Igrot Kodesh · Letter 6774 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

17 Adar Sheni* 5719,

Brooklyn,

To the great Rav*, distinguished Chassid* who fears Hashem and devotes

himself to communal needs, Rav* Nissan (note 1: Rav* N. Telushkin, of Brooklyn. See, concerning him, letters nos. 6159 and 6848),

I greet you and bless you,

I am responding to your letter, in which you tell me that the following question was posed to you. In your shul*, the nusach* of the Arizal* has been adopted for many years already. However, a large portion of your members use a different Siddur*, according to which the morning blessings are recited by the chazzan*. Such a practice is not in use in your shul*, but you fear that this poses a problem in either case (note 2: At home and at the shul, for those who consequently will not say the morning blessings at all) — that these individuals do not say these blessings in their home since they are not accustomed to doing so, but that they also do not say them at the shul since no one does. Because of this, you are considering instituting the recitation of these morning blessings by the chazzan*. Afterward, the prayer would proceed according to the nusach* of the Arizal*, as usual.

In such a case, I will avoid making a lengthy analysis, inasmuch as I must rely on my own reasoning since, for the time being, I have not seen this question or an equivalent one raised in the seforim*. In fact, certain comparisons could be considered, but I will not present them here. In my view, the matter is as follows. Whatever prayer arrangement is adopted, there will always be a risk. If one opts for the one you propose, one may observe the following points:

A) Those who say the morning blessings at home will repeat them once more with the congregation — although this eventuality is unlikely and could even be ruled out.

B) Those who say the morning blessings according to our nusach* will cease doing so and will wait until they come to the shul* to say them. In such a case, there will be a double risk:

1. If they do not pray with the congregation, what will become of their morning blessings? Moreover, due to our many sins, there is cause to fear — even if it remains improbable — that one who recites the Kaddish*, when he does not come to the shul*, will not... (note 3: Pray at all).

2. There are various actions one might consider after the morning blessings — for example, the recitation by heart of certain verses, or reading newspapers, according to the custom adopted in this country. Now, these individuals will do all this before saying these blessings, since they are recited at home, or at least before entering the shul*. In fact, this risk also exists among those who follow the Sefardi* rite, but concerning them, we do not have the means to intervene, since they maintain the custom of their ancestors. This is not the case, however, for those who follow the nusach* of the Arizal*. If such a change is introduced, they will modify the practice they have had until now, which will raise one of the previously cited risks. And it is not easy to predict which risk is more probable. Indeed, each person has his own way of reacting.

It follows from all this that, in my opinion, inasmuch as arguments can be found in both directions, it is preferable not to change anything from what has been done until now. It is better not to intervene. Naturally, if you fear that due to the rite currently in use some individuals do not say the morning blessings — which, Heaven forbid — you can remind them of the necessity, whenever the opportunity presents itself, in various ways.

Another essential reason leads to not introducing this change. The obligation to say the morning blessings applies from the moment one leaves the bed. What follows is merely a replacement of what was not said previously, according to the Shulchan Aruch* of the Alter Rebbe*, at the beginning of chapter 71. Regarding what the Chasam Sofer* says in a note at this reference, you should consult the Machatzis HaShekel*. I send you my blessing of success in directing your community in accordance with the will of our masters, in good health and with breadth of spirit.

P.S.: Although in my opinion it is preferable not to make any change, you should note the following on this subject:

A) It is clear, of course, that the morning blessings were instituted by the Sages (note 4: And are therefore not a Torah disposition), and one fulfills the obligation of Birkas HaTorah*, which is introduced by the Torah* itself (note 5: The only one among all these blessings that is), by saying Ahavas Olam*, "You have loved us with an everlasting love" (note 6: In the blessings preceding the morning Shema Yisrael*).

B) The act of repeating the morning blessings twice amounts to pronouncing the Name of Hashem in vain, which according to several opinions is a Torah* prohibition — even though one may admit that the second time is, in this case, not entirely in vain, inasmuch as one joins the congregation and contributes one's participation. In any case, all agree that the principle thereof is stated by the Torah*.

I enclose what has been published recently. This will surely interest you.

ו'תשעד

ב"ה, י"ז אד"ש, תשי"ט
ברוקלין.
הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ

מו"ה ניסן שי'

שלום וברכה!

