Igrot Kodesh · Letter 6761 — Tzedakah

By the grace of Hashem,

12 Adar Sheni* 5719,

Brooklyn,

To the distinguished Chassid* who fears Hashem, possessing broad

knowledge, Rav* Avraham (note 1: Rav* A. Sofer Schreiber),

I greet you and bless you,

Following our conversation, shortly thereafter I took the time to examine the proofs of the book you presented to me — the Beis HaBechirah* on Tractate Bava Basra*. And, to use a common phrase concerning such works, I was also able to proceed to the examination of another book you have published, which is in my library — the Beis HaBechirah* on Tractate Mikvaos*. As is my custom, I have formulated a few remarks, as a mark of esteem, which you will find below.

Before concluding, I would like to make a remark of a general nature. Our generation has become accustomed to having handles placed on the basket (note 2: That indices and reference works be published) — not only for the content of books, but also for the authors and everything concerning them. Consequently, you will excuse me for observing that in these two books, there is missing a description of the manuscript from which the text was established. Another point, which is essential — it is not specified whether this manuscript was compared with others. Indeed, you yourself say in the introduction to the Beis HaBechirah* on Tractate Bava Basra* that a manuscript is found in the Vatican. Now, this specification is important for determining how one should view this book, for establishing the degree of precision of each word. Likewise, it is customary to reproduce at least one page of the corresponding manuscript. And one also provides a brief biography of the author, his approach to study, who were his teachers. These last two points are important for knowing how to approach the book.

It is probable and even fairly certain that you or others have already published all this. But one knows that our generations are not comparable to previous ones. Those who will refer to other works published in the same field are few. How much more so when these are not well known. Moreover, the introduction does not even say where to find these elements — in which book, under which references. Furthermore, in my view, even if you indicated all this, our era does not proceed in this manner, and one no longer has the necessary diligence to search for these books and consult them with all the required attention. Now, to know how to view your work, it would have sufficed to add two or three pages indicating only the conclusions of all this, with references to such-and-such a book or collection for those who wish to consult the entire analysis. To someone like you, it is surely unnecessary to describe the importance of such information, which is even greater in the Beis HaBechirah* works, since they rule on Halachah* and are not merely commentaries, as is the case with your book. Certainly, nowadays no one will use the Beis HaBechirah* to rule on Halachah*. One will, however, use it to understand the way in which Halachah* is determined, its origin, after the period of the Meiri* (note 3: Author of the Beis HaBechirah*). In this regard, such information is decisive.

Another remark of general scope: several volumes of the Beis HaBechirah* have already been published. Now, if one compared the commonly used formulations, one could surely resolve the doubt and know to whom the author alludes when he makes such-and-such a description. This is the case for expressions like "the first of the Geonim*," "the Geonim* among the first Sages," "the Geonim* of Spain." According to you, it is obvious that they allude to Rav Hai Gaon* or to the Ri Migash*. However, according to Rav K. Schlesinger, these terms refer to Rabbeinu Chananel*, although he is not entirely definitive on this point, as shown by the Beis HaBechirah* on Tractate Bava Kamma* that you yourself published.

I hope you will not hold it against me for the remarks that follow. May Hashem grant that you accept them as they were written — that is, with goodwill. I send you my respects and my blessing to disseminate the light of the teaching of the early Sages, who are comparable to angels, who illuminate the earth and those who dwell upon it, in every generation. With my blessing for a joyous Purim*,

I enclose with my letter the Chassidic* books we discussed during our conversation — namely the Tanya* and the Sefer* HaMitzvos* (note 4: Derech Mitzvosecha*) of the Tzemach Tzedek*.

