Igrot Kodesh · Letter 6542 — Chinuch

By the grace of Hashem*,

7 MarCheshvan* 5719,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

I am responding to your letter and to what was enclosed therein. You tell me that you left your synagogue before the summer. You presumably mean that you abandoned your rabbinical functions. This is surprising, especially for someone who has been in the United States for several years already. As your articles, which you enclosed with your letter, attest, you have taken an interest in the situation of Judaism in this country and you formulate proposals likely to improve it. All of this renders your initiative — the cessation of your rabbinical functions — inexplicable. Do you truly think that you will improve, in this way, the situation of Judaism in the United States, especially in view of the eagerness shown by the committee, as you indicate? Indeed, such an opportunity broadens your capacity to act, and it renders even more grave the abandonment of your post — more precisely, your flight from the field of action.

You write, seemingly to justify your decision, that you had to submit to the will of the members of the community. It is quite clear that this reason is not at all sufficient, for in the end, these people will indeed have to change their attitude toward their Rav*. This evolution therefore cannot emanate from those who see no objection to submitting to their will. It can only come from those who struggle against such a situation. And there is little chance that these people will themselves struggle to stop imposing their will on the Rav*. The initiative, in this matter, can therefore come only from the Rav* himself. And our great ones, particularly among the Chassidim*, have already condemned the attitude that consists of seeking only one's own salvation.

What has just been said is, moreover, timely, since the commentary of the Zohar* on the Parshah* we read this week, that of Noach, reports an astonishing fact. It says that the waters of the flood are called "waters of Noach," although he "was a righteous man, perfect in his generation." And the Zohar*, volume 1, page 67b, gives the reason: "Since the Holy One, blessed be He, told him that he would be saved, with his children, Noach ceased to implore that the world not be lost. That is why the waters of the flood bear his name." Thus, even if one receives from the Creator of the world, Who directs it, a clearly expressed injunction — in this case: "You shall enter the ark and I will eliminate all that exists" — one is not thereby exempted from rejecting the position that would consist of seeking only one's own salvation. Now, if this was so before the giving of the Torah*, how much more must it be the case after this giving, when "You shall love your neighbor as yourself" has become "a great principle of the Torah*," especially after the commitment made at Arvos Moav* according to which every Jew is a guarantor for all the others. This is self-evident.

Of course, one who does not exercise a rabbinical function can also act for the good of Judaism, perhaps even in a much broader way, but unfortunately, if one observes the rabbis who have abandoned their functions, for whatever reason, one can note that they have not distinguished themselves by the gift of their own person. This too is self-evident. You are considering entering the world of commerce and business, if a good opportunity arises. The solution, in such a case, is the following: "your friend has a friend," which means that you must share your intentions with your friends and relatives, ask them to conduct a search among their own acquaintances. This is undoubtedly what you are already doing. Of course, if I hear of a good proposal, I will communicate it to you or convey your intentions to the one who makes it. Naturally, what was said at the beginning of my letter will not intervene in this domain.

I take this opportunity to emphasize to you the necessity of setting a fixed time for the study of Chassidus*. In our era, in particular, this is a necessity, in addition to the general obligation to study the Torah* — that is, of course, all the parts that constitute it. You will consult, on this subject, the impassioned words of the Shulchan Aruch* of the Alter Rebbe*, Laws of Torah Study, chapter 2, paragraph 10, on how to put into practice the Torah* injunction: "Guard, you shall guard the entire Mitzvah*," according to the words of the early Sages*, who are comparable to angels, in particular the Sefer Mitzvos Gadol*, as the preceding paragraphs report, at the same reference. I therefore send you my blessing for a good livelihood, in accordance with your capacities, and for fulfilling your mission within all of Israel, in accord with the affirmation of the Mishnah* according to which: "I was created to serve my Creator." With my blessing to convey good news of all this,

ו'תקמב

ב"ה, ז' מ"ח, תשי"ט
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו עם המצורף אליו, בו כותב אשר עזב את הביהכ"נ שלו לפני הקיץ וכו'.