במענה למכתב כת"ר במה דשאילנא קדמיכון, אשר כיון שבביהכ"נ שלו מתפללים בנוסח אר"י משנים קדמוניות, וחלק חשוב מהמתפללים, מתפללים בנוסח, שגם ברכות השחר אומר הש"ץ העובר לפני התבה, וכיון שאין נוהג זה בביהכ"נ, הרי חושש כת"ר שנשארו הנ"ל קרח מכאן וקרח מכאן, שאין אומרים ברכות השחר בביתם, כיון שלא הורגלו בזה, ואין אומרים זה גם בביהכ"נ כיון שכל הצבור אין אומרים זה וכו' שלכן קס"ד, להנהיג אמירת ברכות השחר בצבור ע"י הש"ץ כשעובר לפני התבה ולאחרי כן יתפלל בנוסח אר"י כמקדם.

והנה בכגון דא נמנע הנני להאריך, כיון שצריך לסמוך על סברות מדילי כיון שלע"ע לא מצאתי השאלה או בכגון זו בספרים, אף שיש לדמותה באיזה פרטים לאיזה ענינים.

ואכ"מ.

והנקודה לדעתי, שבאיזה אופן שיסדרו סדר התפלה יש מקום לחששות ובאם יסדרו כהקס"ד, יש מקום לומר:

א) שאותם האומרים ברכות השחר בביתם, יאמרום עוה"פ ביחד עם הצבור (אף שלכאורה החשש רחוק, וקרוב יותר - ללא).

ב) שאותם שאומרים ברכות השחר כהנוסח שלנו, יחדלו מזה, ויחכו באמירתם עד לבואם לביהכ"נ, שבזה חשש כפול.

(א) ביום שלא יתפללו בצבור, מי יודע מה יהי' בברכות השחר שלהם ובפרט שבעוה"ר האומר קדיש וכיו"ב יש חשש (רחוק - עכ"פ) שכשאין בא לביהכ"נ גם תפלתו כו'

(ב) כמה ענינים שמותר לעשותם רק לאחרי ברכות השחר (וכמו אמירת פסוק בע"פ או במכ"ע כמנהג המדינה וכיו"ב) יעשו אותם מקודם לזה, כיון שנעשים הם בביתם ועכ"פ קודם הכניסה לביהכ"נ, ואף שחשש זה ישנו גם בהמתפללים בנוסח ספרד וכו', אבל בהנוגע אליהם, אין בידנו לתקן מה, כיון שמנהג אבותיהם בידיהם, משא"כ בנוסח אר"י, הרי ע"י הנהגת שינוי האמור, יעוררום לשנות מנהגם דעד עתה, שזה נותן מקום לאחת החששות האמורות, וקשה לשקול איזה חשש יש לו מקום יותר, שהרי אין דיעותיהם של בנ"א שוות זל"ז.

המורם מכל האמור לדעתי הוא, שכיון שיש סברא לכאן ולכאן - מכרעת הסברא שלא לשנות החזקה דעד עתה ומהנוהג דעד עתה, ושב ואל תעשה עדיף, אלא שמובן וגם פשוט, שכיון שחושש כת"ר שבהשאר הנוסח דעד עתה, הנה כמה מהנ"ל אין מברכין ח"ו ברכות השחר, הנה בכל עת מצוא יש לעורר עד"ז בכל אופנים האפשרים.

ועוד טעם עיקרי שלא לשנות - כיון שחיוב ברכות השחר הוא כשקם ממטתו, ואח"ז הוא רק בתור תשלומין (שו"ע אדה"ז ר"ס ע"א. ומ"ש בהגהת חת"ס שם יעוין במחצה"ש).

בברכת הצלחה לנהל עדתו מתאים לרצון רבותינו נשיאינו מתוך בריאות הנכונה והרחבת הדעת.

נ.ב.

להעיר להנ"ל (אף שגם לולא זאת, לדעתי שב ואל תעשה עדיף):

א) ברכות השחר מובן שאינם אלא מדרבנן, ואף ברכת התורה דאורייתא הרי יוצא בברכת אהבת עולם.

ב) אמירת ברכות השחר פעמים, נכנס זה בגדר דשם שמים לבטלה, אשר לכמה דיעות, מדאורייתא הוא, אפילו בכגון דא שיש מקום לומר שאין זה לבטלה לגמרי כיון שבפעם השני אומרן ביחד עם הצבור ובהשתתפות עמהם, ועכ"פ לכ"ע עיקר מדאורייתא.

מוסג"פ מה שהו"ל לאחרונה שבטח יעניין את כת"ר שי'.

ו'תשעד
מו"ה ניסן: טלושקין, ברוקלין. אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ז ו'קנט, ובהנסמן בהערות שם. לקמן ו'תתמח.