Chapter 1, Mishnah* 1, page 5, note 2: The Meiri* says: "He closed and sealed, which excludes..." You should have pointed out that he excludes here the Hagahos Maimoniyos*. Indeed, he introduces a change from the Gemara*, which says: "He went." It seems that according to you, the expression "He closed and sealed" explains what was stated previously: "One maintains it in his domain and the other in his domain." Nevertheless, this would mean that the Meiri* disagrees with all those who consider it sufficient that only one of the two maintain it in his domain. This is the view of the Tur* and Shulchan Aruch*, Choshen Mishpat*, at the beginning of chapter 157; the Shitah Mekubetzes*, at this reference; and the Tosafos Yom Tov*. For it is difficult to accept that their explanation is understood only when one has closed and the other remained silent. One may additionally question what is added subsequently: "for example, if they say" — in the plural — when it suffices that only one say it. And one cannot imagine that the text means "one or the other," since it follows the formulation of the Gemara* on this matter. But perhaps the copyist or the scribe recopying the manuscript omitted a word here, and the Meiri* followed the formulation of the Gemara*: "They went and maintained" — meaning they maintain through the act of going, according to the specification of the Hagahos Maimoniyos*. Then the text proposes another way of acting: "He closed" — in the singular — which resolves all the previously formulated remarks.

At the same reference, note 5: "There is no doubt... There is no custom..." According to what the Meiri* says, one can understand why partners making a joint acquisition cannot claim that they did so precisely for the purpose of becoming partners. You will see, on this subject, the Beis Yosef*, Choshen Mishpat*, chapter 171, paragraph 33, at the passage: "the Rashba* writes"; the Rosh*, in the first chapter of Tractate Bava Basra*, paragraph 51; and the Chiddushei HaTzemach Tzedek* on Tractate Bava Basra*.

End of chapter 10, page 732, note 1: This is also the view of the Rashba*, cited by the Darkei Moshe*, chapter 129, paragraph 3, and by the Ritva*, in the edition published in New York in 5714 (note 5: 1954).

At the same reference, note 3: You cite the Ramah*, but you do not point out that his view is disputed by the Bayis Chadash* and by the Drishah*. Moreover, the context in the Meiri* indicates that we are situated here after the signing of an official document. According to the Bayis Chadash*, such is not, however, the view of the Ramah*.

Meiri* on Tractate Mikvaos*: chapter 1, Mishnah* 1, page 4, notes 3 and 6: "I made great efforts." One can truly question this expression. If I may permit myself, I would say that in my humble opinion — especially given the fact that we are basing ourselves on a single manuscript that the Meiri* used — a few words are missing before this, after the paragraph: "There is no difference in this matter between drawn water and undrawn water, since it does not belong to the mikvah*." According to these missing words, a difference must indeed be made in this matter, for undrawn water does not contract impurity, just as the mikvah* itself does not. The copyist would therefore have confused the two forms of mikvah*. Such an interpretation allows us to answer the following questions:

A) Why does the Meiri* not cite the view of the Rash* and the Ravad*, who oppose the interpretation of the Rambam* on the four texts of the Mishnah*, although this is the case on several occasions in this tractate?

B) The question cited at the beginning of this paragraph also finds an answer.

C) One can additionally justify the formulation: "This is what is explained in the Tosefta*," according to the remark you make in note 3. The same omission was also made on page 6, note 2.

Same reference, note 5: The commentary on the Mishnah* says: "by (Yad*) the one who is impure." It seems that this can be connected to the expression: "near (Al Yad*)."

Same reference, page 5, note 1: It seems that one should read Rambam* instead of Ravad*.

At the end, page 116: Here the text mentions thirty elders, whereas at the beginning the text counted thirty-two. In contrast, the Rash* and the Tosefta* of the Vilna Talmud cite the number thirty-two also in the conclusion. If we consider that there is no printing error here, one may think that Rabbi Tarfon*, out of humility, did not count himself. Additionally, he did not count Rabbi Yosi HaGelili* either, for according to the reading of the verse, the elders ensured that no one removed the ram from his hands. However, one finds several other differences in the version we possess of the Sifri*, in Parshas* Chukas*. In either case, one may ask why Rabbi Tarfon* addressed Rabbi Akiva* and Rabbi Yosi HaGelili* by calling them "Rabbi."

ו'תשסא

ב"ה, י"ב אד"ש, תשי"ט
ברוקלין.
הוו"ח אי"א נו"נ צנמ"ס כו' הרב אברהם שי'

שלום וברכה!

בהמשך לשיחתנו לקחתי לי זמן בסמיכות לה, לעבור עכ"פ מקופיא על

הספר - תשורתו, בית הבחירה על מס' ב"ב, ובנוסח הרגיל בספרים אלו - ע"י גלגול, עברתי ג"כ על ספר השני שהו"ל, הנמצא בספרי' שלי, והוא בית הבחירה על מקואות, וכדרכי בכהנ"ל, באתי לקמן באי איזה הערות, לחביבותא דמילתא.

