Igrot Kodesh · Letter 6603 — Tzedakah

By the grace of Hashem*,

15 Kislev* 5719,

Brooklyn,

To the great Rav*, the distinguished Chassid* who fears Hashem*, of many accomplishments, Rav Menachem Tzvi (note 1: Rav M. Tz. Eisenstadt, of Brooklyn. See, on his subject, Letter no. 2654),

Greetings and blessings,

I received with pleasure your book, the commentary of the Ramban* on the Torah*, volume 1. I thank you very much. May Hashem* grant that you soon succeed in completing the other volumes, up to "before the eyes of all Israel" (note 2: The last words of the Torah*, at the end of the book of Devarim*), in order to explain what Moshe accomplished — in this case, Rabbi Moshe Ben Nachman (note 3: The Ramban*). May Hashem* also grant that these explanations of our early Sages*, who united the revealed and hidden dimensions of the Torah*, hasten the development of the spreading of the wellsprings (note 4: Of Chassidus*) to the outside.

In the words of the Ramban*, at the end of his commentary on the Torah*, you will prepare yourself to see all of this "before the eyes of all Israel," and thus shall be fulfilled the promise according to which "the master (note 5: Moshiach*) will come" and he will bring what our heart desires. You will consult the Zohar Chadash*, Bereishis*, at page 8a. You will also see the Zohar*, volume 1, at page 253a, tractate Sanhedrin* 99a, and the commentary of Rashi* at this reference, stating that the date of the redemption is known to the Heavenly Heart but is not expressed by the Mouth. May it come about very soon and in our days. With my respects and my blessing for success in all this,

P.S.: As a token of friendship, I reproduce here a few notes (note 6: See, in Letter no. 2654, the notes on a fascicle of Torah* commentaries of the Ramban*) that were suggested to me while quickly leafing through your book:

Introduction, page 1: On the expression: "Hashem*... and awesome," you will consult tractate Yoma* 69b, which reports: "Moshe said: 'Hashem*... and awesome.'" On the expression: "With fear... perspiration and dread," in accordance with the words and the injunction of our Sages*, in tractate Berachos* 22a, it is said: "Here too, with fear... and perspiration." It is nearly certain that, according to him as well, this is connected to the four letters of the Name of Hashem*, as the Likkutei HaShas* of the Arizal* also states, in tractate Moed Katan*. And the addition of "and dread" is not at all contradictory in this matter. Indeed, various texts of the esoteric part of the Torah* distinguish five levels in the Name of Hashem*, counting also the apex surmounting the Yud*. This formulation is therefore adopted here, for the sake of the rhyme, based, in this introduction, on the syllable Ra.

On this subject: In all the editions of the Likkutei HaShas* that I have been able to consult, there is, in this passage, an evident omission before the words: "the outer garment." Likewise, one may ask why this commentary of the Arizal* was presented in the collection on tractate Moed Katan* and not on tractate Berachos*.

On page 2: I have seen that you inserted in the introduction — since that is how you designate the beginning — the verses: "She is pure..." You will excuse me for saying that, in my humble opinion, it is clear that they are merely a preamble to this introduction. And this preface concludes with the idea of redemption, which is common in various books and is also found at the conclusion of the Ramban*'s commentary on the Torah* (note 7: The Mishneh Torah*, whose formulation the Ramban* imitates).

On this subject: In the photograph of the Adler manuscript, reproduced at the beginning of your book, there is added, at the end of the introduction, the phrase: "Amen... may it be strong." This also provides proof that the previously cited verses do indeed introduce what is stated subsequently.

Introduction, page 3: It seems that the beginning of this text was influenced by the opening of the Rambam*'s introduction to his book.

At the same reference: The expression: "with all the Torah*" perhaps dispels a misinterpretation that could be made of tractate Megillah* 31b, which says: "of his own accord." Thus, the Zohar*, volume 3, page 261a, states: "Moshe uttered the Mishneh Torah* (note 8: The book of Devarim*) of his own accord." You will also observe that it is said further on: "Do not wonder about the Mishneh Torah*." You will also see tractate Bava Basra* 15a, which advances: "It was Yehoshua (note 9: And not Moshe) who wrote it." Concerning the reference from the Zohar* previously cited, you will also consult the Or HaChaim*, at the beginning of Parshas* Devarim*, and the Likkutei Torah* of the Alter Rebbe*, Bamidbar*, at page 17c, as well as the references cited by that text.

At the end of the introduction, page 10: A Sefer Torah* in which a single letter is incorrect is disqualified. This is stated by the Tikkunei Zohar*, in Tikkun* 25. The text also cites the responsa Avnei Nezer*, section Yoreh De'ah*, chapter 371, but I do not have this work available. You will see the Shulchan Aruch*, Orach Chaim*, chapter 143, paragraph 4.

