Igrot Kodesh · Letter 6626 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem*,

5 Teves* 5719,

Brooklyn,

Blessings and greetings,

I am responding to your letter of the fifth light (note 1: Of Chanukah*). It is quite evident that the content of my letter to which you were responding did not have the purpose of causing anyone to suffer, which Hashem* forbid. It was solely a matter of interpreting the situation as I see it, in the domains that concern present and future conduct. Likewise, it is evident that my intent was not to ask anyone to live in privation, which is by no means my function. Moreover, in accordance with the well-known statement of our Sages*, 'the world did not merit to be able to use gold,' and it obtained it only because it was necessary for the Temple (note 2: Which permits it to be used for other purposes as well). Now, the same is true for every Jewish home, of which it is said: 'They shall make Me a Sanctuary and I shall dwell among them' — that is, 'within each Jew.' All the abundance existing in the world is therefore justified solely by its usefulness to each Jewish home, even though, of course, it is not proper to systematically pursue material goods and opulence. Nevertheless, this is indeed so, as the Rambam* also states, at the end of his Laws of Teshuvah* and at the end of his Laws of Kings, when he describes the manner in which these material goods will be regarded after the coming of Moshiach* (note 3: When 'all good things will be as available as dust,' in the words of the Rambam*).

In fact, here is what I meant to say: you must occupy yourself with the Chabad* school in your city. My opinion is very clear on this matter. This is the channel through which the Chassidim* of that place will earn their material livelihood and, simultaneously, reduce their worries in this domain, even though, of course, effort remains necessary for this. This does not mean, however, that one should be anxious. On the contrary, one must be strong, strengthen one's trust in Hashem*, 'Who feeds the entire world in His goodness, with grace, kindness, and compassion' (note 4: According to the text of Birkas HaMazon*). In such a case, the action is more resolute, more effective. Moreover, it strengthens the health of the body and the manner of reacting to one's environment, particularly of earning one's livelihood. It is not so when one worries about securing one's subsistence (note 5: Directly, without going through this Chabad* institution)...

May Hashem* grant that at least from now on, you put into practice the teaching of the days of Chanukah*, which have just ended, according to which one increases (note 6: Since the lights of the festival are kindled in increasing order). So shall it be in communal domains and also in your personal concerns. And you will convey good news to me of this, of a visible and tangible good. With my blessing to convey good news of all this,

ו'תרכו

ב"ה, ה' טבת תשי"ט
ברוקלין.

ברכה ושלום!

במענה למכתבה מנר החמישי.

הנה פשוט שתוכן מכתבי שעונה היא עליו במכתבה הנ"ל, לא הי' ח"ו הכוונה לצער את מי שהוא, כי אם להבהיר הענין כפי שהנני רואה אותו באותן הנקודות שנוגע להנהגה בהווה ובעתיד.

כן פשוט שלא היתה כוונתי להורות למי שהוא שצריך הוא לחיות בצמצום, כי גם זה אינו כלל מתפקידי, ובפרט ע"פ מאמר חז"ל הידוע שלא הי' העולם ראוי להשתמש בזהב כ"א בזכות זה שמוכרח הזהב לבנין בית המקדש, ועד"ז הוא גם בהנוגע לכל בית בישראל שעליהם נאמר, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוך כאו"א מישראל, שכל מציאות הרחבה שישנה בעולם ה"ז בזכות זה שראוי' היא בכל בית בישראל, אף שכמובן צ"ל זה מבלי רדיפה אחר גשמית והרחבה גשמית אבל עצם הענין צ"ל כן, וע"ד דברי הרמב"ם סוף הלכות תשובה וסוף הלכות מלכים בהנהגה דימות המשיח בהנוגע לגשמיות.

מה שכן היתה כוונתי הוא לעורר על ההתעסקות במוסד חב"ד אשר במחנם הט', שדעתי מוחלטה בזה, שזהו הצנור גם לפרנסה בגשמית לאנ"ש אשר שם ולאידך גיסא על הכרח מיעוט הדאגה בהנוגע לפרנסה, אף שכמובן צריכה להיות ההשתדלות בזה, אלא שלא באופן של דאגה, כ"א אדרבה מתוך חוזק הבטחון בהשי"ת הזן את העולם כולו בטובו בחן ובחסד וברחמים, שאז העשי' פעילה יותר ומצליחה יותר, ולא עוד אלא שגם מוסיפה בבריאות הגוף ותגובתו על המצב מסביב לו וההשתדלות בעניני פרנסה בפרט, משא"כ הדאגה לפרנסה ובאופן וכו'.

ויהי רצון שעכ"פ מכאן ולהבא יהי' כאופן דהוראת ימי חנוכה דאזלינן מנייהו דמוסיף והולך באור, הנה כן יהי' גם בענינים הכללים ובענינים הפרטים ויבשרו טוב בטוב הנראה והנגלה.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.