וברצוני לבוא בהערה כללית עוד קודם החתימה, אשר - הורגל דורנו זה שעושים אזנים לקופה וכו', ולא רק בהנוגע לתוכן ספרים, אלא גם בהנוגע למחברי הספרים ועניניהם, שלכן, לאחרי בקשת סליחתו, תמיהני על אשר בשני ספרים האמורים, לא נמצא תאור הכתב יד ממנו נדפס הספר, ועוד, ועיקר גדול, באם הושוה כת"י זה עם כ"י אחרים (וכמו שמזכיר בהקדמתו לספר ביה"ב על ב"ב, שישנו כת"י בותיקן), והרי זהו נוגע להיחס לספר זה, באם אפשרי לדייק בכל מלה ומלה וכו', וכן רגילים לתת תצלום עכ"פ מעמוד אחד מהכת"י, ונוסף על זה ר"פ מתולדות המחבר ושיטת לימודו, ומי הם רבותיו, אשר שני פרטים האחרונים, ה"ה גם עיקרים ביחס אל הספר.

אפשר וקרוב לודאי, שבכל האמור כבר נדפס אם ע"י כ' או ע"י אחרים, אבל הרי מפורסם שלא כדורות הקודמים דורותינו אלה, ומועטים ביותר אלו שיחקרו לספרים אחרים שנדפסו בשטח ספר זה, ובפרט כשאינם מפורסמים, וביותר - שאין מרומז בהקדמה איפוא יש למצוא, באיזה ספר, פרטים בכל האמור לעיל [אף שלדעתי גם באם הי' מראה מקום לספרים אחרים, לא זו הדרך בדורנו, אשר חסרה הזריזות הדרושה בחיפוש ובעיון ספרים כהאמור, והרי בנוגע לקבוע יחס אל הספר, די בהוספה של ב-ג עמודים, רק המסקנות בפרטים האמורים, ובמראה מקום בשביל הרוצה לדעת השקו"ט בזה - לספר פלוני ולחוברת פלונית].

חשיבות ידיעות האמורות - בודאי לדכוותי' אין צריכה ביאור, וגדולה פי כמה בספרי בית הבחירה, שכנראה הכוונה בהם פסקי דינים ודלא כבספרו פירושים וחידושים, ואף שבטח בזמננו לא יפסוק אדם הלכה מבית הבחירה, אבל לחקר מהלך ההלכה ויסודה בפסקי דינים אלו שבאו לאחרי המאירי חשובה ידיעת האמור.

ועוד הערה כללית, אשר כיון שכמה מספרי בית הבחירה כבר ראו אור הדפוס, ודאי שכשהיו משוים את הכינוים הסתמיים המובאים בהם, מתבררים היו מאליהם כמה ספיקות למי מכוון המחבר בתואר פלוני או פלוני, ולדוגמא - תואר ראשוני הגאונים או גאוני הראשונים (וגאוני ספרד), שלכ' פשוט שהכוונה לרב האי גאון (ור"י מיגש), והר"ק שלזינגר כנראה נוטה שהכוונה לרבנו חננאל אף שלא החליט בזה, וכמו שמוכח בבית הבחירה לב"ק שבהוצאתו.

תקותי שלא יקפיד על הערותי הבאות בהנ"ל ויהי רצון שיקבלם כמו

שנכתבו - בספ"י.

בכבוד ובברכה להפיץ אור תורת ראשונים כמלאכים מאירים לארץ ולדרים עלי' לדור ודור.

ובברכת פורים שמח.

מצורף למכתבי - הס' בתורת החסידות אודותם נדבר בשיחתנו: ס' התניא, ס' המצות להצ"צ.

פ"א מ"א. ע"ה. הערה ב'. רבינו פרט "נעל וגדר" ולאפוקי כו'.

- לכאורה טפי הו"ל לכת"ר ללמוד דהמאירי לאפוקי משיטת הגמי"י - ממה ששינה המאירי והשמיט תיבת "והלך" שבש"ס -. כנראה מפרש כת"ר דנעל וגדר הוא פי' על הקודמו "שהחזיקו זה בחלקו וזה בחלקו".

