Igrot Kodesh · Letter 6878 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

25 Iyar* 5719,

Brooklyn,

I greet you and bless you,

I am responding to your letter from the luminous day of Lag BaOmer*, the Hilula* of Rabbi Shimon ben Yochai*. I was, of course, pained to learn that you interrupted your study of Tanya* with your children. Knowing their frame of mind, I have good hope that you will find the proper means to reestablish this study. You will need, furthermore, to make up what was missed during the time of this interruption, and may Hashem therefore grant that the renewal conform to the teaching of the Alter Rebbe*, found in the holy Tanya*, in the ninth chapter of Igeres HaTeshuvah*, according to which: "If one was accustomed to studying one page (note 1: Before the sin), one shall read two (note 2: After the teshuvah*)." Of course, the same will apply to the consequences of this study — to what results from it in action. You also tell me that you hesitate to continue your work, for fear that it might be difficult to cope with. I am very surprised by your hesitation and your doubt in this matter, when it concerns an injunction reiterated by various texts of our Torah*, Torah* of life. And one also finds a beautiful allusion to this in the Tanya*, which concludes with the holy epistle entitled: "You shall rebuke, even one hundred times." It shows the entire profound dimension of this rebuke, and it is precisely in this text that the Alter Rebbe* exclaims, on this subject: "This is terrible! terrible!" Now, the order in which the Torah* is stated is indeed an integral part of it.

You tell me that there is no separation between the men and the women (note 3: In the synagogue frequented by the addressee. See, on this subject, letter no. 6247). I have good hope that with the proper effort, in a pleasant manner and with words emanating from the heart, you will be able to rectify all this. Achieving this is particularly important in order to establish a positive and wise precedent in relation to various villages. Moreover, to those who until now have not accepted the explanation that the absence of a separation contravenes the Shulchan Aruch*, one must address them using self-evident common sense, accessible also to the animal soul. Indeed, when they pray, they address the Most High, whatever representation they have of Him in their intellect and in their heart. Now, they will admit that prayer is the service of Hashem of the heart, that it requires fervor. The immediate consequence of such reflection, even for a short time, is the necessity of removing everything that is of a nature to disturb this fervor, to prevent one from cleaving to the One to Whom one prays. Concretely, in the absence of a separation, even if one prays in two parts of the room (note 4: The men on one side, the women on the other), men and women are tempted to look at the other side. Of course, this is not intended to denigrate anyone. And it is for the same reason that one does not have the right to kiss one's children in the synagogue, even though the Torah* recognizes the relationship that exists between parents and children, and moreover, the verse says: "As a father has compassion on his children." Such is nonetheless the Halachah*, ruled by the Shulchan Aruch*, Orach Chaim*, at the beginning of chapter 98. And the reason is indeed the one stated above.

With my blessing of success in the dissemination of Yiddishkeit* in general, for having vitality in Torah* and mitzvos* in particular, and to give good tidings of all that has been said,

ו'תתעח

ב"ה, כ"ה אייר, תשי"ט
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו מיום הבהיר ל"ג בעומר הילולא דרשב"י.

מובן שמצער מה שנפסק השיעור לימוד תניא עם הבנים וכו' ותקותי חזקה שבידעו תכונת נפשם, ימצא גישה המתאימה לחדש הלימוד ויהי רצון שמכיון שצריך למלאות החסרון בזמן ההפסק, יהי' החידוש באופן המתאים להוראת רבנו הזקן בספר תניא קדישא באגרת התשובה פרק ט' הי' רגיל לקרות דף אחד יקרא ב' דפים וכו', ומזה מובן ג"כ שבהתוצאות של הלימוד שלימוד מביא לידי מעשה, יהי' ג"כ באופן האמור.

ומ"ש שמהסס להמשיך בעבודתו שמא אין הדעת נוחה ממנה, לפלא גדול ההיסוס והספק בדבר, עלי' נצטוינו בכמה מקומות בתורתנו תורת חיים, והרי רמז יפה בדבר גם בספר התניא אשר הסיום וגמר שלו הוא באגרת הקדש, הוכח תוכיח אפילו מאה פעמים, ועד כמה פנימי ענין הוכחה זו, שדוקא באגה"ק זו מתבטא רבנו הזקן בלשון, גוואלד גוואלד, והרי גם הסדר בספרי תוה"ק תורה היא.

במ"ש אודות שאין מחיצה בין הגברים לנשים - תקותי חזקה שבהשתדלות המתאימה ובדרכי נועם ובדברים היוצאין מן הלב יעלה בידו לתקן זה, והרי חשוב הדבר ביותר, כיון שיהי' תקדים טוב ויפה בשביל כמה מושבות ובפרט שאפילו אלו שלע"ע אין מקבלים ההסברה שבלי מחיצה הוא נגד השו"ע, יש לבארם מתאים גם לשכל הפשוט דנה"ב שבודאי גם הם כוונתם בתפלה היא פני' למי שהוא עליון מהם, איך שלא יתארוהו בשכלם או בהרגש הלב, וגם לשיטתם הרי תפלה ענינה עבודה שבלב ובכוונה, ותוצאה מידית מהתבוננות אפילו לשעה קלה בזה שצריך להסיר כל ענינים המפריעים לכוונה ולהתקשר עם זה למי שפונים ומתפללים אליו, ורואים במוחש אשר העדר המחיצה, אף שמתפללים בחלקים מיוחדים בחדר, מגרה את המתפללים או המתפללות להביט למחלקה השני' וכו' ופשוט שבהנ"ל אין כל השפלת ערך מי שהוא, ולכן הוא גם הדין (למרות שהאב ובניו יחסם ענין ע"פ התורה הוא וכסגנון הכתוב כרחם - אב על בנים, בכ"ז הדין בשו"ע או"ח רסצ"ח) שאסור לנשק בניו בבית הכנסת, וטעם הדין ע"פ האמור.

בברכת הצלחה בהפצת היהדות בכלל והחיות בתורה ומצות בפרט ולבשו"ט בכל האמור לעיל.

ו'תתעח
מחיצה: ראה גם לעיל חי"ז אגרת ו'רמז, ובהנסמן בהערות שם.