Igrot Kodesh · Letter 6724 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem*,

17 Adar Rishon* 5719,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

I am responding to your letter of Shushan Purim Katan*, with the request for blessing that was enclosed with it. In general, I was satisfied by the description of your son's Bar Mitzvah* that you give me in your letter. Nevertheless, I must formulate here a remark, although it is pointless to complain about what has already passed. I am alluding to the beginning of your letter in which you tell me that the Bar Mitzvah* boy read the entire Sidra* himself. It is surely unnecessary to explain to you at length that the present period is very different from the past. Previously, all Jewish children were permanently immersed in an atmosphere of Torah* and Mitzvos* and they devoted many hours each day to study. At that time, when one noticed a child capable of easily retaining the cantillation signs and knowing them by heart, one taught them to him, but one did so only during the free time, after the many hours of effective study.

This is no longer the case after those hours of study have been greatly reduced and a large part is given to secular subjects. One demands, furthermore, to preserve the physical health of the child and, as a result, he must not be too busy, he must have time to go for walks. Sometimes, one even demands that all of this be done in the best way. Now, if one takes into account all these elements, when the age of accepting the Mitzvos* arrives, one invests several hours that should have been devoted to accepting the yoke of the Mitzvos*, not in intensifying the study of the Torah* and everything that concerns it, but only in learning how to read the Torah*. In most cases, such study pertains only to the Sidra* of the Shabbos* during which the young boy must deliver a discourse in the synagogue and nothing more. Of course, the meager benefit of all this is thus greatly outweighed.

I return to what I said at the beginning of my letter, since it seems that the present complaint pertains to what has already passed. It is, in my opinion, a Mitzvah* to disseminate what follows. As important as the public reading of the Torah* may be, there is an even more fundamental accomplishment. It is the study of the Torah* with enthusiasm and ardor, the fulfillment of the Mitzvos* in the best way, to the full extent of what is possible, especially at particular moments, when each accomplishment is especially precious. One of these moments is the preparation for accepting the yoke of the Mitzvos*. This also requires a not insignificant amount of time, but such a practice has been sanctified for many years. This is not the case, on the other hand, for the public reading of the Torah* by the Bar Mitzvah* boy. The latter can include words of encouragement in his discourse. In fact, his discourse is, in itself, a mark of encouragement, even if its content is only a discussion of the Torah*. It must stimulate not only the Bar Mitzvah* boy, but also all those present. This is not the case, however, for the public reading of the Torah* that is done each week by an officiant. Furthermore, the time taken to learn the cantillation signs of the Sidra* is added to the time devoted to preparing these discourses.

You also mention the rent from the basement of your house. It would be good to promise to Tzedakah* more than a tenth of it, during the first year. May Hashem* grant you success. With my blessing to convey good news of all this,

ו'תשכד

ב"ה, י"ז אדר א', תשי"ט
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו משושן פו"ק עם הפ"נ המצורף אליו.

בכללות נעם לי לקרות במכתבו ר"פ מעריכת הבר מצוה של בנם... שי' ב... אבל כאן מקום להעיר אתי אף שהרי אין צועקין על העבר, כוונתי לתחלת מכתבו שהבר מצוה קרא כל הסדרה כולה, ובודאי למותר להאריך, אשר לא כימים הראשונים ימים האלה, שמלפנים כל ילדי בני ישראל היו כל המעת לעת כולו באוירה דתורה ומצות, ובהנוגע ללימודים הי' זה שעות רבות בכל יום ויום, ולכן מי שראו בו כשרון לחזור בקלות על טעמי המקרא, עד כדי לקרותו בע"פ הרי למדו ברצון והתעסקו גם בזה בזמן הפנוי לאחרי השעות הרבות שעשו בלימוד בפועל, משא"כ כששעות הלימוד בכלל מצומצמות הן, ומהן חלק מסוים - ללימודי חול, ומזהירים שהבן עליו להשגיח על מצב בריאותו של הגוף, ולכן לא להעסיקו יותר מדי, ושיטייל וכו' וכו' ולפעמים עוד מוסיפים שצריך להדר בזה, ובהביא בחשבון את כל האמור כשמתקרב זמן קבלת עול מצות, הנה מבלים כמה שעות דהכנה לקבלת עול מצות לא בתוספת לימוד בתורה ועניני' כי אם בלימוד טעמי המקרא, ורוב הפעמים ככולם רק באותה הסדרה שבש"ק ינאום הבחור בביהכ"נ, ותו לא מידי, מובן שהשכר המועט שישנו בזה, יוצא וכו'.

ולתרץ מה שכתוב בתחלה, שהרי זה בגדר צועקין על העבר - הוא שלדעתי מצוה לפרסם, שככל שיהי' נעלה הענין דקריאה בתורה בצבור, ישנו עוד ענין נעלה יותר ללמוד תורה בהתמדה ושקידה ולקיים מצות בהידור ככל האפשרי, ובפרט בזמנים מסוגלים שכל שעה יקרה במאד, שזמן הנ"ל היא ג"כ התקופה שלפני קבלת עול מצות, ואף שגם לדעתי תועלת בדרוש שינאום הבר מצוה, שגם זה לוקח זמן חשוב, אבל נוסף שמנהג זה הוקדש משנים קדמוניות, משא"כ שיקרא הבר מצוה בתורה בצבור, הנה בהנאום יש ברירה להכניס בתוכו איזה דברי התעוררות וגם הנאום בפועל בפ"ע התעוררות הוא, אפילו אם הוא רק בפלפול, התעוררות לא רק דהבר מצוה אלא גם להנאספים, משא"כ הקריאה בתורה בצבור, שבכל שבוע ושבוע עושה זה חזן וכיו"ב. ועוד זאת שהרי נטילת זמן ללימוד טעמי הסדרה בא זה בהוספה על נטילת זמן ללימוד הנאומים הנ"ל.

במ"ש אודות שכירות הדירה של הבייסמענט שלהם, מהנכון שיבטיח לצדקה יותר ממעשר שכירות דשנה הראשונה והשי"ת יצליחם...

בברכה לבשו"ט בכל האמור.