Igrot Kodesh · Letter 6797 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

4 Nissan* 5719,

Brooklyn,

I greet you and bless you,

I am responding to your letter of Purim* and the two that preceded it. In the meantime, you have surely received my correspondence, which responded to several points raised in those letters. You refer to the direction of Chabad* activities in the Holy Land. You know what teaching is given on this subject. Each person must first do himself everything within his power, with all the necessary ardor. Only after that, if one observes that someone in this matter is not doing what is expected of him, should one advise him toward enthusiasm and determination in his action (note 1: That is to say, to assist him and not to criticize him).

This is so for two reasons. First, when one observes a deficiency, including regarding one's fellow, one must endeavor to fill it. Furthermore, according to the teaching of Chassidus*, as soon as one becomes aware of an imperfection, it is certain that one can intervene to repair it, as the Baal Shem Tov* emphasizes. Indeed, one cannot receive awareness of all this in vain. This is self-evident.

A third point is added to all that has just been said. One can observe how right our Sages* were in stating that: "a woman is jealous only of..." (note 2: The thigh of her friend, according to tractate Megillah* 13a. This rivalry can thus inspire a positive emulation) and that: "the rivalry of scholars multiplies wisdom." You write to me that you do not find favor... (note 3: In the eyes of the Rebbe, due to the transmission of this bad news). It is quite clear that this assertion is entirely unfounded, and I have already written to several Chassidim* that the delay of my letters is solely due to my many activities.

We have entered the month of Nissan*, during which we will be liberated, as stated in Midrash* Shemos Rabbah*, chapter 15, paragraph 11. Furthermore, according to this text, the deliverance also marks the end of a servitude of iron, to submit oneself to that of the Torah*. As the Tanya* states, at the beginning of chapter 37, everything that will occur during the era of Moshiach* depends on what is accomplished during the time of exile. This means that at present, one must leave the servitude of iron for that of the Torah* and the mitzvos*, submitting to them, bearing their yoke. In particular, one must strengthen the institutions and everything pertaining to Chabad*, especially in the domain of education based on sacred values that combine both Torah* and mitzvos*. I hope that, from now on, you will redouble your warmth, light, and vitality in all these actions. You will set a good example in this matter for all the leaders who are in your surroundings. Furthermore, you will seek to convince them verbally. And our Sages* assure that: "if you make efforts, they will be crowned with success." Moreover, the result will be like a found object, far exceeding what one can expect based on one's effort. With my blessing to give good tidings of all this, as well as for a kosher and joyous festival of Pesach*,

ו'תשצז

ב"ה, ד' ניסן, תשי"ט
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו מפורים ושנים הקודמים, ובינתים בטח כבר קיבל מכתבי שבו מענה על איזה מהענינים שכותב בהנ"ל...

ובמ"ש אודות אופי עסקנות חב"ד באה"ק ת"ו, הרי ידועה ההוראה בכגון זה שלכל לראש צריך לעשות כל אחד במרץ הכי גדול כל התלוי בו, ובאם רואה שמי שהוא אינו ממלא תפקידו הוא בשטח האמור, הרי אדרבה עי"ז יוסיף עוד מרץ ועוד כח בפעולתו בענינים. ומשני טעמים, עפ"י פשוט כיון שראה שחסר, לו יהא בחלק חברו, משתדל למלא החסר, ועוד שע"פ תורת החסידות מכיון שהראו לו שבנקודה פלונית חסר, ידועה דבר הבעש"ט שדבר ברור הוא שזה הענין שייך לו, כי אין הראי' לבטלה, וק"ל.

ועוד נקודה שלישית נוספת בכל האמור, שרואים במוחש צדקת מאמר רז"ל אין אשה מתקנאת כו' וקנאת סופרים תרבה חכמה.

מובן וגם פשוט שמ"ש במכתבו שאינו מוצא חן וכו', אין לזה כל יסוד כלל וכלל, וכבר כתבתי לכמה מאנ"ש שעיכוב מכתבי הוא רק מפני הטרדות וכיו"ב.

כיון שנכנסנו לחודש ניסן שבו עתידין להגאל וכפסק המדרש (שמו"ר פט"ו, יא), ושם במדרש שגאולה זו היא גם יציאה משעבוד ברזל לשעבוד תורה, ועפ"י הכתוב בתניא רפל"ז שעניני ימות המשיח תלוים בעבודתנו במשך זמן הגלות, שמזה מובן שעתה צריכים לצאת משעבוד ברזל לשעבוד (ז.א. שבקושי פועלים בעצמו לעשות ורק בתור שעבוד ועול, אלא ששעבוד זה הוא שעבוד) תומ"צ, ובפרט חזוק מוסדות ועניני חב"ד שבשטח חינוך על טהרת הקודש שבזה הרי תומ"צ גם יחד - תקותי שעתה יוסיף חום, אור וחיות בפעולות לכל הנ"ל, וישמש דוגמא חי' לעוד עסקנים בענין זה בסביבתו, נוסף על מה שישתדל עמהם בדיבור, והבטיחונו רז"ל יגעת ומצאת, וידוע הדיוק של "ומצאת" - שהוא בדרך מציאה הרבה יותר מכפי המשוער עפ"י היגיעה.

בברכה לבשו"ט בכל האמור ולחג פסח כשר ושמח.