב גם בזה חלק פעיל לכ"ק מו"ח אדמו"ר וביחוד לאביו כ"ק אדמו"ר, שבתחילת מלחמה הראשונה, ובמדה גדולה יותר בגמר שלה, שלחו כמה שלוחים ליהדות קוקז והדקו קשרים עמהם בעניני דת ועל ידי זה גם בכמה ענינים כלכליים.

עוד זאת, מקום הכי מרכזי בתקופות האחרונות ליהדות רוסיא ודברי ימי ישראל בכלל, תפסה על ידי השפעתה מחוץ לגבולות רוסיא, שבזה בעיקר חלוקה היא מיהדות תושבי מרוקו, טורקיא, הונגריא וכיו"ב, משא"כ בהנוגע לחיים על אתר, או בנוסח אחר, כלפי פנים, הרי יהדות הונגריא וגליציא וכן גם יהדות מרוקו ועוד היו ברמה הכי גבוה', ובכמה נקודות אפשר יותר גבוה' מאשר יהדות רוסיא ובפרט שתחילת התקופה אודותה דן. ולכן בארבע תופעות יסוד שמבאר במאמרו שהם קבעו ליהדות זו מקומה המיוחד בחיי עמנו, צ"ע בהם וחקירה בדברי ימי חלקי היהדות הנ"ל דהונגריא, מרוקו וכו', ובטח באיזה נקודות, ואפשר גם בחלק חשוב מהם, היו בדרגא לא פחותה מאשר ברוסיא ואולי גם יותר מפותחה, ולדוגמא יסוד החיים המושרש במסורת הדורות ומגובש באורח חייו וכו', אשר אחינו הספרדים הנ"ל מצויינים בזה יותר מהאשכנזים.

ועל פי האמור, לפי ענ"ד יש להוסיף על שלשת קוי האופי של היהדות הרוסית קו עקרי ויסודי והוא ההשפעה וההתערבות בחיי עם ישראל בכל חלקי העולם, אם בכתב (בעניני דפוס), מגע אישי ע"י שלוחים, הגירה וכיו"ב.

ו'תכח
לכבוד... דינור: אגרת נוספת אליו - לעיל חי"א ג'שצו.