Igrot Kodesh · Letter 6876 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

25 Iyar* 5719,

Brooklyn,

To Mr. Yitzchak Damiel (note 1: See, concerning him, letter no. 6539),

I greet you and bless you,

I received your letter, to which was appended a question posed by a group of young people. Please ask them to excuse the delay in my response, due to my many activities, particularly during the days and weeks preceding and following the festival of Pesach*. Regarding the question itself, it is impossible to answer it exhaustively in an epistolary framework. I am therefore compelled to limit my response to a few essential points, but I hope that you will be able to add your own explanations, which will be based on what our Torah* says, particularly in the books of Chassidus*. Furthermore, it goes without saying, should you find certain passages or certain ideas in my letter that are not entirely clear, I am always prepared to receive further questions, or even objections and contradictions. I will endeavor to respond to them, to the fullest extent of my knowledge.

I come to the question posed (note 2: See, on the same subject, letters nos. 6898, 6959, and 6969): "Is there a means by which we, skeptics, can admit the existence of Hashem in a clear manner, without a shadow of a doubt, without it being possible to contest it?"

Certain questions seem simple, bearing on evident subjects, formulated in ordinary and common terms. Precisely such questions require great caution. For every expression one employs must be precise. How much more is this the case when dealing with a question that has been examined for hundreds, for thousands of years, in the most diverse and the widest circles. In such a case, it is inconceivable that all would give it a similar content, down to the smallest detail. Consequently, it is legitimate, when introducing such an inquiry, to be precise and to define all the words one uses. This is indeed the case with your question. You ask me for proof of the existence of Hashem. Now, existence, as well as proof of what exists, are vague concepts, because they are too widely used — by the small child as well as by the researcher, who must be particularly precise in each of his steps. In this case, you do not clearly explain what you mean.

I will clarify my point. Some consider that for a small child, existence and what proves it are solely what he can touch with his hands. For a blind person, for example, colors do not exist, and he must rely, in this matter, on what others tell him. At a lower level, "everyone" agrees in recognizing, without ambiguity, that every action must necessarily have an origin. Consequently, when one observes an action, one indeed has proof that there exists a force that caused it, even if this is not a "direct" proof and consequently leaves room for doubt. A convincing example of this is electrical energy. A person possesses senses. His vision certifies to him the existence of colors and his hearing, that of sound. He considers that there are indeed clear-cut and direct proofs. However, no sense allows him to "see" electrical energy. He observes, on the other hand, its action — the wire that becomes incandescent, the vibration of an electric meter. And he deduces the existence of this force called electricity, which will never be seen and which is nonetheless the origin of the actions previously described. Despite this, there is indeed a convincing proof. The same is also true for magnetic force, but I chose the example of electricity because it is very widespread and accepted by all, without a shadow of a doubt.

Furthermore, at an even lower level: The rule that every action has a cause is now incontestable. And one accepts it even when it defies logic. This is the case with gravity, whose existence is verified by the movement of material objects. Now, this movement has no logical explanation. One therefore accepts gravity as an established fact, although this force acts at a distance, without any intermediary. Yet logic admits none of this, but one has been accustomed to this notion since childhood. It is ceaselessly repeated in books, to the point of having become self-evident, beyond doubts and challenges. As for the attempt that was made to explain gravity by the existence of a refined substance called ether, this substance would need to have so many opposing and contradictory characteristics that its existence is even less evident than the possibility of action at a distance without any intermediary — insofar as one can conceive of a situation more absurd than this.

I do not know which scientific discipline the young people who posed this question pursue. Is it what is conventionally called the exact sciences? In fact, precisely in this domain, a concept has recently been brought to light that is totally incomprehensible according to immediate common sense. Despite this, it is accepted as an indubitable fact by all who take an interest in these exact sciences, and practically by the general public as well. It is, however, totally irrational. It is the following: Matter would be only a particular form of energy. Consequently, it is possible to transform matter into energy and energy into matter — which is perfectly inconceivable. In fact, one observes actions that one is absolutely incapable of explaining, and one finds that by accepting this principle, one would have a means of interpreting them. One then considers this a scientific proof, accepted practically everywhere as a clear proof, without a shadow of a doubt, without it even being possible to contest it — to use the formulation of the question. Yet from an intellectual standpoint, such an idea is totally absurd.

