Igrot Kodesh · Letter 6623 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem*,

3 Teves* 5719,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

After a particularly long interruption, I have received your letter of this Tuesday, when the word 'good' was said twice (note 1: During the third day of creation). I now turn to your questions:

A) Regarding outreach toward one's fellow, in order to draw him closer to our Father Who is in heaven, to His Torah* and His Mitzvos*: may Hashem* grant that each of us devote to this activity the entirety of his free time, aside from that which is fixed for study. What one would accomplish, were this the case, would be grand and wondrous. Moreover, this would not have the effect of nullifying the Mitzvah* (note 2: That one could have fulfilled during the time devoted to others). For, on the contrary, the Mishnah* rules that 'one Mitzvah* draws another.'

B) What has just been said also provides the answer to your second question. You say, indeed, that you are nervous because you bear, like a heavy yoke upon your mind, the weight of your Torah* study and your service of Hashem*. First of all, such an attitude runs contrary to this service, since various texts establish that it must be joyful and enthusiastic (note 3: Which is impossible in such a case). And the Rambam* establishes this as Halachah*, at the end of his Laws of the Lulav*. Furthermore, there is no reason to be nervous about this, for there is sufficient time in the day to maintain your study and to serve Hashem*. Moreover, this enables one to study in the proper manner and to assimilate what one learns more readily.

C) Regarding the fervor of your prayer, you are right to say that the solution is not always the same, for everything depends on your state of mind, which fluctuates from one period to another. Nevertheless, there are general rules that apply at all times and at every moment. These include, in particular, giving Tzedakah* before prayer, in accordance with the account of our Sages*, reported in tractate Bava Basra* 10a, according to which: 'Rabbi Elazar gave a coin to a poor person and then prayed, as it is said: "I shall behold Your countenance in righteousness (note 4: Tzedek*, of the same etymology as Tzedakah*)"'; the scrupulous observance of the ritual immersion of Ezra (note 5: After every conjugal relation and, by extension, every day). Likewise, a Siddur* must be open before you, at the page of your prayer, even if, due to your concentration or the enthusiasm you experience, you keep your eyes closed at that moment. Indeed, the mere fact that the Siddur* is open to that page helps to retain the thought.

D) Regarding the precautions relating to speech (note 6: To slander) and the strengthening of your trust in Hashem*, there is a common solution to these two questions: meditation upon the fact that 'Hashem* stands before him, searches his innards and his heart,' as the holy Tanya* explains in chapter 41. It would be good to learn by heart the beginning of this text through to the following page, up to the word HaMelech*, 'the King.' And, from time to time, you will recite this text.

E) You mention falling without being able to rise again, which Hashem* forbid. It is clear that this conception runs contrary to our Torah*, the Torah* of life. Indeed, various texts establish that the performance of a Mitzvah* refines the person who practices it, even if he does not always feel it. In fact, immediate logic makes it possible to establish that this is indeed so, since the Mitzvah* is the Will of the Creator, and it therefore provides man with the means to bind himself to Him. How could this result not be obtained? Moreover, our Sages* emphasize that even persons belonging to the category of which it is said: 'Why do you speak of My statutes?' (note 7: As it is written (Tehillim* 50:16): 'And Hashem* said to the wicked: Why do you speak of My statutes?') must, despite this, study the Torah*, as established in chapter 4, paragraph 3, of the Laws of Torah* Study of the Alter Rebbe*, author of the Tanya* and decisor of the hidden part of the Torah*, author of the Shulchan Aruch* and decisor of the revealed part of the Torah*, as well as the Kuntres Acharon*, at the same reference. You will consult these wondrous words and also several passages of the Tanya*, which you will find through the index at the end of this work.

F) At the end of your letter, you tell me that you study Torah* with someone, but that you fear the influence he exerts upon you, whereas you observe the positive effect that you yourself have upon him. In such a case, it is good to transmit to him what you have found in the books of Chassidus* and ethics, without seeking polemics. If your study is conducted in this way, it must certainly be maintained. I hope that you participated in the Chassidic* gathering on the luminous day of 19 Kislev*. May Hashem* grant that its effect extend throughout the entire year. With my blessing to convey good news of all this,

ו'תרכג

ב"ה, ג' טבת, תשי"ט
ברוקלין.

