Igrot Kodesh · Letter 6847 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

5 Iyar* 5719,

Brooklyn,

I bless you and greet you,

I am responding to your letter of 2 Iyar*, in which you tell me about thoughts that disturb you sometimes and that began to assail you several years ago. You ask me what I think of this. It is quite evident that these have no significance and that one must act as if they did not exist. You have surely been able to verify this yourself. Indeed, since you have had these thoughts, you have nonetheless observed the goodness of Hashem. His blessing was realized concretely and you founded a Jewish home based on the Torah* and the mitzvos*. Therein lies one of the most fundamental and essential accomplishments in the life of a Jewish man and woman.

Nevertheless, for everything concerning thought, the first solution is forgetfulness. To forget does not mean to fight against the unwanted thought, but rather to concentrate on another thought, if possible one relating to Yiddishkeit*. Indeed, a little light suffices to dispel much darkness. You should not, however, strive to master your thoughts, as you write. For a battle in this matter would go against the forgetting.

It would be good to have the mezuzos* of your apartment checked, as well as your husband's tefillin*, if this has not been done in the last twelve months. You yourself should adopt the positive custom of Jewish women, which consists of setting aside tzedakah* before lighting the candles on erev* Shabbos* and the festivals. You should do the same every weekday, before saying a prayer in the morning. Of course, you should do all this without making a vow of it. Furthermore, it is self-evident that by accustoming yourself to thoughts of trust in Hashem, Creator of the world Who directs it, you will multiply His blessings and the success He grants you in all your needs. You will strengthen yourself in all this by losing all connection with the unwanted thoughts, which you must forget, concentrating solely on the traditional Jewish worldview.

You specify in your letter that you were a teacher after completing your studies at a seminary. I hope that you are putting into practice, even now, your aptitudes in this matter. If you do not have the necessary time to hold a full-time position, nor even a part-time one, you should at least disseminate traditional Yiddishkeit* from time to time and if possible often, particularly among the young and the little ones. For such is the need and necessity of the moment. With my blessing to give good tidings of all this,

ו'תתמז

ב"ה, ה' אייר, תשי"ט
ברוקלין.

ברכה ושלום!

במענה למכתבה מב' אייר, בו כותבת אודות מחשבות אשר לפעמים מבלבלות אותה, והתחלתן היו לפני כמה שנים, ושואלת דעתי בזה.

ומובן וגם פשוט שברור הוא שאין בהן כל ממש ומציאות כלל וכלל, ובודאי גם היא עצמה נוכחה בזה, שהרי מאז התחילו המחשבות ראתה חסדי השי"ת וברכתו בפועל במוחש בבנין בית בישראל על יסודי התורה והמצוה, והרי זהו מהענינים הכי יסודים והם עיקר בחיי איש ואשה הישראלים, אלא שבענינים התלוים במחשבה, העצה הכי ראשונה היא היסח הדעת, והיסח הדעת אין ענינו ללחום עם המחשבה בלתי רצוי' אלא להפנות את המחשבה לענין אחר, ומה טוב להפנות המחשבה לעניני יהדות, שאז מעט אור דוחה הרבה חשך, ודלא כמו שכותבת שהיא משתדלת להתגבר על המחשבה, שהרי מלחמה בענין האמור הוא היפך היסח הדעת.

ומהנכון אשר יבדקו את המזוזות בדירתם וכן את התפילין של בעלה שי' באם לא נבדקו במשך שנים עשר חדש האחרונים, והיא תשמור על מנהגן הטוב של בנות ישראל להפריש לצדקה קודם הדלקת הנרות בכל ערב שבת וערב יום טוב, וכן תעשה גם בכל יום חול קודם שתאמר איזה תפלה בבקר, ומובן שכל זה צריך להיות בלי נדר.

וגם מובן ופשוט, שההתרגלות במחשבה על דבר בטחון בהשם יתברך בורא עולם ומנהיגו [שההתחזקות בזה צ"ל מבלי כל קשור בהמחשבות בלתי רצויות, שצריך להסיח דעת מהן, כי אם מהשקפת עולם יהודית מסורתית], מוסיפה בברכות השי"ת והצלחתו בכל הדרוש.

מזכירה במכתבה שעבדה בשטח ההוראה כבוגרת דסמינר, ותקותי שמנצלת

כשרונותי' בזה גם עתה, באם אין זמנה בידה למשרה מלאה או עכ"פ חלקית, הנה עכ"פ מזמן לזמן ולעתים תכופות בהפצת היהדות המסורתית בכלל ובתוככי הנוער והקטנים ביחוד, שהרי דרישת והכרח השעה היא בזו.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.