* * *

In the formulation of their question, these young people therefore do not specify what they will accept as proof of the existence of Hashem, without a shadow of a doubt, without it being possible to contest it. I therefore presume that they will accept a proof comparable to those they deem sufficient in their daily existence. If one accepts this idea, it is clear that one can demonstrate the existence of Hashem — moreover, that one can cite several proofs. As we said, the fact that this proof cannot be grasped logically, or even that it defies logic, poses no problem. We have seen, indeed, that every person who reflects and meditates upon what happens around him cannot "explain" certain events except by that which the intellect in no way grasps. The means of proof or the proof itself will therefore be comparable to what is taken as a reference in all the exact sciences, or even to the proofs connected to the daily existence of each one of us.

Whoever observes his own manner of acting — when he is at home or when he walks on the road, when he lies down or when he rises — will not be ashamed to acknowledge that he does not demand of himself an examination of the foundation of every act he performs or every conduct he adopts. He accepts the testimony of other people who have already performed such an examination, and he will seek other witnesses only if he suspects that this testimony has been falsified, or that the witness was moved by certain motivations, internal or external, or that he was not of sound mind and therefore had a distorted observation. The greater the number of witnesses, from diverse situations and different backgrounds — thus reducing the risk of error or collusion — the more the proof will be considered scientific and absolute. And on the basis of this single principle, one conforms to situations and actions systematically, with the absolute certainty that this is true and exact. This is indeed the case here.

The Giving of the Torah* at Mount Sinai was confirmed, from one generation to the next, as an event that took place in the presence of six hundred thousand adult men, and there were also children. If one counts, furthermore, the women and the men over sixty years of age, there were several million people who had left Mitzrayim* and who had personally been witnesses to what had taken place. This is therefore not at all a revelation limited to one prophet, to one man having visions, or even to a small group of people. Then, this testimony was transmitted from father to son, from one generation to the next. And all acknowledge that the chain of this transmission has not been interrupted from then until our era. The number of witnesses was never fewer than six hundred thousand, among whom there were very different personalities. Even after these people had been dispersed to the four corners of the world, the different versions that have reached us of this historical event remain concordant on every point. Is there a more faithful and more precise proof than this?

A second demonstration can be based on the same principle that the observation of actions and events is significant, even when one might fear that harm could result. It is the following: When one considers an ensemble whose parts are in perfect order, corresponding and coordinating with precision, although each is independent, one deduces with absolute certainty that there exists a force external to this ensemble, reuniting and assembling all its parts. Upon observing that this force is capable of doing so, one must deduce that it is greater and more powerful than this ensemble, since it directs it. One can cite, on this subject, the following example: If one enters a totally automated factory in which one sees no person, no one will reach the certain conclusion that there is not, somewhere, a technician mastering in his mind all these machines with their different components. This person knows them and is the origin of the coordination of the machines with one another, as well as of these machines with the center of action. Moreover, the less the presence of people in the factory and the greater the automation, the more clearly the quality of the technician is established.

Now, if this is so for a factory that has hundreds, thousands, or even tens of thousands of components, how much more is it also the case when one observes our world — a block of wood, a stone, a plant, an animal. And it goes without saying that this is so for the constitution of the human body, for in the words of the verse: "From my flesh, I shall behold." Moreover, contemporary science explains that everything is constituted of billions of atoms, and each atom is constituted of a large number of infinitesimal particles. These should therefore have mixed together, finding themselves in immense disorder. Yet one can observe that they are ordered in a perfect fashion, coordinating wonderfully — the small, the large, and the immense. Likewise, the parts of the small world, the microcosm, correspond to those of the large world, the macrocosm. It is therefore quite clear, beyond the slightest doubt, that there exists a "Technician" responsible for all this.