וכנראה, כוונתו - שעזב משרת הרבנות בכלל, ולפלא הדבר, ובפרט בהנוגע לזה שנמצא בארצוה"ב זה כמה שנים, וכנראה ממאמריו הנדפסים שצירף למכתבו, התענין במצב היהדות כאן ובעצות איך לשפרו, שעפי"ז אינו מובן כלל הצעד האמור - להפסיק מלשמש במשרת רבנות, כי האומנם עי"ז אומר להביא תקון ושיפור לערכי היהדות כאן בארצוה"ב?! ובפרט - אם כנים דבריו בהנוגע להכשרתו שכותב ע"ד זריזות ארגון וכו' - שהרי זה עוד מגדיל האפשריות שלו ובמילא מגדיל בהעיוות בהנסיגה מן המערכה, יותר נכון לומר - בריחה מן המערכה,

ובמ"ש (כנראה בתור ביאור לצעד שלו), שבמשרתו צריך הי' להכנע לבע"ב, וכו', כמובן גם זה אינו טעם מספיק כלל, כי כיון שסו"ס מוכרח שיחול שינוי בהיחס של הבע"ב להרבנים שלהם, הרי אי אפשר שיבוא השינוי ע"י אלו שלא איכפת להם בכניעה לבע"ב, כ"א דוקא ע"י אלו שילחמו נגד זה, ותקוה רחוקה ביותר שהבע"ב עצמם ילחמו נגד שלטונם על הרבנים, ומוכרחת לבוא הזזה בזה דוקא מצד הרבנים, והשיטה אני את נפשי הצלתי, כבר פסלוה גדולי-עולם, ובפרט גדולי החסידים,

והוא גם מענינא דיומא - פרשת השבוע שקראנו בפ' נח, כביאור הזהר הק' ענין התמוה שנקראים מי המבול מי נח, אף שצדיק תמים הי' בדורותיו. - והסיבה לשם זה הוא (זהר חלק א' ס"ז ב'): כיון דאמר לי' (קוב"ה) דישזיב לי' הוא ובנוי לא בעי רחמין על עלמא ואתאבידו, ובגין כך אקרון מי המבול על שמי', ז.א. שאפילו כששומעין ציווי מפורש מבורא העולם ומנהיגו (ככתוב שם: ובאת אל התבה ומחיתי את כל היקום), אין זה פוטר האדם כלל וכלל מלשלול הענין דאני את נפשי הצלתי. ואם לפני מתן תורה כך - עאכו"כ לאחרי נתינת התורה, אשר ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בה, ובפרט לאחרי ערבות שבערבות מואב - שכל ישראל ערבים זב"ז, וק"ל.

מובן שאפשר לעשות לשיפור היהדות גם לאיש שאינו מכהן במשרת רבנות, ואפשר עוד לעבודה גדולה ביותר, אבל לצערנו, בהתבוננות באותם הרבנים שעזבו משרתם, לאיזה טעם שיהי' - לא נכנסו לעסקים דמס"נ וכו'. וק"ל.

במ"ש אודות כניסה למסחר ועסק באם ישנה הצעה מתאימה,

הנה בכלל בענינים כאלו משתדלים באופן דחברא חברא אית לי'. ז.א. שמדברים עם הידידים, הקרובים ע"ד השאיפה וכו', ומבקשים אותם להתענין בין ידידיהם הם, ובטח גם הוא עושה כזה. ומובן אשר באם אדע מהצעה מתאימה - אודיענו, או שאודיע שאיפתו הוא להמציע, ואין הכתוב בתחלת מכתבי נוגע בזה, כמובן.

ואנצל הזדמנות זו לעוררו ע"ד קביעות עתים בלימוד תורת החסידות, אשר ביחוד בתקופתנו זו - ה"ז הכרח, נוסף על שנכלל בחיוב הכללי של תלמוד תורה, אשר החלות שלו הוא על כל חלקי התורה כמובן, ועיין בזה - דברים חוצבי להבות אש בשו"ע לרבנו הזקן הלכות ת"ת פרק ב' סעיף יו"ד בענין קיום המצוה שמדאורייתא שמור תשמרון את כל המצוה וגו' - מיוסד על דברי הראשונים כמלאכים הסמ"ג וכו' כמבואר גם בסעיפים שלפנ"ז שם.

בברכה לפרנסה טובה מתאימה לכשרונותיו ולמילוי תפקידו בתכ"י, כדבר משנה אני נבראתי לשמש את קוני.

ובברכה לבשו"ט בכל האמור.