Igrot Kodesh · Letter 6822 — Tzedakah

By the grace of Hashem,

25 Nissan* 5719,

Brooklyn,

To the distinguished Chassid* who fears Hashem, of many

accomplishments, Rav* Yeshayah (note 1: Rav* Y. Ziv, of Fort Bragg),

I greet you and bless you,

I received, with pleasure, your letter of Chol HaMoed* Pesach*, with what was enclosed. In it, you tell me that you were formerly a student at the Yeshivah* Achei Temimim* of Worcester, under the direction of the Rav* of good conduct and many accomplishments, Rav* Yehudah Tzvi Fogelman (note 2: See, concerning him, letter no. 6743). At present, you continue to correspond with him. You also report to me that you distributed Matzah* to all those you were able to contact.

May Hashem grant that you use the aptitudes you have received and the influence you exercise, through Divine Providence*, to disseminate the Torah* and Yiddishkeit* in ever-wider circles, especially among the Jews who are in the army.

I have already explained at greater length elsewhere that one must learn from every event a teaching for the service of Hashem, especially from a situation or a state in which one has found oneself for several years. In this case, the fundamental principle and the rule of survival of an army are sincere submission — without raising objections, without even asking questions — by fully obeying from the outset the instructions that are given. Another point: a weakness on the part of any soldier in this matter does not concern only his own person, but also all his comrades, his entire battalion, and even, thereby, the entire military camp and the entire defense of the country.

Now, if this is so for instructions given by men of flesh and blood, how much more so is it the case for the injunctions of the Commander-in-Chief of all creation, the King, supreme King, the Holy One, blessed be He. It is surely unnecessary to say more. I send you my blessing to achieve success in all this, the essential idea being to strengthen one's own conduct by "being moist to the point of moistening others." And nothing can withstand the will. With my blessing to give good tidings,

N.B.: In the future, you will surely continue to send me what you publish. I thank you in advance for this.

ו'תתכב

ב"ה, כ"ה ניסן, תשי"ט
ברוקלין.
הוו"ח אי"א נו"נ רב פעלים הרב ישעי' שי'

שלום וברכה!

נעם לי לקבל מכתבו מחול המועד פסח, עם המצורף אליו, בו כותב מה שלמד בשעתו בישיבת אחי תמימים ליובאוויטש בעיר וואוסטער, בהנהלתו של הרב בעל מדות ורב פעלים מו"ה יהודא צבי שי' פאגעלמאן, וגם עתה עומד עמו בקישור מכתבים, כן כותב מחלוקת מצה שמורה לכל מי שהי' אפשר בידו.

ויהי רצון אשר ינצל את הכשרונות שחונן בהם והשפעתו שניתנה לו מהשגחה העליונה, להפצת התורה והיהדות בחוגים ההולכים ומתרחבים וביחוד בתוככי בני ישראל הנמצאים בצבא.

וכבר מלתי אמורה במקם אחר בארוכה יותר, אשר מכל ענין יש ללמוד הוראה בעבודת האדם לקונו, ובפרט מאותו הענין והמצב בו נמצאים כמה שנים, ובנדון זה אשר יסוד הצבא וקיומו תלוי בקבלת עול תמימה מבלי להקשות קושיות ואפילו לא לשאול שאלות, כי אם לכל לראש לקיים הפקודה במילואה.

ועוד נקודה שני', אשר חלישות של אחד מבני הצבא בהאמור, אין זה ענין פרטי שלו לבד, כי אם נוגע לכל חבריו בהפלוגה שלו, ועל ידי זה גם במחנה הצבא בכלל, ולהגנת המדינה בכללותה.

ואם בהנוגע לפקודות הנאמרים על ידי בשר ודם, הדברים אמורים, על אחת כמה וכמה לפקודותיו של המצביא הראשי של כל הבריאה כולה, מלך מלכי המלכים הקב"ה, והאריכות בזה אך למותר.

בברכה שיצליח בכל האמור, אשר נקודה פנימית בזה להוסיף בהנהגת עצמו באופן דטופח על מנת להטפיח, ואין לך דבר העומד בפני הרצון.

בברכה לבשו"ט.

נ.ב.

בודאי גם להבא ישלח מהנדפס על ידו, ות"ח מראש.