Igrot Kodesh · Letter 6776 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

19 Adar Sheni*,

Brooklyn,

I greet you and bless you,

I am responding to your letter of 17 Adar Sheni*, which has just reached me. You ask for a blessing concerning your state of health. At a propitious moment, your name will be mentioned at the holy resting place of my father-in-law, the Rebbe, whose merit protects us, so that you obtain the satisfaction of your needs, in accordance with what you write. You are one of the administrators of your shul*. Now, in our days, a shul* is also a house of study, since a public teaching of Torah* is given there. Naturally, the more you strive to improve what concerns the fear of Hashem and study in your shul*, the more the merit of the community will come to your aid in recovering your health.

In a Jewish man or woman, the material and the spiritual go hand in hand. You can therefore strengthen the health of your body through that of your neshamah*, in particular through the practice of mitzvos*. Our Sages* say that the two hundred and forty-eight positive commandments correspond to the two hundred and forty-eight limbs of the human body. The spiritual remedy for pain in the legs can therefore be obtained through tzedakah* (note 1: See, on this subject, letter no. 5621), by means of which a person stands on his feet, as our Sages* affirm. Furthermore — and this is the essential point — it is also emunah* that enables one to stand upright. Indeed, our Sages* say: "Chabakuk* came and expressed everything in a single principle, as it is stated: 'The righteous person lives by his faith'" (note 2: He made faith the single principle leading to the practice of all the mitzvos*). Now, "Your entire people are righteous" (note 3: To each one, therefore, the teaching of Chabakuk* applies). Certainly, Jews are "believers, children of believers" (note 4: Their faith is therefore natural, without the need to acquire it), but their faith must guide the course of their thought throughout the day (note 5: Which indeed requires effort on their part). In every event, in everything that happens, one must therefore seek and find the divine Hashgachah*, despite the veil and concealment imposed by the ways of nature. For this, it must be perfectly clear that one has not truly understood an event as long as one has not found in it the point of divine Hashgachah*. One must then feel dissatisfied. Moreover, it is this feeling that proves an intact faith, that demonstrates that it is not merely superficial or partial. But even in such a case, one is still a believer (note 6: One never truly loses faith), since, as was said, all Jews are "believers, children of believers."

Our Sages* teach all this clearly. Indeed, commenting on the verse: "Your time shall be faith," they say: "Faith — this is the order of Zeraim*" (note 7: The first order of the Mishnah*, presenting agricultural dispositions), for "one places one's trust in the One Who possesses eternal life and one sows," in the words of the Yerushalmi*, cited by the Tosafos* on Tractate Shabbos* 31a. This means that even when it comes to planting, a Jew does not rely on the laws of nature. He first affirms his faith in the One Who possesses eternal life. It is only this that leads him to place the seeds in the ground and to believe that ultimately they will grow. How true is such a faith! One can also deduce this from the days of Purim* that have just passed. The salvation of Yisrael* was obtained in a manner that was, in appearance, entirely natural. A Jewish woman was then the wife of a monarch reigning over the world. Nevertheless, this is considered one of the greatest miracles, and a festival was established because of it. To this day, one recites on this occasion the blessing: "Blessed are You... Who performed miracles." An entire tractate of the Talmud* discusses it (note 8: Tractate Megillah*, which discusses the festival of Purim*), whereas the miracle of Chanukah* did not receive this distinction. With my respects and my blessing to give good tidings of all this,

ו'תשעו

ב"ה, י"ט אד"ש, תשי"ט
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו מי"ז אד"ר שהגיע ז"ע לידי, בקשת ברכה פ"נ בקשר עם מצב בריאותו.

בעת רצון יזכירוהו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע להמצטרך לו מתאים לתוכן כתבו.

ומאחר שיש לו חלק בעניני בית הכנסת, ובדורותנו אלה ביהכ"נ הרי הוא גם בית המדרש, ז.א. ענין תלמוד תורה דרבים, מובן וגם פשוט, שככל שישתדל יותר להיטיב עניני יראת שמים והלימוד בביהכ"נ, זכות הרבים מסייעתו להוספה בברכות השי"ת וגם בעניני בריאותו הוא,

וכיון אשר אצל איש ואשה הישראלים, הרי הגשמיות והרוחניות יחד יהלכו, יכולים לפעול על בריאות הגוף ע"י חיזוק בבריאות הנשמה, ובפרט במצות. וכמאמר רז"ל רמ"ח מ"ע כנגד רמ"ח אבריו של אדם, מובן שמיחוש ברגלים התקון ברוחניות שלו הוא בעניני צדקה, שהרי הוא היקום אשר ברגלו, כדברי רז"ל,

ועוד והוא העיקר בעניני אמונה, שהיא המעמידה את כל האדם וכפסק דין רז"ל, בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר וצדיק באמונתו יחי' ועמך כולם צדיקים, ואף שכל ישראל מאמינים בני מאמינים, הרי אמונת בנ"י צריכה להיות דוקא באופן שתשפיע על מהלך מחשבתו במשך כל היום, ז.א. שבכל מאורע וענין יחקור ויחפש ענין ההשגחה פרטית אשר בו, למרות ההעלם וההסתר דלבושי הטבע, וידע ברור אשר כל זמן שלא מצא נקודת ההשגחה פרטית עדיין אינו יודע הענין והמאורע לאמיתתו, ועד כדי כך שיהי' חסר בשביעת רצונו, שמצב נפשי זה, הוכחה אשר אמונתו היא במילואה, ולא רק באופן מקיף או באופן חלקי, אף שגם אז פשיטא שמאמין הוא וכנ"ל דכל ישראל מאמינים בני מאמינים,

ועל האמור הוראה ברורה היא ברז"ל, וכדבריהם על הכתוב, והי' אמונת עתך וגו' אמונה זה סדר זרעים, שמאמין בחי העולמים וזורע (ירושלמי הובא בתוס' שבת ל"א א') שפירושו שאפילו בענין הזריעה אינו סומך על חוקי הטבע, כי אם אך ורק על אמונתי בחי העולמים, ורק זה ממריצו להשליך הגרעינים בארץ ולהאמין שסו"ס יצמיח.

ועד כמה אמיתית היא האמונה הנ"ל, מובן ג"כ מימי הפורים שז"ע באנו מהם, שלכאורה הצלת ישראל היתה באופן הכי טבעי, ע"י שבת ישראל היתה אשתו של המלך המולך בכפה, ובכ"ז נחשב זה מהנסים הכי גדולים עד שקבעו לזה יו"ט בפ"ע, ברכת שעשה נסים עד היום הזה, ואפילו מסכת בפני עצמה, אף שלא זכה לזה נס חנוכה.

בכבוד ובברכה לבשו"ט בכל האמור.

ו'תשעו
שמיחוש ברגלים.. צדקה.. אמונה: ראה גם לעיל חט"ו אגרת ה'תרכא, ובהנסמן בהערות שם.