Igrot Kodesh · Letter 6791 — Tzedakah

By the grace of Hashem,

29 Adar Sheni* 5719,

Brooklyn,

To the great Rav*, distinguished Chassid* who fears Hashem,

Rav* Eliezer Yerucham (note 1: Rav* E. Y. Halbershtam, of Brooklyn),

I greet you and bless you,

I received your note from this Monday, referring to the words of the Divrei Chaim* on the Torah* (note 2: The Rebbe commented, in his discourse of 10 Shevat* 5719, recorded in Likkutei Sichos*, vol. 1, page 153, on the statement of our Sages* that: "One who gives a Sela* to tzedakah* so that his son may have a long life is a perfect tzaddik*." Rashi* specifies: "If he does it habitually." The Divrei Chaim* on the Torah*, citing his master, the Rebbe of Lublin, clarifies what Rashi* means here: "If he does it habitually, his attitude, even if initially self-interested, will ultimately become disinterested. At that point, he will be a perfect tzaddik*"), who comments on the statement of our Sages* that: "One who gives a Sela* to tzedakah*... (note 3: So that his son may have a long life) is a perfect tzaddik*."

There is indeed a precious explanation in this, and one knows that the analytical dimension of the Torah* includes six hundred thousand interpretations (note 4: Which can therefore be developed in all directions), as specified by the Shaar HaGilgulim* (note 5: One of the writings of the Arizal*), in the seventeenth introduction. With my respects and my blessing for a kosher and joyous Pesach*,

ו'תשצא

ב"ה, כ"ט אד"ש, תשי"ט
ברוקלין.
הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ וכו'

מו"ה אליעזר ירוחם שי'

שלום וברכה!

מאשרים קבלת הפתקא דכת"ר מיום השני, ציון לדברי הד"ח על התורה, בפירוש מאמר רז"ל, האומר סלע זה לצדקה וכו' ה"ז צדיק גמור.

ומלתא אלבישייהו יקירא, והרי ששים רבוא פירושים בדרוש, כמבואר בשער הגלגולים הקדמה י"ז.

בכבוד ובברכה לחג הפסח כשר ושמח.

ו'תשצא
מו"ה אליעזר ירוחם: הלברשטם, ברוקלין.

ציון לדברי הד"ח: בהמשך למ"ש בשיחת יו"ד שבט ה'תשי"ט (לקו"ש ח"א ע' 153), בפי' מרז"ל האומר סלע זו לצדקה ע"מ שיחי' בני ה"ז צ"ג, ופרש"י אם רגיל בכך.

וב"דברי חיים" עה"ת מביא בשם מורו מלובלין זצלל"ה, כוונת החז"ל בפי' הקונ', כי אם הוא רגיל בכך, מתוך שלא לשמה יבוא ללשמה ולכן צדיק גמור.