Igrot Kodesh · Letter 6677 — Tzedakah

By the grace of Hashem*,

9 Shevat* 5719,

Brooklyn,

To the distinguished Chassid* who fears Hashem*, Rav Menachem (note 1: Rav M. Freund, of Jerusalem),

Greetings and blessings,

I am responding to your letter of 3 Shevat*, together with what was enclosed therein — a proposed law regulating the relations between creators and distributors. In the domain of Choshen Mishpat* (note 2: The section of the Shulchan Aruch* dealing with such matters), in general, and of economics and commerce in particular, one retains as the criterion, in the largest part, the common practice of the era, the place, and the country, as various texts of the Talmud* and the Decisors establish. Moreover, from what is said, the practice in the Holy Land in these domains has been established for several decades already. And even if there have been developments on various points of detail, it has practically not changed, so that the modifications have remained minor. You have surely contacted the experts in this matter who know the reasons and justifications for the practices in force. They therefore know what must be taken into account to establish the feasibility of a change. In the terms of our Sages*, "if the reason is no longer verified, the practice disappears."

You tell me that in order to work on this project, you have consulted the responsa. I wish to conclude from this that you frequently study our Torah*, Torah* of life. I would therefore merely like to point out to you the necessity of also setting aside a fixed time for the study of Chassidus*. In our era, especially in our Holy Land, this is, properly speaking, the need of the moment. To someone such as you, it is surely unnecessary to say more. With my respects and my blessing to convey good news of all this,

ו'תרעז

ב"ה, ט' שבט, תשי"ט
ברוקלין.
הוו"ח אי"א נו"נ וכו' מו"ה מנחם שי'

שלום וברכה!

במענה למכתבו מג' שבט עם המצורף אליו, הצעת חוק בהנוגע ליחסים בין יצרנים וסוכניהם.

והנה בעניני חשן משפט בכלל ובעניני כלכלה ומסחר בפרט, קובעים בזה, במדה הכי חשובה, הנוהג באותו זמן ובאותו מקום וארץ, וכמובא בכ"מ בש"ס ופוסקים, ובפרט שכפי השמועה הנוהג בענינים אלו באה"ק ת"ו הוא כבר משך עשיריות בשנים, עד אשר למרות שחלו כמה שינוים בכמה שטחים, הרי בשטח האמור נמשך המצב כמעט כמאז ומקדם, והשינוים קלים הם בערך, ולכן בודאי שבא בדברים עם הבקיאים בהאמור, ויודעים בטח גם הנמוקים והטעמים של המנהגים השונים בזה, שבזה תלוים ג"כ השינוים שאפשר לעשותם, ובסגנון חז"ל בטל טעם בטלה הגזירה.

כיון שכותב שבעבוד הצעה האמורה התענין בספרי שו"ת וכו' רצוני להסיק מזה, אשר יש לו קביעות עתים לעתים תכופות בלימוד תורתנו תורת חיים, ולא באתי אלא לעורר ע"ד ההכרח לקבוע עתים גם בלימוד תורת החסידות, אשר בתקופתנו זו בפרט ובאה"ק ת"ו ביחוד, הרי זה צו ודרישת השעה, ובודאי לדכוותי' האריכות בזה למותר.

בכבוד וברכה לבשו"ט בכל האמור.

ו'תרעז
מו"ה מנחם: פרנד, ירושלים.