שלום וברכה!

לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו מיום השלישי שהוכפל בו כי טוב, ובשאלותיו:

א) בהנוגע לפעולה עם הזולת לקרבו לאבינו שבשמים לתורתו ולמצותיו.

הלואי שהי' כל אחד מאתנו מנצל כל זמנו הפנוי מלימוד שיעורים הקבועים, לעבודה קדושה האמורה, שאז היו עושים גדולות ונפלאות, ואין זה מבטל מעשיית מצוה אלא אדרבה פסק המשנה מצוה גוררת מצוה.

ב) ע"פ הנ"ל מובן ג"כ המענה לשאלתו השני', שהוא ניערוועז ע"י שמעיק כעול על מוחו, סדר לימודו עבודתו פרטית וכו', שנוסף על הענין שזהו היפך אופן עבודת ה' [שמפורש בכ"מ שצריך להיות דוקא בשמחה ובטוב לבב ונפסק להלכה ברמב"ם סוף הלכות לולב], הנה אין כל סיבה להיות ניערוועז מהנ"ל, כי די ומספיק זמן ביום לשמור השיעורים בלימודו, לעבודתו הפרטית וכו' ואדרבה הנ"ל מועיל בניצול הזמן כדבעי בקליטת הענינים שלומדם בקלות.

ג) בהנוגע לכוונה בתפלה, צדק בדבריו שלא בכל פעם היא אותה העצה, שהרי תלוי זה במצב רוח האדם, המשתנה מזמן לזמן, בכ"ז ישנן נקודות כלליות, אשר בכל עת ובכל זמן מועילות הן, ומהן נתינת הצדקה לפני התפלה וכמרז"ל (ב"ב י, א') ר"א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי, וכמ"ש אני בצדק (אזי) אחזה פניך, כן הזהירות בטבילת עזרא, ושיהי' הסידור פתוח לפניו במקום בו מתפלל, ז.א. שאפילו כשמפני העמקות או התלהבות מתפלל בעינים סגורות וכיו"ב עצם הענין שהסידור פתוח באותו מקום, מאחז (האלט צו) המחשבה.

ד) בהנוגע לשמירת הדבור, וחזוק במדת הבטחון - עצה משותפת לשניהם, היא ההתבוננות איך שה' נצב עליו ובוחן כליותיו ולבו וכו' כמבואר בספר תניא קדישא פרק מ"א, ומהנכון אשר ידע בעל פה, מהתחלת הפרק עד לעמוד שני תיבת המלך. ומזמן לזמן יחזור על זה.

ה) בהנוגע למ"ש אשר יפול ולא קם ח"ו וכו' - מובן שזהו היפך תורתנו תורת חיים, שמבואר בכ"מ, אשר עשיית מצוה מזככת את האדם העושה המצוה אף שלא תמיד מרגיש הוא זה, ובאמת גם בשכל הפשוט מובן הוא, שהרי בעשיית מצוה ממלא רצון הבורא וזה מקשר את האדם עם הבורא, ואיך זה אפשר שלא יפעול הענין פעולתו ועד היכן מגיעים הדברים, אשר אפילו אלו שהם בסוג אלו ר"ל שנאמר עליהם, מה לך לספר חוקי, ציוונו רז"ל לעולם ילמוד אדם, וכמבואר הענין גם בהלכות ת"ת לרבנו הזקן, בעל התניא (פוסק בנסתר דתורה) והשו"ע (פוסק בנגלה דתורה), בפרק ד' סעיף ג' ובקונטרס אחרון שם, עיי"ש דברים נפלאים, ובתניא בכ"מ כמצוין בסוף במפתח הענינים.

ו) ולשאלתו בסיום מכתבו, שיש לו סדר לימוד עם אחד, שירא מהשפעתו עליו, אף שרואה ברור שהוא משפיע עליו לטובה.

מהנכון באופנים כמו אלו, לספר לו מה שלמד בספרי חסידות ומוסר מבלי להכנס לוויכוחים, ובאופן כזה הרי ודאי שיש להמשיך בהשיעור שלומדים.

תקותי שהשתתף בהתועדות דיום הבהיר י"ט כסלו, ויהי רצון שתומשך הפעולה על כל השנה כולה.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.