Igrot Kodesh · Letter 6592 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem*,

8 Kislev* 5719,

Brooklyn, New York,

Greetings and blessings,

I have duly received your letter of Tuesday of the Parshas*: "You shall be mighty before your brothers" (note 1: Toldos 27:29), and, indeed, I have learned that you have obtained a rabbinical contract in a synagogue in New York. However, you will excuse me for telling you that I learned of this with sorrow mixed with astonishment. Someone like you will surely understand my sorrow. We spoke about it together regarding a certain person, and how much more so is this the case for you yourself, in a manner that is perhaps even broader. In the city where you currently find yourself, the state of Judaism depends only on an elite. The departure of a single man can therefore destroy everything, which Hashem* forbid. Indeed, the success of what is public in that place must satisfy particular conditions, which cannot be obtained by a preparation of a few months. This is not the case in New York, where the situation is radically different.

From an individual standpoint — that is, on a personal level — New York possesses, certainly, qualities that other cities do not have. There is here a very great number of observant people. But even if this is entirely so, our Sages* say that: "if there is an individual opinion opposing that of the majority, one adopts the latter," and this applies as much to what concerns the individual and his interest as to what concerns the community and its interest. Nevertheless, in this case, I see no doubt regarding the individual interest. Indeed, in the place where you currently are, you occupy a singular role, which gives you the strengths and the capacities of an exceptional situation. In New York, by contrast, without questioning your capabilities, these will have to face extensive competition, especially since within the rabbinical body, no one asks who is more important than the other. Outwardly, all are identical.

I will add another point. Knowing the state of mind of the Jewish community in the United States, I think that you will exert a broader influence on it by presenting yourself as the chief rabbi of the city where you currently find yourself, rather than as a local rabbi, even if you are the rabbi of one of the most important synagogues.

In fact, I wanted to write all of this to you when I learned that you had formulated this proposal for rabbinical functions in New York, but I did not do so, in accordance with the well-known saying (note 2: See, on this subject, Letter no. 4727), transmitted in the name of the Alter Rebbe*, according to which: "One does not fight with ideas." Then I received your letter communicating this news, and I then considered it my duty to express my opinion to you clearly — that it would be unjust not to do so. It would be good for you to retain the functions you currently hold, and may Hashem* grant that these words have their effect. Indeed, one must give priority to communal needs — that is, those of the members of your current community. Without a doubt, their conduct in the future depends, to a very great extent, on your behavior and your directives. Even if they find a young Rav*, full of eagerness and fearing Hashem*, you know the ruling of our Torah* according to which one cannot learn from everyone. Now, between a certainty and a doubt, particularly when the certainty concerns a community while the doubt is of an individual nature, one must choose the certainty. With my respects and my blessing that you make a good decision in this matter,

ו'תקצב

ב"ה, ח' כסלו, תשי"ט
ברוקלין, נ.י.

שלום וברכה!

מאשר הנני מכתבו מיום ג' הוה גביר לאחיך, ואמנם נודע לי אשר קבל חוזה לרבנות בביהכ"נ בניו-יורק. אבל אחרי בקשת סליחתו רבה, מוכרחני לומר שנודעתי עד"ז בצער מהול בתמהון.

ולדכוותי' בטח מובן צערי, מתאים למה שדברתי אתו ע"ד... שי' שמכש"כ שהדברים מכוונים לגבי כת"ר ועוד במדה מרובה יותר.

כי הנה ב... מצב היהדות תלוי ביחידי סגולה, ועלול ליהרס ח"ו אפילו ביציאת אדם אחד משם, כי הצלחה ציבורית שם דורשת תנאים מיוחדים שאי אפשר לחדשם על ידי הכנה של איזה חדשים... משא"כ בניו-יורק, שהמצב בזה שונה מהקצה אל הקצה.

אפשר להיות שמתוך השקפת אדם פרטי בתור איש פרטי יש לניו-יורק מעלות יותר מאשר למקום אחר בזה שיש כאן אנשים חרדים במספר גדול יותר וכו' וכו'. אבל אפילו אם תמצא לומר שזה כן על כל מאה אחוז, הרי על דרך סגנון רז"ל יחיד ורבים הלכה כרבים (עניני ורווחי היחיד לגבי עניני ורווחי הרבים). ברם, בנידון דידן, איני רואה ספק אפילו בהנוגע לרווחי היחיד, כי בה בשעה שבמקומו עתה הוא אחד ומיוחד ובמילא זה נותן כוחות ואפשריות ומעמד ומצב יוצא מן הכלל, הרי כאן בניו-יורק - עם הערכת כשרונותיו וכו' במדה הכי מלאה - יש התחרות מכמה וכמה, ובפרט אשר אין כל אדם מתעמק מי עולה על מי בחוג הרבנים, שבחצוניותם דומים אחד לשני.

ואוסיף עוד נקודה בזה, בידעי מהלך הרוח של הצבור היהודי בארה"ב, כי גם בשטח ההשפעה על יהדות אמריקה אפשר להשפיע יותר על ידי ביקור בתור רב ראשי ד...

מאשר בתור רב מקומי אפילו באחד בתי הכנסת המעולים ביותר.

באמת חפצתי לכתוב לכת"ר כל הנ"ל כשקבלתי הידיעה ע"ד ההצעה של משרת רבנות בביהכ"נ בניו-יורק, אבל נמנעתי מזה בהתאם לפתגם הידוע, שנמסר בשם אדמו"ר הזקן, "מיט אן עצה שלאגט מען זיך ניט אן". אבל בקבלי מכתב כת"ר הכולל ג"כ הידיעה הנ"ל, ראיתי חובתי, שאין לי הצדק להשתמט ממנה, להביע לו השקפתי ברורה, שמהנכון שישאר בכהונתו עתה. ויהי רצון שיפעלו הדברים פעולתם, כי זכות הבכורה לדרישת הרבים, בני קהלתו עתה, שניהל אותם במסילת התורה והמצוה, ושבודאי הנהגתם להבא תלוי' במדה הכי חשובה בהשפעתו והדרכתו. ואפילו אם יזדמן רב צעיר בעל מרץ וירא שמים וכו' וכו', ידוע פסק דין תורתנו לא מכל אחד אדם זוכה ללמוד, וברי ושמא, ובפרט ברי של הרבים ושמא של היחיד, ברי עדיף.

בכבוד ובברכה להחלטה טובה בכל האמור.

ו'תקצב
פתגם הידוע: ראה גם לעיל חי"ג אגרת ד'תשכז, ובהנסמן בהערות שם.