Of course, I am not unaware of the explanation usually given — that all this is governed by "the laws of nature" — but it is, I think, unnecessary to recall that this expression provides not the slightest explanation. It is merely a convenient description of the observed situation, of the fact that natural phenomena follow certain laws. On the other hand, it would be totally absurd to claim that these natural laws have an independent existence, that they direct creation, and that there are several thousand of them corresponding to different situations. No scientist devoted to all this claims such a thing. This expression is therefore, as I said, a convenient and concise formula for describing the situation, so that it is not necessary to repeat at every step a lengthy description of phenomena considered the most self-evident. But it is quite clear that this explains absolutely nothing.

* * *

Regarding the fact itself, I suppose, as I said, that they are asking for a proof that would be one of those they would apply to their conduct in a concrete manner. Now, the proof I have just mentioned is far stronger than all those that form the basis of daily existence. Indeed, is there a simpler fact than the following? When one goes to sleep at night, one prepares everything that will be necessary for rising the next morning. Yet nothing attests, from a logical standpoint, that the sun will rise once more the next day and that natural events will reproduce identically, as was the case yesterday and the day before. In fact, the world has behaved in the same manner for many days, for many years, and one therefore deduces that the same "laws" will apply again tomorrow and the day after — and it is thus that, on the basis of this "certainty," one makes efforts, takes initiatives, in order to prepare everything for the conduct one will adopt tomorrow morning, although this attitude is not at all "logical" — unless one admits that this world has a Master.

As I said, this analysis could be widely developed and certain aspects could be further elaborated, but I hope that what has been said suffices, provides sufficient food for thought, and enables a conclusion. Those who claim that one must still find proof that Hashem exists, but that on the other hand, the existence of creation is a self-evident fact beyond a shadow of a doubt, are committing an error. It is, in fact, the reverse that is true. According to the very latest conclusions of science regarding the existence of the world and the manner of "describing" it, one can indeed have the greatest doubts. Moreover, recently, the conclusions of science contradict one another more and more in different domains. And there is, furthermore, the greatest, most essential, most fundamental scientific doubt: "How can I be certain that what I perceive through my eyes, through my ears, through my brain has any connection to the reality external to my senses and my intellect?" This is not the case for the Creator or, in other terms, for the Force that is at the origin of creation and sets it in order. It matters little, therefore, whether there is another existence or even an appearance of existence. Indeed, the first idea of a sensible person, upon which he maintains himself throughout his life, is that an existence in his world of which he has knowledge necessarily has a cause that enables it to be, from within and from without.

I must add another point, which is the following. Given human nature, it is not uncommon for one to accept with difficulty a proof that is "evident," precisely because of its evidence. But I hope that this will not be the case for those who posed this question, for such hesitation would not be logical, and it would not change conduct in a concrete manner, as can be verified in practice. One of the foundations of our faith in the Creator of the world, Who directs it, in the revelation at Mount Sinai, in the receiving of the Torah* and His mitzvos*, is indeed the supremacy of concrete action. I will be gratified to receive reactions to all this and, as the letter appended to this one states, I hope that you will feel fully free to express your opinion whenever you disagree with what is set forth here. With my respects and my blessing,

ו'תתעו

ב"ה, כ"ה אייר, ה'תשי"ט
ברוקלין.
מר יצחק שי' דמיאל

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו בצירוף שאלת חבורת צעירים וצעירות, ומטובו לבקש סליחתם על שנתאחרה תשובתי מפני רוב הטרדות, וביחוד בימים ובשבועות שלפני חג הפסח ושלאחריו.

מובן אשר בנוגע לעצם השאלה אי אפשר במכתב לענות עלי' באופן ממצה, שלכן מוכרחני להגביל את המענה לאי-איזה נקודות עקריות. אבל תקותי שבכמה נקודות במכתבי יוכל להוסיף הסברה מדילי' מיוסדת על המבואר בתורתנו, ובפרט בספרי החסידות.

