Igrot Kodesh · Letter 6873 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

21 Iyar* 5719,

Brooklyn,

I greet you and bless you,

I am responding to your letter from this Wednesday, with what was enclosed. You describe the positive custom you have maintained for thirty-seven years — that of setting aside a tithe for tzedakah*. Now, your income will decrease in the future and you will therefore be unable to set aside such an amount. You ask me what should be done and whether it is necessary to annul a vow in this matter.

I wonder why you need to enter into this entire discussion, when the most appropriate mitzvah*, the best counsel in this domain (note 1: For one who has financial difficulties), is to maintain your positive custom, to ask the Creator of the world, Who directs it, to give you the means to do so, with generosity of spirit, in good health, with joy and enthusiasm. This can be compared to the Halachah* stated in the domain of "Turn away from evil." Our Sages* say, indeed, that "one who has passed the greater part of his life without committing a sin will not do so thereafter" (note 2: One who has turned away from evil for a long time will not cease doing so. Likewise, one who has given tzedakah for a very long time must not cease doing so). The same therefore applies to "Do good" (note 3: In this case, the giving of tzedakah). One must, according to the Torah*, take into account the majority situation (note 4: Which dictates that one should not change one's conduct), as indicated by the end of that same verse (note 5: "Seek peace and pursue it") and the conclusion of that passage of the Talmud, in Tractate Yoma, at the end of chapter 3.

I send you my blessing to give good tidings of all this and, in the formulation of my father-in-law, the Rebbe, whose merit protects us, to spend the summer in good health.

Regarding the Halachah* proper, you tell me that you do not wish an annulment of your vow, because you do not regret what was done in the past (note 6: Whereas the formula of annulment is also a declaration of such regret). I do not understand this, for you do not regret the action itself, but only the vow that was made concerning it. In fact, the formulation of the annulment of vows adopted by the Alter Rebbe* in his Siddur* indicates that it is impossible to dispense with this procedure. It is clear, indeed, that this practice is no less than a positive custom that would have been adopted three times (note 7: Which is also considered a vow, that one must annul if one wishes to be released from it).

You ask me whether one must tithe on the sale of a house. You do not specify the meaning of your question, and the doubt is, in this case, the following: If the house was purchased with money on which the tithe has already been set aside, it is clear that one would do so only on the profit of this transaction, but not on the entire sum.

ו'תתעג

ב"ה, כ"א אייר, תשי"ט
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו מיום הרביעי עם המצורף אליו, בו כותב ע"ד מנהגו הטוב זה משך ל"ז שנה, להפריש מעשר לצדקה, ואשר כיון שבעתיד תתצמצם הכנסה שלו, ואי אפשר יהי' לו להפריש המעשר לצדקה שואל עצה איך להתנהג ובאם צריך התרה או לא וכו'.

ולפלא גדול למה לו להכנס בכל הפלפולא, בה בשעה שהמוצא הכי טוב והעצה היעוצה להמשיך במנהגו הטוב, ולתבוע מבורא עולם ומנהיגו שיתן לו היכולת לעשות האמור מתוך הרחבת הדעת בבריאות הנכונה ובשמחה ובטוב לבב. וע"ד הפסק דין בהקו דסור מרע, דאמרו רז"ל, כיון שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא עד"ז הוא גם בהנוגע לועשה טוב, דאזלינן בתר רובא מן התורה, וכדמוכח מסיום הכתוב שם וסיום הסוגיא שם (יומא סוף פרק ג').

בברכה לבשו"ט בכל האמור ובסגנון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, צו א געזונטען זומער.

בגוף ההלכה - במש"כ שאין רצונו בהיתר-נדר כיון שאין רוצה ח"ו בחרטה על הנהגתו בעבר - לא הבנתי, שהרי אין החרטה על המעשה עצמה, כ"א על ענין הנדר שבזה. ולהעיר ג"כ מנוסח התרת נדרים שקבע אדה"ז בסידורו. ומשם מובן ג"כ שבלי היתר א"א, דפשיטא דלא גרע ממנהג טוב ג"פ.

במש"כ האם מפרישין מעשר במכירת בית וכיו"ב - לא ביאר שאלתו והספק, כי באם קנו הבית ממעות מעושרים - מובן שאין מחויב להפריש אלא מהריוח ולא מכל הסכום שיקבל.