אבל לפי זה יחלוק המאירי על כל אלו שכתבו דבנעל וגדר - די שיחזיק אחד בחלקו. - טושו"ע חו"מ ר"ס קנ"ז וש"נ. שיטה מקובצת כאן, ותויו"ט -, ודוחק לומר דזהו שמפרש "שהחזיקו זה כו' וזה" - דהיינו דנעל זה ושתק זה. גם עדיין יוקשה מש"כ לקמן "וכגון שאמרו" - דדי אם אמר אחד. (ובזה א"א לתרץ דאו או קתני, ודלשון הש"ס נקט).

ואת"ל אשר יש כאן השמטת תיבה אחת ע"י הבחור הזעצער או ע"י מעתיק הכת"י, ובהמאירי הי' כתוב - כלשון הש"ס - " שהלכו והחזיקו" - יל"פ כוונתו חזקה ע"י הליכה, כדיוק הגמי"י - ומוסיף עוד אופן - "ונעל" - ל' יחיד דוקא - ובטלו מעצמם כל דיוקים הנ"ל.

שם. שאין ספק כו' אין מנהג כו'. ובהערה ה.

עוי"ל - דעפמש"כ המאירי מובן הטעם למה גם בשותפין ע"י שלקחוהו כאחד אין יכול לטעון דלדעת שיהיו שותפין בו לקחה - ראה ב"י חו"מ סקע"א סל"ג ד"ה כתב הרשב"א, רא"ש פ"ק דב"ב סנ"א. חידושי הצמח צדק לב"ב.

פ"י בסופו. עתשל"ב. הערה א. כן ס"ל גם להרשב"א (הובא בד"מ סקכ"ט סק"ג) והריטב"א (ניו יארק תשי"ד).

שם. הערה ג'. הרמ"ה מובא כו'. צ"ע שלא העיר כת"ר ממה דשקו"ט בדעת הרמ"ה בב"ח ודרישה שם. ובפרט - שמהמשך הדברים בהמאירי משמע דקאי כאן ביוצא לאחר חיתום שטרות. וא"כ להב"ח כו' אין כן דעת הרמ"ה.

המאירי למקואות.

פ"א מ"א. ע"ד. הערה ג', וא"ו: יגעתי הרבה כו' וצע"ג.

לולא דמסתפינא נלפענ"ד ברור לומר (ובפרט שכנראה רק בכת"י אחד דהמאירי השתמשו) דלעיל מזה, אחרי הפסקה "ואין בזה חילוק בין שאובין לשאינן שאובין אחר שאינן בכלל מקוה", נשמטו איזה תיבות. ותוכנן דיש מחלקין דשאינן שאובין אמק"ט כמו מקוה.

- ובין מקוה למקוה נתחלף להמעתיק -.

ועפ"ז יתיישב: א) למה הושמטה בהמאירי כאן דעת הר"ש והראב"ד (שמחולקין עם הרמב"ם בפי' כל ד' המשניות), אף שרגיל במס' זו בכ"מ. ב) הצע"ג. ג) מובן הסגנון " וזהו שנתבאר בתוספתא" (שהעיר ע"ז כת"ר בהערה ג').

וע"ד השמטה הנ"ל - צ"ל גם בע"ו הערה ב.

שם. הערה ה'. גם בפיה"מ " ביד הטמא". וכנראה שהוא ע"ד הביטוי "על ידי פ'".

שם. ע"ה. הערה א'. הראב"ד, כנראה צ"ל הרמב"ם.

בסופו עקט"ז. שלשים זקנים. פתח - בל"ב זקנים! ובר"ש ותוספתא שבש"ס וילנא גם בסיומה ל"ב זקנים. ואת"ל שאין כאן טה"ד, יל"פ דבדבריו לא מנה ר"ט את עצמו מפני ענותנותו, וכן לא את ריה"ג, כיון דמפרש זה בסגנון הכתוב שהזקנים פעלו אשר לא הי' מציל את האיל מידו של ריה"ג. - כמה שינוים בגירסת הספרי חוקת.

ובשניהם צ"ע הגירסא שקרא ר"ט לרע"ק וריה"ג - בתוספת ר'.

ו'תשסא
חלקה נדפס בלקו"ש חי"ז ע' 483 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

הרב אברהם: סופר.