כן מובן וגם פשוט שאם ימצאו איזה מקומות או נקודות במכתבי שלא נתבארו כל צרכן, הריני מוכן תמיד לענות על שאלות נוספות, או אפילו קושיות וסתירות, ואשתדל לענות עליהן כמיטב ידיעותי.

ובמענה על השאלה:

"האם יש דרך שאנו, כספקנים, נוכל להיווכח באמתת מציאותו של

אלקים - ובברירות, בלי שום פיקפוקים ואפשרות של פקפוקים?"

הנה, בכלל, יש שאלות הנראות כפשוטות ואשר לכאורה מטפלות בענינים פשוטים, ולכן גם מנוסחות בבטויים פשוטים ורגילים, ואף על פי כן, דוקא שאלות כאלו דורשות זהירות יתרה, והבטויים דורשים פירוש מדוייק. ובפרט בשאלה שדשו בה רבים זה מאות ואלפים בשנים, ובחוגים שונים ורחבים, שמהנמנע שכולם יכוונו לתוכן שווה בכל הפרטים. משום כך דין הוא שהבא בשאלה מסוג זה יפרש שיחתו ויגדיר הבטויים שמשתמש בהם.

וכן גם בנוגע לשאלתם - שמבקשים הוכחה לאמתת מציאות אלקים, שענין "מציאות", וכן מה היא "הוכחה" בנוגע לדבר שנמצא, שמושגם מטושטש דוקא משום רבוי השימוש בהם, החל מילד קטן ועד לחוקר המדייק בכל עניניו בתכלית הדיוק; ולא פירשו דעתם בזה.

ליתר ביאור: ילד קטן, יש אומרים אשר בעולמו "מציאות" והוכחה על מציאות הוא רק דבר שיכול למשמש בידיו. ולסומא, למשל, הרי, מצד עצמו מושללת כל המציאות של צבעים, המוכרח הוא לסמוך על שני שאומר לו שרואה צבעים וגוונים?

ובדרגה מפותחת יותר, "הכל" מודים בהחלט ובוודאות שכל פעולה מחייבת מציאות של סיבה ומקור לפעולה זו, ולכן כשרואים פעולות הרי אלו הוכחה מוחלטת למציאות "כוח" הפועל, אף על פי שאין בזה הוכחה באופן "ישר", ולכאורה נשאר מקום לספק. דוגמא בולטת בזה הוא - מציאות כוח העלעקטרי. האדם הוא בעל חושים, וחוש הראי' שלו מאמת מציאות הצבעים, כמו שחוש השמיעה מאמת מציאות הקול וכו' - והם נחשבים להוכחות גמורות וישירות. אבל אין לאדם חוש ל"ראות" את כוח העלעקטרי, אלא - כשרואה פעולות, היינו שמתלהט חוט, או שמודד העלעקטרי מתנענע וכיו"ב, אז בא לידי החלטה שיש מציאות של כח זה המכונה עלעקטרי - שלעולם לא יראה אותו - והוא הסיבה והגורם לפעולות הנ"ל. וגם זה נחשב להוכחה מוחלטת . ועל דרך זה בנוגע לכח המגנטי וכו'. ותפסתי את הדוגמא הנ"ל - כי כל מציאות העלעקטרי כ"כ מקובלת ורווחת בלי כל פיקפוק וצל של פיקפוק.

ולא זו אף זו, בדרגה מפותחת עוד יותר, הרי מקובל עכשו כאמת מוחלטת - מצד ההנחה שלכל פעולה יש פועל - מציאות הפועל אם דבר זה הוא אפילו "היפך" השכל.

