Igrot Kodesh · Letter 6745 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem*,

3 Adar Sheni* 5719,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

After a particularly long interruption, I have duly received your letter of 28 Adar Rishon*, in which you briefly describe your life at the present time. You conclude by asking me about the manner of settling yourself in the future. But I must note that the essential is missing from your brief presentation. Indeed, our Sages* say, in the Mishnah*, that: "I was created to serve my Creator" through the Torah* and the Mitzvos*. Now, you do not tell me whether you have a fixed time to study the revealed dimension of the Torah* and Chassidus*, whether you fulfill the Mitzvos* in the best way. Another point, which also connects to the preceding ones: you do not tell me in what manner you influence your surroundings to orient itself in this direction (note 1: That of the practice of the Torah and the Mitzvos), in accordance with the Precept: "You shall love your fellow as yourself," which is "a great principle of the Torah*." May Hashem* grant that this lack be only in what you write to me, but not in concrete action.

Regarding your settling in the future, I think you should make, once again, an attempt in the field of teaching. Indeed, one can observe, even in a natural manner, that for many more years this will be the most important accomplishment in our Holy Land, may it be restored and rebuilt. Furthermore, it is a means of earning an honorable livelihood in the material sense. You say that you are not gifted for this. Nevertheless, no proof can be drawn from the past. Indeed, you then considered that you did not want this activity (note 2: Teaching) and you acted accordingly. Now, the will dominates all the forces of the soul — this is self-evident. If other people, who are truly objective, affirm that you are not made for teaching, although this is not my opinion, you will seek to learn a trade.

You tell me that a thought does not leave your mind: how will you establish a Jewish home when "I have..." (note 3: Transgressed the holy covenant of circumcision). In this matter, we must hold to the teaching of our Torah*, Torah* of life, including in its literal sense in this world, according to which "nothing resists Teshuvah*." Moreover, this includes several phases, and there is, in particular, the one that is accomplished "in an arid land, in the shadow of death" (note 4: That is, with the awareness of the lack, of one's own shortcomings), that is, when one finds oneself on "the other side" (note 5: That of the forces of evil), as the Tanya* explains at the end of chapter 7 and other texts as well. How much more so will this be the case if you begin immediately to repair your past, first by struggling, by making a decision in this direction, in the appropriate manner. Of course, this will be followed by a concrete effect. The best means is therefore to completely forget everything that happened, which implies not waging war against the bad thought, but, on the contrary, replacing it with another thought, if possible of Torah*, for if a little light suffices to repel a great darkness, how much more can a great light have such an effect.

You will therefore influence, first and foremost, your surroundings by teaching them Torah*. Indeed, "he who teaches Torah* to the son of his fellow is considered as if he had given birth to him." There is therefore indeed here a repair (note 6: Of what happened), which will be "measure for measure" (note 7: Commensurate with the sin committed). It is also necessary that words of Torah* be engraved in your mind. For this, you will learn by heart at least several chapters of Mishnah* and of Tanya*, as the Likkutei Torah* explains, at Parshas Kedoshim*, in the Chassidic* discourse entitled: "You shall honor the elder." May Hashem* grant that you give me good news of all this. With my blessing to convey these good news,

For the Rebbe Shlita*,

the secretary,

ו'תשמה

ב"ה, ג' אד"ש, תשי"ט
ברוקלין.

שלום וברכה!

לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו מכ"ח אד"ר, בו כותב ר"פ מסדר חייו עתה, ומסיים בשאלה בהנוגע להסתדרותו בעתיד.

ומוכרחני להעיר שבר"פ האמורים חסר העיקר, שהרי אמרו חז"ל במשנתם, אני נבראתי לשמש את קוני והוא ע"י עניני התורה ומצוה ואינו מזכיר דבר לא בהנוגע לקביעות עתים בלימוד תורת הנגלה ותורת החסידות ולא בהנוגע להידור בקיום המצות, ועוד וגם זה נכלל בהאמור השפעתו בסביבתו בכיון האמור מיוסד על ואהבת לרעך כמוך שהוא כלל גדול בתורה, ויהי רצון שיהי' חסרון רק בכתיבה אבל לא בפועל.

דעתי בהסתדרותו לעתיד, שלכל לראש ינסה עוד הפעם את כחו בשטח ההוראה, שכנראה גם בדרכי הטבע, עוד רבות בשנים יהי' זה ענין הכי חשוב באה"ק ת"ו ונוסף ע"ז גם מקור טוב לפרנסה גשמית כפשוטה.

ומ"ש שאינו מוכשר לזה, אין ראי' מהעבר, שהרי אז הי' רצונו, ובמילא נמשך ג"כ להחלטה, שאינו רוצה בזה, והרי כח הרצון מושל בכל כחות הנפש, וק"ל.

באם יעידו אחרים שהם אין נוגעים בדבר, שבודאי אינו מוכשר להוראה (אף שכנ"ל אין זה דעתי), אז יתענין בלימוד מקצוע.

במ"ש שמחשבה מנקרת במוחו, מה יהי' בנוגע לבנין בית בישראל, היות ואני וכו'

אנו אין לנו אלא הוראת תורתנו תורת חיים (גם כפשוטם בעולמנו זה), שאין לך דבר העומד בפני התשובה ובפרט שכמה דרגות בתשובה ועד לתשובה, שמתוך היותו בארץ צי' וצלמות היא הס"א וכו' כמבואר הענינים בתניא סוף פרק ז' ובכ"מ ובפרט כשיתחיל תיכף בתקון העבר (לכל לראש ע"י המלחמה והחלטה, ככל הדרוש, בהנוגע לפועל כמובן וגם פשוט, וידוע העצה בזה להסיח דעתו לגמרי מכל הענין, והיסח הדעת הוא לא מלחמה עם המחשבה, אלא להניע המחשבה לענין אחר ומה טוב בענין של תורה, אשר אם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור), והעיקר ע"י השפעתו בסביבתו ללמדם תורה, והרי המלמד את בן חבירו תורה כאילו ילדו, שזהו תקון מדה כנגד מדה, ומוכרח גם כן שיהיו דברי תורה חקוקים במוח זכרונו והוא ע"י שילמוד בעל פה לכה"פ איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, וכמבואר גם בלקו"ת פ' קדושים ד"ה והדרת פני זקן, ויהי רצון שיבשר טוב בכל האמור.

בברכה לבשו"ט,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר

ו'תשמה
והיות ואני: פגמתי בברית קודש.