Igrot Kodesh · Letter 6733 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem*,

28 Adar Rishon* 5719,

Brooklyn, New York,

To the attention of Mr. Avraham Yitzchak HaCohen,

who is called Professor Katz (note 1: See, on his subject, Letters no. 5616 and 6806),

Greetings and blessings,

I thank you for having thought to send me a copy of your article entitled: "A Non-Affiliated Jew," as well as its summary that was published in the Jewish Forum. I ask you to excuse me for what follows, even though I think my remarks will not surprise you. Indeed, I am obliged to tell you that I do not agree with you and my position emanates from a profound awareness of the necessity of preserving the unity of our people. Of course, you will also agree that this objective must be given priority. For, if at all times it has been necessary to maintain the unity of our nation, how much more so is this the case in the present period, which all agree to define as a moment of crisis and therefore of confusion of minds, of loss of values. In such a case, the danger of compromises and of everything that resembles them is greatly increased. It is according to this perspective that one must also apprehend the ideas and conceptions that make their appearance in a single night.

As is systematically the case, when one wants to form an opinion about an idea, one must observe its most extreme forms. Even if these are adopted only by a minority, apparently insignificant, they nonetheless reflect the direction, the objective of such a conception, or in any case, what can ensue from it, if one does not intervene in time. I am alluding to a slogan that was widespread in certain circles, according to which: "The Judaism of Eretz Yisrael* and that of the diaspora are two different worlds." The extreme aspect of this conception was put forward by the Canaanite movement (note 2: Advocating the formation of a specific Israeli culture that would sever all connection with diaspora Judaism). In this context, the proposal to place the title of "Jew," even if it is taken in some figurative sense, at the disposal of other nations (note 3: See, on this subject, Letter no. 6714), which our Tradition of several thousand years has clearly identified as non-Jews, having therefore the right to transgress all the Mitzvos* of the Torah* with the exception of the Commandments transmitted to the descendants of Noach*, without anyone seeking to prevent them, with whom no valid union can be contracted, is a terrible drama, a tear of which one does not even measure the consequences. Even if one appends to the title "Jew" the adjective "non-affiliated," someone will retain the adjective while another will be content with the title. But in any case, the name "Jew" will leave the private domain of our people to be placed in the public domain, belonging to no one.

Moreover, even if one replaces the word "Jewish" with a corresponding secular term, this same danger persists, for everything that becomes public can be claimed by no one. From this the following ensues. Whoever holds dear the unity of Israel, including among those who have no connection with the faith, is obligated to defend it with all his strength, without allowing any weakness, any compromise in this matter. Moreover, if one meditates sincerely on all of this, one will have to recognize that a compromise in this domain is not the means of establishing peace and unity. On the contrary, one thereby creates a situation in which there will be permanent, incessant frictions that will only increase. In this regard, a great injustice is done, in my opinion, by speaking of Israel, of Israelis, and by granting this title also to Arabs and to Christians. These, as soon as they are citizens of Israel, thereby become Israelis. You can understand my position from what has been said above.

It is appropriate to emphasize another point as well. It is an error to think that religion is necessary only to maintain the permanence of Israel in the diaspora, whereas as soon as one settles in Eretz Yisrael*, one can be content with the language and the culture of the country. In my opinion, the opposite is true. Religion is more necessary in Eretz Yisrael* than outside this country. For if, in the diaspora, there is a risk of assimilation, as a result of which a Jew will be lost to the community, Hashem* forbid, one can fear, equally, that Christians and Muslims in the Holy Land unfortunately present themselves as children of Israel, since they reside in this country, speak Hebrew, receive their education in the same schools, and share the same culture. And experience has shown, already in the era of the Temple, that "those who destroy you and those who dismantle you" come from within. If you wish to formulate remarks on all that has just been said, I will be happy to take note of them.

May Hashem* grant that the promise finally be fulfilled according to which: "They will no longer render themselves impure through their defilements, through their abominations, and through their sins... They will be My people and I will be their Elokim*... They will follow My Judgments, guard My Decrees, and fulfill them." All of this is the introduction to the verse that is stated subsequently: "They will return to the land... they themselves, their children, and their grandchildren, for eternity... And the nations will know that I am Hashem*, Who sanctifies Israel" (Yechezkel*, chapter 37). On this occasion, I would like to express my warm gratitude for having given me the opportunity to consult the manuscript entitled: "Collection on Vayikra*." As a sign of gratitude, I enclose a list of the Chassidic* discourses it contains that are already printed elsewhere. With my respects and my blessing,

ו'תשלג

ב"ה, כ"ח אד"ר, ה'תשי"ט
ברוקלין, נ.י.
לכבוד מר אברהם יצחק שי' הכהן

המכונה פרופ' כ"ץ

שלום וברכה!

ת"ח עבור שימת לבו לשלוח לי העתק מאמרו "יהודי בלתי מזדהה", וכן קיצורו ב"דז'ואיש פ;63637#&ארום".