ודוגמא לדבר - "מציאות" כוח המושך, שההוכחה על זה הוא - תנועת עצמים גשמיים, שאין רואים כל סיבה לתנועות אלו, לכן מקבלים מציאות כוח המושך, אף על פי שמציאות כוח הפועל ממרחק, בלי שום אמצעי בינתים, הוא ענין שאין השכל הבריא הולמו. אלא שרגילים כבר במשנה זו משנות הילדות והיא חוזרת ונשנית בספרי לימוד, עד שנעשה הדבר "פשוט", ענין שלמעלה מגדר הספק והפיקפוק. - הנסיון לבאר את כוח המושך באמצעות החומר "הדק" הנקרא איתר, הנה מוכרח שיהיו לממוצע זה כל כך הרבה תכונות הפכיות ומנגדות, עד שהוא מופרך עוד יותר מאפשריות פעולה ממרחק בלי שום אמצעי בינתים - אם אפשר שיהי' אבסורד גדול מזה.

איני יודע באיזה מקצוע מהמדעים עוסקים הצעירים והצעירות שפנו בשאלה הנ"ל, ואם עוסקים במדעים שנקראים, כביכול, מדעים מדוייקים. אבל דוקא בשטח מדעים אלה נתחדש בזמן האחרון עוד ענין בלתי מובן לגמרי בשכל הבריא, ואף על פי כן נתקבל אצל כל בעלי המדעים המדוייקים כמציאות ותופעה וכמעט שנתאמת הדבר גם אצל ההמון, אף שהוא בלתי מושג בשכל כלל, והוא שהחומר אינו אלא צורה מיוחדת של אנרגיא ושאפשר להפוך חומר לאנרגי' ואנרגי' לחומר, שאין לזה מקום בשכל כלל, אלא שרואים פעולות שאין עליהן ביאור ואם יקבלו הנחה הנ"ל יתבארו - וזה נחשב להוכחה מדעית שנתקבלה כמעט בכל מקום בתור הוכחה ברורה בלי שום פיקפוקים ואפשרות של פיקפוקים, כלשונם בהשאלה הנ"ל, אף שמצד השכל דבר זה הוא אבסורד לגמרי.

* * *

כיון שבנוסח שאלתם לא הגדירו כלל מה יקבלו בתור הוכחה לאמתת מציאותו של אלקים בברירות בלי פיקפוקים וכו' - הנני מניח שיקבלו אופן הוכחה כזה שמקבלים בנוגע להנהגתם בחיים היום-יומיים.

מנקודת הנחה זו, מובן שיש הוכחה מסוג זה על מציאות הבורא, ולא עוד אלא כמה הוכחות, וכנ"ל לא קשי' בזה אם מוכרח לאמר שמציאות זו לא נתפסת בשכל, או אפילו היפך השכל, כי כאמור, מקובל הוא אצל כל אדם החושב ומתבונן בהנעשה סביבו על מנת "לבאר" התופעות, שאין השכל קובע בזה ולא כלום.

ומהלך ההוכחה או ההוכחות בזה הוא על דרך כל ההוכחות שיש במדעים

המדוייקים, ועוד יותר - על דרך ההוכחות הקובעות את החיים היום-יומיים של כל אחד מאתנו.

כל המתבונן בפעולותיו בשבתו בביתו או בלכתו בדרך או בשכבו ובקומו יודה ולא יבוש שאין אדם דורש מעצמו שיבחון בעצמו יסוד של כל פעולה שפועל או של הנהגה שנוהג, אלא מקבל הוא עדות אחרים שבחנו את הענין. ורק במקום שיש חשד שאולי העדות מזויפת או שהעד הי' מושפע על ידי סיבות פנימיות או חיצוניות או שלא הי' שפוי בדעתו ותפס הענינים במראה עקום, וכדומה, שאז דורשים עוד עדים. וככל שירבה מספר העדים, וככל שיהיו שונים במעמדם ומצבם והחוגים שמשתייכים אליהם, אשר כל זה מרחיק את האפשרות של טעות או קנוני' וכו', כן תחזק ההוכחה בתור הוכחה מדעית ומוחלטה. ועל יסוד זה היחיד והכלל עושים כמה ענינים ומעשים, תמידים כסדרם, מתוך בטחה גמורה שהדבר אמת ויציב.

וכן בנידון דידן.