At the beginning of the commentary, page 12: Mentioned here is the anteriority of the world. You will consult, on this subject, the Guide for the Perplexed, volume 2, page 25.

ו'תרג

ב"ה, ט"ו כסלו, תשי"ט
ברוקלין.
הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ בעל פעלים

מו"ה מנחם צבי שי'

שלום וברכה!

בנועם מאשר הנני קבלת ספרו - פירוש הרמב"ן על התורה כרך א', ות"ח ת"ח.

ויהי רצון אשר בקרוב יברך על המוגמר שאר החלקים עד לעיני כל ישראל, לבאר את אשר עשה (הר') משה (ב"ן). ויהי רצון אשר גם זה, ביאור תורתם של ראשונים אלו, אשר חברו את הגליא והסתים דאורייתא, ימהר ההתפשטות דהענין דהפצת המעינות חוצה, ובסגנון הרמב"ן בסוף פירושו על התורה, יכון ותיראה זה לעיני כל העם, ויקוים היעוד דק;63637#&אתי מר, כי יביא אשר לבבנו שואל (ולהעיר ממאמר הזו"ח בראשית ח, א.

וראה ג"כ זח"א רנג, א. סנה' צט, א (בפרש"י שם), אשר ענין הקץ,

ללבא - דלמעלה - גליא, אלא דלפומי' לא גליא) במהרה בימינו.

בכבוד ובברכת הצלחה בהאמור.

נ.ב.

לחביבותא דמילתא - מועתק בזה איזו הערות, בעברי בין דפי הספר עכ"פ בחפזי.

פתיחה. ע"א. הא-ל כו' והנורא. - להעיר מיומא סט, ב: משה אמר הא-ל גו' והנורא.

באימה כו' בזיע במורא. - בלשון וע"פ ציווי רז"ל (ברכות כב, א): אף כאן באימה כו' ובזיע. וקרוב לודאי, אשר גם הוא ס"ל דזהו בסוד ד' אותיות של שם הוי' (וכמש"כ בליקוטי הש"ס - מהאריז"ל - למס' מו"ק). וההוספה במורא - אינה סותרת הנ"ל, כי בכמה ענינים בתורת הסוד מפרטים ה' ענינים בשם הוי', ד' אותיות וקוצו של יו"ד. ונקט באופן זה גם כאן - לדרישת החרוז של הקדמה זו תנועת רה .

דרך אגב בכל דפוסי ליקוטי הש"ס שראיתי - יש במאמר הנ"ל השמטה דמוכח (לפני התיבות מלבוש החיצון). כן צע"ק שנכנס פיהאריז"ל הנ"ל בליקוטים למו"ק ולא לברכות.

ע"ב. ראיתי אשר צירף כת"ר את הפסוקים צרופה כו' להפתיחה (כפי שקורא להתחלה זו).

ולאחרי בקשת סליחתו, לפענ"ד ברור שהם מבוא לההקדמה. והפתיחה מסתיימת בענין הגאולה, כרגיל בכמה ספרים (וכסיום כללות פי' הרמב"ן עה"ת).

דרך אגב בצילום כת"י אדלר שבראש ספרו - ישנה הוספה בסיום הפתיחה "אמן כו' ואמץ". - גם מזה מוכח שהפסוקים נמשכים לאחריהם.

הקדמה. ע"ג. להתחלתה - כנראה הושפעה מהתחלת הקדמת הרמב"ם לספרו.

שם עם התורה כולה - אולי בא לשלול פי' מעוות במגילה (לא, ב) מפי עצמו.

ובזח"ג (רסא, א) משנה תורה משה מפי עצמו אמרן. וראה לקמן ואל יקשה עליך ענין משנה תורה כו'. ולהעיר ג"כ מב"ב טו, א - יהושע כתבן כו'.

במאמר הזהר במשנ"ת - עייג"כ אוה"ח ריש דברים. לקו"ת לרבנו הזקן פ' במדבר (יז, ג) וש"נ.

הקדמה בסופה. ע"י. ס"ת שטעה בו אות אחת כו' פסול. - כן הוא בתקו"ז תכ"ה. - מצוין שם לשו"ת אבני נזר חיו"ד סשע"א. ואינו תח"י. וראה שו"ע או"ח סקמ"ג ס"ד.

פירוש בתחלתו. עי"ב. חושב שהעולם קדמון כו' כלל. להעיר ממו"נ ח"ב פכ"ה.

ו'תרג

נדפסה בלקו"ש ח"כ ע' 549 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מו"ה מנחם צבי: אייזנשטט, ברוקלין. אגרת נוספת אליו - לעיל ח"ט ב'תרנד.

איזו הערות: ראה גם לעיל שם - הערות לקונ' פי' התורה להרמב"ן.