ואחרי בקשת סליחתו, אף שחושבני שדברי לא יפתיעו את כ', מוכרחני להביע דעתי שאיננה בדיעה אחת עם כ'. וטעמי ונימוקי נובעים מתוך ההכרה בגודל ההכרח לשמור על אחדות עמנו, שבזה גם כ' יסכים אתי כמובן. שאם בכל הזמנים הי' צורך חיוני להגן על אחדות האומה, על אחת כמה וכמה בתקופתנו אנו, שהיא לכל הדיעות תקופה של משבר, וממילא תקופה של בלבול המוחות וטשטוש ערכין, ולעת כזאת סכנת פשרות ודוגמתן גדולה פי כמה, מה שמודגש ג"כ על ידי רבוי הדיעות והשיטות שצצו ופרחו בין לילה.

- וכמו בכל ענין, אם רצונך לעמוד על טיבה של איזו שיטה, תא חזי את בטויי' הקיצוניים, ואף אם קיצוניותה נתקבלה רק ע"י המיעוט שלכאורה אינו תופס מקום, אף על פי כן יש בתופעה קיצונית להבליט הכיוון והמגמה של השיטה, על כל פנים התוצאות האפשריות הכרוכות בה אם לא תעלה ארוכה בעוד מועד.

כוונתי לסיסמה שהיתה רווחת בחוגים ידועים והיא - שיהדות א"י ויהדות התפוצות הן שני עולמות שונים, שהקיצוניות שבהשקפה זו הובלטה בתנועת הכנענים. -

מתוך גישה זו, הנה לדעתי ההצעה להעמיד את התואר "יהודי" (באיזה שם לויי שיהי') ברשותם של בני אומות העולם, שמסורתנו מסורת אלפי שנה זיהתה אותם בהחלט בתור בני נכר [ועד שמותרים לעבור על כל התורה כולה (לבד ז' מצוות בני נח) ואין מוחה בידם, וקידושיהן אין תופסים וכו' וכו'], הרי עושים בזה פרצה לתהום וקרע שאין לשער התוצאות, ואף אם להגביל את התואר "יהודי" בתוספת כינוי "בלתי מזדה'", הרי יש מי שידגיש את התואר ויש מי שידגיש את הכינוי, אבל הצד השוה שבזה הוא שהתואר "יהודי" יצא מרשות היחיד של עמנו לרשות הרבים, ובעליו אין עמו כו'.

יתר על כן, אפילו אם תמורת התואר "יהודי" ישתמשו בתואר חילוני מקביל, גם כן יש סכנה זו מטעם האמור, שכשהענין נעשה רכושו של רבים מפקיעים הבעלות עליו.

היוצא מהנ"ל: כל מי שאחדות בני ישראל יקרה לו, אפילו מחוגים שאין להם ענין לדת, מוכרחים להגן בכל תוקף עלי' בלי נתינת מקום לחלישות ופשרה בזה. ובפרט שכל המתבונן באמתו של דבר, מוכרח להודות שכל ענין של פשרה בשיטות אינו דרך לקירוב שלום ואחדות, אלא אדרבה, מייסד מצב לחיכוכים תמידיים בלתי פוסקים והולכים וגדלים.

ודרך אגב, לדעתי נעשה עוול גדול בזה שבחרו בתואר "ישראל" ו"ישראלים" ובמילא נכללו בזה הערבים והנוצרים וכו' בתור נתיני "ישראל" ו"ישראלים", וטעמי מובן מהאמור לעיל.

ועוד נקודה להדגיש, שלא כדעת הטועים שענין הדת הוא נוגע לשמירת הקיום דווקא בתפוצות, משא"כ המשתקעים בארץ ישראל די להם בשפה, תרבות והארץ וכו'.

ולדעתי אדרבה ואדרבה, שההכרח בדת בארץ ישראל עוד גדול מזה שבתפוצות, שאם בחו"ל יש סכנת התבוללות וטמיעה עד ויאבדו מתוך הקהל ח"ו, הרי בארץ ישראל אפשר להיות סברה, כנ"ל, שנוצרים ומושלמים וכו' יזדהו בתור בני עם ישראל ר"ל, כיון שדרים בארץ, מדברים עברית, מתחנכים באותם בתי הספר, חיים בתרבותה וכו', וכמו שהראה הנסיון אפילו בזמן שבית המקדש הי' קיים, שמהרסייך ומחריביך באו מבפנים.

בודאי אם יש לכ' איזו הערות בכהנ"ל, אשמח לקבלן.

ויהי רצון אשר סוף סוף יקויים היעוד ולא יטמאו עוד בגילוליהם ובשיקוציהם ובכל פשעיהם גו' והיו לי לעם ואני אהי' להם לאלקים גו' ובמשפטי ילכו וחוקותי ישמורו ועשו אותם, שזהו הקדמה לפסוק הבא לאחרי זה - וישבו על הארץ גו' המה ובניהם ובני בניהם עד עולם, עד - וידעו הגויים כי אני הוי' מקדש את ישראל (יחזקאל, סי' ל"ז).

בהזדמנות זו אביע לו תודתי חמה שנתן לי האפשרות לעבור על הכת"י "בוך ויקרא", ומצורף בגליון בפ"ע רשימת המאמרים שבו שכבר נדפסו וכו' - להכרת תודה.

בכבוד ובברכה.

ו'תשלג
נדפסה בלקו"ש חכ"ד ע' 383 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

אברהם יצחק שי'.. כ"ץ: אגרות נוספות אליו - לעיל חט"ו ה'תרטז, ובהנסמן בהערות שם. לקמן ו'תתו.

התואר "יהודי": ראה גם לעיל אגרת ו'תשיד, ובהנסמן בהערות שם.