Igrot Kodesh · Letter 6843 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

5 Iyar* 5719,

Brooklyn, New York,

To the attention of Dr. Israel Eldad Sheib, of Yerushalayim*,

may Hashem restore and rebuild it,

I greet you and bless you,

I am responding to your letter of 19 Nissan*, in which you question me about my letter addressed to all on the occasion of the festival of Pesach* 5717 or 5718 (note 1: 1957 or 1958). You fear, indeed, that an interpretation might be made of it that would not be accurate. I take the liberty of communicating to you an evident proof, establishing that such an error would be inconceivable. Indeed, a certain time has elapsed since the publication of this letter, and yet this is the very first time that such a risk of error has been brought to my attention. Of course, you need not apologize for pointing out to me what, in your opinion, should be corrected. For my part, I am always pleased to have knowledge of such remarks, especially when they concern a letter that is widely disseminated. It is regarding this that it is said: "Be careful with your words, lest you be exiled..." (note 2: "...to the place of evil waters. Then the disciples will come and drink them," according to tractate Avos*). I also enclose a copy of my letter addressed to all on the occasion of this Pesach* (note 3: This is letter no. 6794). You will find therein my conception regarding the point you raise.

I would also like to refer to the idea you advance in your letter. You say that the danger is perhaps greater in the United States (note 4: Referring to assimilation) than in the Soviet Union. Indeed, in the Soviet Union, the physical restrictions (note 4: The attacks on freedom) awaken the desire of the soul. In the United States, by contrast, freedom is granted to both the body and the evil inclination. In my opinion, and precisely for this reason, one must pursue this comparison and observe that in Eretz Yisrael*, the danger is even greater. Indeed, substitutes and surrogates have been found there. One can therefore make the mistake of thinking that these liberate the soul, when in reality they constitute the lowest stage of exile. I am alluding to the effort invested in imitating non-Jews, to the pursuit of everything that enables identification with the nations. Now, all of this takes place in the Holy Land and in the Holy Tongue. The risk is therefore much greater of blocking the desire that the soul may feel for the only true freedom (note 5: The coming of Moshiach*).

In fact, you yourself write in your letter, as something self-evident: "It goes without saying that the path of deliverance leads from Mitzrayim* to Mount Sinai, for Yisrael* was not truly liberated from Mitzrayim* until after having destroyed its gods." However, our Sages* specify that all the exiles — in other words, all the nations — are called Mitzrayim*, from the word meitzar*, constriction, due to the suffering they impose on Yisrael*. And this is indeed so in our era, for it is self-evident that the deliverance of each Jew and, all the more so, of the people of Yisrael*, can only pass through Mount Sinai. There, our Sages* specify, "the nations of the world received hatred" (note 6: Of Yisrael*, Sinai being phonetically close to sinah*, hatred). They hated their values and their culture. In fact, the children of Yisrael* were not truly liberated until after having destroyed their gods — that is, the ideology and the value system before which the nations prostrate themselves.

It is difficult to say more, for this is particularly painful, but for someone like you, I am certain that this is entirely unnecessary. May Hashem grant that we soon observe, as you specify in the continuation of your letter, the fulfillment of the moral promise that it will be: "a holy people in the Holy Land." And, as is always the case in our language, the Holy Tongue, a word has several meanings. In this case, kadosh*, holy, means separate, differentiated. And in the words of the Alter Rebbe* in the Tanya*, page 66a: "He has sanctified us with His mitzvos*" means that "He has elevated us to the height of His supreme holiness, blessed be He, the holiness of the Holy One, blessed be He, in all His Essence. Now, holiness is synonymous with separation."

From time to time, I see your articles published in various periodicals. May Hashem grant that you use this influence to disseminate traditional Yiddishkeit*, to inspire in your readers the desire to realize this promise — to be "a holy people" wherever they may be, until the coming of our righteous Moshiach*, who will gather our exiles and lead us, heads held high, to our Holy Land. With my respects and my blessing,

ו'תתמג

ב"ה, ה' אייר, ה'תשי"ט
ברוקלין, נ.י.
לכבוד ד"ר ישראל שי' אלדד-שייב

ירושלים, ת"ו

שלום וברכה!