ענין מתן תורה על הר סיני נתאמת דור אחר דור בתור עובדה שנתרחשה במעמד ששים רבוא הגברים לבד מטף ואם לכלול הנשים וכן האנשים למעלה מן ששים כו' הרי היו שם מליונים אחדים מיוצאי מצרים שעיניהם ראו ולא זר. והרי אין זו עדות מצומצמת לנביא אחד או חולם חלום או חבורה מצומצמת. ועדות זו נמסרה מאבות לבנים דור אחר דור, והכל מודים שלא הי' הפסק במסורה זו מאז ועד עתה ומעולם לא נגרע מספר העדים מששים רבוא ויותר אנשים שאין דיעותיהם דומות זו לזו וכו', וגם אחרי שנפוצו בארבע פינות העולם הנה כל הנוסחאות שהגיעו אלינו מעובדה ומאורע היסתורי הנ"ל מתאימים בכל הפרטים. והיש לך עדות נאמנת ומדוייקת יותר מזו?

אופן שני של הוכחה והוא ג"כ על יסוד ההנחה הנ"ל שכשרואים פעולות ותופעות והמסקנות מהם, זה קובע את הנוהג, ואפילו במקום שיש חשש להיזק והפסד וכו'.

והוא - כשרואים דבר מסודר כולל כמה חלקים מסודרים ומתאימים בהתאמה וקואורדינצי' מדוייקת של חלקים שאין להם שליטה אחד על השני, הרי מסיקים מזה בבטחה גמורה שיש כוח מחוץ להם שהוא המקשר והמאחד את כל החלקים. ועצם העובדה שהוא המאחד ומקשר את החלקים מוכיח שהוא גדול וחזק מהם ושולט עליהם.

והדוגמא לזה, כשנכנסים לבית חרושת שכולו פועל באופן אוטומאטי, ואין רואים שום אדם שם, לא יעלה על הדעת, ובלי שום פיקפוקים, שאין אי-שם מכונאי גדול המקיף בדעתו כל המכונות וחלקי המכונות ושליט עליהם המרכיב ומאחד אותם ביניהם לבין עצמם וביניהם לבין מרכז כל הפעולות וכו'. ואדרבה, כככל שיעדר יד אדם בבית החרושת הנ"ל וככל שיפעול באופן אוטומאטי יותר - הרי זה מעיד על הפלאת המכונאי ביתר שאת וביתר עז.

ואם כך הדבר בהנוגע לבית חרושת, שהמדובר שם על דבר מאות או אלפים או אפילו רבבות חלקים, על אחת כמה וכמה המתבונן בעולמנו, בגולם עץ או אבן, או צומח וחי, ואין צריך לאמר מבנה גוף האדם, וכלשון הכתוב מבשרי אחזה, ובפרט על פי ביאור המדע שבימינו שכל דבר מורכב מביליונים אטומים, וכל אטום יש בו כמה וכמה חלקים זעירים יותר, שלכאורה הי' צריך לשלוט בהם עירבובי' ואי-סדר מאין כמותו, ואף על פי כן רואים שיש סדר נפלא והתאמה מפליאה בין החלקים הקטנים והגדולים והכי גדולים, והתאמה בין חלקי העולם הקטן (מיקרוקוסמוס) עם חלקי העולם הגדול (מאקרוקוסמוס) וכו' וכו' - הרי ברור בלי כל צל ספק שיש שם "מכונאי" אחראי בעד כל זה.

מובן שלא נעלם ממני הנוסח הידוע שכל זה מתנהל על פי "חוקי הטבע". אבל חושבני למותר להדגיש שזהו ביטוי שאין בו כל תוכן של ביאור , אלא תיאור נוח של מצב השורר, היינו שעניני הטבע מתנהלים על פי סדרים מסוימים. אבל לאמר ש"חוק הטבע" זהו מציאות בלתי תלוי' בפני עצמה, ושמציאות זו שולטת על כל הבריאה וישנם אלפי מציאויות כאלה - מתאים למספר חוקי הטבע, הרי זה אבסורד הכי גדול. ואין אף אחד מאנשי המדע העוסק בשטח זה שיאמר זה. ואין הנוסח הנ"ל אלא, כאמור, בטוי נוחי וקצר לתאר מצב, בכדי שלא יהי' הכרח להכפיל על כל צעד ושעל תיאור ארוך של מצבים הכי פשוטים כביכול. אבל פשיטא שאינו מבאר ולא כלום.

