Igrot Kodesh · Letter 6429 — Health

By the grace of Hashem*,

Rosh Chodesh* Menachem Av* 5718,

Brooklyn, New York,

To the attention of Doctor Reuven Meir,

Greetings and blessings,

I have duly received your letter of 23 Tammuz* and I thank you for having described the state of the patient (note 1: See Letter no. 6358). The opinion of the greatest specialists in this field who are here, based on several cases that have been treated, is as follows: when the illness is prolonged for several years and all treatments prove useless, they lean toward the operation. Of course, it is for you to determine whether the present case falls into this category, as the patient is in the hospital that you direct. With my respects and my blessing,

In accordance with the injunction of our Sages* that: "you shall be irreproachable before Hashem* and before Israel," I also respond to the second point in your letter and to the formulation you employ regarding me. You say you are surprised that I wish to exercise my influence on another continent (note 2: By saying whether this operation should be done or not). You conclude your letter with: "Israel is a new country, but..." (note 3: Do not think that we commit recklessness in medical treatments). It is quite clear that my intention is not to show disrespect toward Eretz Yisrael* nor toward anyone, still less toward people I do not know. Nevertheless, the treatment of lobotomy, which has been developed in recent years, is necessarily viewed differently by physicians from one year to the next, as is, moreover, the case for every scientific achievement, especially when it involves a medical treatment. It is applied differently and, the more experience is accumulated, the more these changes are well-founded. One can therefore assume that they will be adopted for a certain time. You must know all this better than I.

It follows that one must have recourse to a treatment that one will not be able to modify subsequently — for example, an operation — only after having tried all other possibilities, as you yourself note in your letter. One must operate only when one cannot do otherwise, when it is impossible to wait or to remain passive. This is the reason why, even in the United States, this intervention is avoided. And, after having followed a patient for several years, a lobotomy is performed, in most cases, only when it has not been possible to provide proper care, due to lack of financial means. After all this, as you surely know better than I, even when the operation has succeeded, and despite your assertion that "all regain a normal life," the cases observed here in which the patient regains a normal life are particularly rare. One may even wonder whether there has been a single one.

I take up your own formulation, since you say: "I do not wish to lend my support to a crime." Now, such an operation does not affect only the body, but also the psyche, perhaps even the moral life. There is therefore indeed a form of crime, but, unable to do otherwise, one chooses the evil in its most reduced form. All that has just been said justifies my position regarding this treatment, in accordance with the teachings of our Sages*, expressed in our Torah*, Torah* of life, according to which one must make every effort to save someone, even if it is only for a few hours. How much more is this the case when it concerns a mentally ill person. In this matter, indeed, several points are not yet clear, whether regarding the causes of the illness or the manner of treating it. Moreover, in recent years, new treatments are often being discovered in this area and important changes are occurring. It is therefore justified to postpone this lobotomy for some time still, until there is absolutely no choice. You will forgive me for writing to express myself in a domain that is yours. And, may He Who heals all flesh and performs wonders grant you full success in your mission. The merit of what concerns the entire community comes to your aid.

ו'תכט

ב"ה, ר"ח מנחם אב, ה'תשח"י
ברוקלין, נ.י.
לכבוד הד"ר ראובן שי' מאיר

שלום וברכה! הנני מאשר בזה קבלת מכתבו מכ"ג בתמוז, ומודה לכ' בעד טרחתו לתאר מצב החולה...

לפי דעת המומחים הכי גדולים במקצוע זה אשר כאן, ועל יסוד כמה וכמה מקרים שטיפלו בהם, הנה אם המחלה היא ממושכה כמה שנים וכל הטיפולים כבר עשו ולא הועילו, אז דעתם נוטה לניתוח.

ומובן שעל כבודו להחליט אם המקרה בנידון דידן הוא מסוג הנ"ל, כיון שהחולה נמצאת בטיפול המוסד שבהנהלתו.

בכבוד ובברכה.

מתאים לציווי חכמינו ז"ל והייתם נקיים מה' ומישראל הנני עונה גם על ענין השני אשר במכתבו וסגנונו המכוון אלי, שמתפלא איך זה אני רוצה להשפיע מעבר לאוקינוס וכו' ומסיים אשר "ישראל אמנם ארץ חדשה, אבל כו'".

והנה פשיטא שאין רצוני לפגוע בכבוד ארץ ישראל או בכבוד אישי של מישהו, ובפרט באלה שאינם מוכרים לי. אבל בהנוגע לטיפול לובוטומי שנתחדש בשנים האחרונות, הרי ככל ענין מדעי, ובפרט ככל ענין של טיפול רפואי, אי אפשר שמשנה לשנה לא יהיו שינויים ביחס הרופאים לטיפול זה וגם באופן ביצועו וככל שיגדל מספר המקרים הנבחנים יהיו שנויים אלו מבוססים יותר, ועל פי ההשערה, קיימים לזמן ארוך יותר. ובודאי לכ' ידוע כל זה - הרבה יותר מאשר לי.

על פי האמור, מובן שבכל טיפול שאי אפשר לתקנו אח"כ, וכמו ניתוח, הרי, כלשונו גם במכתבו, יש להשתמש בו רק אחרי כל נסיון אחר, זאת אומרת רק במקרה שמוכרחים לעשותו ואי אפשר לחכות אפילו באופן דשב ואל תעשה. ולכן ראינו אשר גם בארצות הברית ממעטים בניתוח זה, וגם אז - רק לאחרי כמה שנים של טיפול בחולה, וברוב המכריע שעושים ניתוח לובוטומי - הוא מפני שלא היתה אפשרות של השגחה מעולה (מחוסר אמצעים כספיים). ולאחר כל זה, וגם זה בודאי ידוע לכבודו יותר מאשר לי, אם גם הניתוח מצליח, הנה אף שכבודו מזכיר במכתבו "שכמעט כולם חזרו לחיים תקינים" מקרים כאלו שיחזרו לחיים תקינים כאן - נדירים ביותר וביותר, אם בכלל היו מקרים כאלו.

ולהשתמש בסגנונו של כבודו שאינו "רוצה להיות שותף לרצח", הרי בניתוח האמור אין זה ניתוח רק בגוף, כי אם ניתוח גם בחיים הנפשיים של המנותח, ואם תמצא לומר, הרי זה פוגע בחלק מחייו הנפשיים - ז.א. שיש בזה ג"כ רצח חלקי עכ"פ, אלא שבלית ברירה - בוחרים את הרע במיעוטו.

כל הנ"ל מבאר עמדתי בנוגע לטיפול האמור, מבוססת על הוראות חכמינו ז"ל בתורתנו תורת חיים, שאפילו הצלה לשעה ג"כ יש להשתדל בה ככל האפשר, ובפרט במקרה של חולי נפש, אשר בזה כמה ענינים עדיין אין ברורים הן בהנוגע לגורמי המחלה והן באופן רפואתה, וביותר בשנים האחרונות, אשר טיפולים עקריים ושנויים עקריים מתחדשים בשטח זה לעתים הכי תכופות. ולכן כדאית כל השתדלות לדחות טיפול הלובוטומי' למשך זמן איזה שיהי' - עד שאין ברירה בהחלט.

את כבודו הסליחה על כתבי אליו בשטח שהוא שלו. ויהי רצון אשר הרופא כל בשר ומפליא לעשות יצליחו במילוי תפקידו במילואו. וזכות הרבים מסייעתו.

ו'תכט
מצב החולה: דלעיל אגרת ו'שנח.

רוצה להשפיע: אם לעשות נתוח.

אבל: לא יחשוב שאנחנו מפגרים ביותר בטיפול רפואי.