במענה למכתבו מי"ט ניסן, בו מעיר בנוגע למכתבי הכללי לחג הפסח משנת תשי"ז (או תשי"ח?) וחושש שמא ילמדו ממנו פשט בלתי נכון, ארשה לי להעיר שראי' מוכחת שאין מקום לטעות כהאמור מזה שאף שכמה זמן עבר מאז נתפרסם המכתב הנ"ל, זוהי הפעם הראשונה שמעירים לי על חשש דטעות הנ"ל.

מובן שאין כ' צריך להתנצל על שמעיר על ענין שלדעתו נותן מקום לטעות, ומצדי הריני תמיד שבע רצון לשמוע הערות בענין כנ"ל, ובפרט בנוגע למכתב המתפרסם ברבים, שעל זה נאמר הזהרו בדבריכם שמא תגלו כו'.

הנני מצרף בזה העתקה ממכתבי לפסח זה, שבו יראה השקפתי בבעי' האמורה שכותב עלי'.

רצוני להעיר בנקודה שנוגע בה במכתבו, שכותב שאפשר שיש סכנה גדולה יותר בארה"ב מאשר בארצות ברית המועצות, וכנראה שכוונתו לסכנת התבוללות, כיון שבארצות ברית המועצות יש שעבוד הגוף המעורר כיסופי הנפש, אבל בארה"ב יש חרות הגוף והיצר, ולדעתי מטעם זה גופא, להמשיך ההקבלה צעד יותר, הנה הסכנה בא"י עוד גדולה יותר, כיון ששם המציאו ענינים של תחליף ותמורה שיש מקום לטעות לפרשם שהם הם חרות הנשמה, בה בשעה שהם דרגא היותר תחתונה בגלות פנימי; כוונתי לחיקוי והרדיפה להיות ככל גויי הארצות, וכיון שהוא בארץ הקדושה ובלשון הקדש הרי הסכנה בזה יותר גדולה לטמטם כיסופי הנפש לחרות האמתית והיחידה שהיא, כמו שכותב בפשיטות במכתבו וכלשונו - "אין צריך לאמר שדרך הגאולה מובילה ממצרים דרך הר סיני, ולא נגאלו ישראל ממצרים אלא עד שלא נעשו שפטים באלקי מצרים".

והודיעונו חכמינו ז"ל שכל הגלויות - ובאותיות אחרות, כל אומות העולם - נקראו בשם מצרים, על שם שמצירים לישראל. וכן הוא ממש בתקופתנו, אשר אין צריך לאמר שדרך גאולת כל אחד ואחד מבני ישראל, על אחת כמה וכמה של כלל ישראל, מובילה אך ורק דרך הר סיני, שפירשו חכמינו ז"ל - סיני שמשם ירדה שנאה לאומות העולם (לכל הערכים שלהם ותרבותם), ולא נגאלו ישראל אלא עד שנעשו שפטים באלקי מצרים, היינו כל האידיאולוגי' והערכים אשר להם משתחווים אומות העולם.

קשה להאריך בדבר המצער ביותר, ובפרט שבטוחני שלדכוותי' האריכות בזה אך למותר. ויהי רצון שבקרוב ממש נזכה לראות בפועל, כמו שממשיך במכתבו, קיום היעוד הרוחני עם קדוש בארץ הקדושה. וככל עניני לשוננו, לשון הקדש, כמה משמעויות במלה, כי גדר קדוש ענינו הבדלה והפרשה, ובלשון רבינו הזקן בתניא (סו, א) "קדשנו במצותיו - שהעלנו למעלת קודש העליון ב"ה שהיא קדושתו של הקב"ה בכבודו ובעצמו, וקדושה היא לשון הבדלה" כו'.

מזמן לזמן הנני רואה מאמריו של כ' הנדפסים במכתבי עתים שונים, ויה"ר שינצל השפעתו זו להפצת היהדות המסורתית, להשפיע על קוראיו לכמי' ותשוקה להיעוד האמור, עם קדוש בכל מקום שהם נמצאים שם, עדי יבוא משיח צדקנו ויקבץ נדחינו ויוליכנו קוממיות לארצנו הק'.

בכבוד ובברכה.