* * *

ובעיקרו של דבר, כאמור הנני מניח שמבקשים הוכחה אשר לפי' יחיו חייהם בנוגע למעשה בפועל. והוכחה האמורה חזקה היא פי כמה מכל אותן ההוכחות והראיות אשר לפיהם מתנהגים בכל יום. ומה לנו דבר פשוט יותר, אשר כשהולכים לישון בלילה מכינים הכל בשביל הקימה בבוקר, אף שאין כל סברה בשכל שלמחר בבוקר תזרח השמש עוד פעם ויתנהלו כל הענינים בטבע כמו שהתנהלו תמול ושלשום, אלא כיון שעולם כמנהגו נוהג זה כמה ימים ושנים, בטח "חוקים" אלו ימשלו גם מחר ומחרתים, ועל יסוד "בטח" זה עושים השתדלות ויגיעה וכמה טרחות בשביל להכין הכל להנהגה מחר בבוקר, שאין לכל זה יסוד "בשכל", אלא אם כן יש בעל-הבית לבירה זו.

כאמור לעיל, יש להאריך בכל האמור כהנה וכהנה ולבאר עוד יותר אחדות מהנקודות, אבל תקותי שגם זה מספיק ונותן די חומר להתבוננות ולמסקנא, אשר טועים אלו האומרים שצריכים הם לחפש הוכחות למציאות הבורא אבל הבריאה עצמה מציאותה נעלית מכל ספק - בה בשעה שנהפוך הוא, ואדרבה: על פי תוצאות המדע הכי אחרונות בנוגע למציאות הבריאה, ובאיזה אופן "לתאר" אותה, יש מקום לספיקות הכי גדולים, ובפרט שלאחרונה מתרבות הסתירות מתוצאות מדע אחד לשני, בכמה שטחים, נוסף על הספק המדעי הכי גדול והעקרי והיסודי: מי לידי יתקע אשר ההתרשמות בעיני או באזני או במוחי בכלל - יש לה איזה קשר עם מציאות שמחוץ לחושים והשכל האנושיים. מה שאין כן בנוגע לבורא, או במלים אחרות, לפועל שפעל וסידר את כל הבריאה, שאין בזה נפקא מינה אם יש מציאות זולתי או רק רושם של מציאות, שהרי מושכל ראשון של האדם הבריא - שעל פיהן הוא חי את כל חייו - הוא שלכל מציאות בעולמו שיודע אודותה - יש סיבה הפועלת מבפנים או מבחוץ.

עוד הערה עלי להוסיף, והיא, אשר מקרה בלתי נדיר הוא בטבע האדם

שכשמביאים ראי' "פשוטה" - קשה לקבלה דוקא מצד הפשטות שלה. אבל תקותי שאין הדבר כן בנוגע להשואלים. שהרי היסוס האמור לא בשכל יסודו, וגם אינו משפיע על ההנהגה - במעשה בפועל, וכנראה במוחש. ואחד מיסודות אמונתנו בבורא עולם ומנהיגו ובמעמד הר סיני וקבלת התורה ומצוותי' - שמעשה הוא העיקר.

ינעם לי לשמוע תגובות בכל הנ"ל, וכאמור במכתב המצורף, תקותי שירגישו בעצמם חופש גמור להביע דעתם אפילו במקום שאינם מסכימים עם הכתוב לעיל.

בכבוד ובברכה.

ו'תתעו
מר.. דמיאל: אגרות נוספות אליו - לעיל ו'תקלט, ובהנסמן בהערות שם.

ובמענה על השאלה: בהמשך לזה - לקמן אגרת ו'תתצח. ראה גם לקמן אגרות ו'תתקנט. ו'תתקסט.