Igrot Kodesh · Letter 6443 — Chinuch

By the grace of Hashem*,

7 Menachem Av* 5718,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

You respond to my question about the spreading of the wellsprings (note 1: Of Chassidus*, in the city where the addressees of this letter served as Shochetim*) by recalling that you have emphasized, on numerous occasions, to the great Rav, the necessity of sending to your city the right person for this (note 2: To carry out this spreading, their function as Shochetim* not allowing them to do so themselves). You will understand that this response arouses, on my part, great astonishment. Do you truly think that you have come to this place solely to perform Shechitah* on a certain number of animals and fowl, or to pray there and deliver a discourse? You know the image of the servant who had been taught to string pearls and who devoted himself to selling bread and meat. Indeed, bread and meat are necessary, but there is no need to invest in this one's revealed powers and one's hidden powers. This accomplishment can be the work of many people for whom our holy masters did not give of themselves in order to ensure their education within the Yeshivah* Tomchei Temimim* and to reveal in them the most exalted light. Certainly, the effect of this investment on their part is evident even when it concerns selling bread and meat. Nevertheless, such an activity remains superficial and is surely not essential. Moreover, you yourselves observe that you have been in this place for several years already and that Divine Providence* has not led other former students of the Yeshivah* or Chassidim* there. Now, it is clear that the wellsprings must be spread in your city as well.

Of course, you have the authorization and the right to convey all of this to the Rav who leads the place, for what has just been said concerns him as well. Moreover, as various texts establish, the responsibility of the master of the place (note 3: The Rav) is greater than that of the Shochet*, even though the latter is also important, in accordance with the well-known explanation of my father-in-law, the Rebbe* (note 4: See, on this subject, Letter no. 4442), who said: "a Shochet* is not merely someone who holds a knife in his hand." We have lived through the month of deliverance — that of Tammuz* — during which our master and head, the head of Israel, was liberated. Now, "the body follows the head." May Hashem* therefore grant that each one of us, within all of Israel, be liberated from all that constitutes an obstacle, materially and spiritually. Thus, the victory will be evident, as it was "in those days, at this time," and one will be able to serve Hashem* with joy and inspiration. The fundamental point: one will spread the wellsprings until they reach the outside as well. With my blessing to convey good news of all this,

ו'תמג

ב"ה, ז' מנ"א, תשי"ח
ברוקלין.

שלום וברכה!... במ"ש במענה לשאלתי אודות הפצת המעינות, שכבר הציעו כ"פ להרה"ג כו' שי' שדרוש שיבוא למחנם הט' איש מיוחד וכו' - מובנת התמי' הכי גדולה בזה, כי האומנם אומרים לנפשם שנשלחו ל... בכדי לשחוט מספר פלוני של גסות ועופות, או בכדי להתפלל ולומר דרשה דוקא במקום פלוני, וכידועה הדוגמא מעבד שלמדוהו להיות נוקב מרגליות ומתעסק במכירת לחם ובשר, שאף שלחם ובשר מוכרחים הן, הרי לזה - אין זקוקים להשקעת כחות גלוים ונעלמים שהשקיעו בהם, והרי אפשר דבר זה להעשות ע"י כו"כ שרבותינו נשיאינו לא מסרו נפשם על חנוכם דוקא בכותלי תו"ת ובהמשכת ריבוי אור. ואף שמובן שרישומה של השקעה זו ניכרת באיזה ענין שיהי' אפילו במכירת לחם ובשר, אבל אין זה אלא ענין מקיפי, ופשיטא שלא ענין עיקרי. ובפרט שרואים גם הם במוחש - שנמצאים במקום זה כמה שנים ואין השגחה העליונה מביאה לשם עוד מי מהתמימים ואנ"ש, אף שדבר ברור שגם למחנם הט' צריכה להגיע הפצת המעינות.

מובן שברשותו וגם מזכותו למסור את כהנ"ל גם להרב מרא דאתרא, כיון שגם אליו מכוונים הדברים. ואדרבה ע"פ המבואר בכ"מ - אחריות המרא דאתרא היא עוד גדולה יותר מאשר זו של השו"ב, אף שגם אחריותו של זה גדולה היא, וכביאור הידוע של כ"ק מו"ח אדמו"ר: א שו"ב איז ניט קיין סקאטאבאיעץ וכו'.

וכיון שבאים הננו מחדש הגאולה הוא חדש תמוז, בו גאולת רבנו נשיאינו ראש ישראל, וגופא בתר רישא אזיל, הנה יה"ר שיגאל כאו"א מאתנו בתכ"י מכל ענינים המבלבלים, הן בגשם והן ברוח, ובנצחון גלוי עליהם - כבימים ההם בזמן הזה, ויוכלו לעבוד השי"ת בשמחה ובטוב לבב, ובנקודה התיכונה - בהפצת המעינות (עד שיגיעו גם) חוצה.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.

ו'תמג
וכביאור הידוע: ראה גם לעיל חי"ג אגרת ד'תמב, ובהנסמן בהערות שם.