Igrot Kodesh · Letter 6881 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

2 Sivan* 5719,

Brooklyn,

To the attention of Mr. Eliezer Livna (note 1: See, concerning him, letter no. 6765),

I greet you and bless you,

I received your letter of 21 Iyar* and I read with interest the few details you communicate to me about the new organization. You tell me that some envisage the separation of religion and state. And you observe that the members who are observant of the mitzvos* hold, on this matter, a much more extreme position than the others. In underscoring this fact, you demonstrate that your surprise is commensurate with mine. In fact, such a reaction is quite understandable, for the religion of Yisrael* reconciles the two extremes (note 2: See, on this subject, letter no. 6885), whose opposition is, moreover, only apparent. On the one hand, it encompasses the most sublime principles, such as the unity of the Creator and that of creation, realized from nothingness. On the other hand, it also governs the daily conduct of man, down to the smallest detail, even the most mundane. The content of the Ten Commandments provides the proof. The profound meaning of the first Commandment, "I am Hashem your Elokim*," is the negation of any existence other than that of Hashem, while the last, "You shall not murder," refers to the lowest instincts of man. This establishes that in the life of the children of Yisrael*, no dichotomy can exist between religion and material life. On the contrary, unity and peace must reign in the macrocosm, just as in the microcosm that is man. For this, these two elements must be united. In other terms, one must introduce spirituality within matter and, in this way, succeed in refining it.

What has just been said justifies the adage of our Sages*, of universal scope: "It is not the theory, but rather the practice that is essential." Indeed, these Sages* had knowledge of the secrets of the Torah* and of its most abstract concepts, but simultaneously they advocated the most scrupulous practice of material acts, apparently secondary, including when they concern food, drink, and all minor domains. And this is indeed the criterion to retain for every person and in every activity. The same applies to the separation of religion and state. The first step, the most essential, consists of evaluating what will concretely result from it. Now, it is easy to imagine what will be, tomorrow, the consequence one can expect from such a separation, since it would have the effect of eliminating the subsidies paid to all the religious institutions of our Holy Land. Can one imagine that after such a separation, one could open a greater number of schools based on sacred values and of Yeshivos*, multiply the Rabbanim* and the shochtim*, obtain the satisfaction of religious needs at a lesser cost? All this is so evident that it is surely unnecessary to explain at greater length why anyone who is religious and anticipates the event has the duty to oppose, in the most firm manner, the idea of separating religion and state. And for this, it is unnecessary to imagine what will happen in several years, such a forecast being necessarily uncertain (note 3: Because it is too long-term). It suffices to ask oneself what will happen tomorrow or the day after.

On the occasion of the festival of Shavuos*, which is approaching, and in conformity with the formulation adopted by the members of the Great Assembly in the era of Ezra the Scribe, who define it as "the time of the giving of our Torah*," I take the liberty of wishing you, and all those who receive your influence, that it truly be the time of both the giving and the receiving of the Torah*. According to the established formula, you will receive the Torah* joyfully and in a profound manner. With my respects and my blessing,

ו'תתפא

ב"ה, ב' סיון, ה'תשי"ט
ברוקלין.
לכבוד מר אליעזר שי' לבנה

שלום וברכה!

קבלתי מכתבו מכ"א באייר וקראתי בו בהתענינות הפרטים הקצרים בנוגע הארגון החדש.

ובמה שכותב שיש גם כן כאלה החושבים על דבר הפרדת הדת והמדינה, ומדגיש שדוקא חבריו שומרי המצוות קיצוניים הם בתביעה זו יותר מאשר שאר החברים, הנה מהדגשה זו עצמה נראה שהפלא בעיניו לא פחות מהפלא שבעיני. והתמי' מובנת. שהרי דת ישראל מאחדת ב' קצוות (שרק לכאורה בסתירה הם זה לזה): מצד אחד כוללת היא ענינים הכי מופשטים, כמו אחדות הבורא ואחדות הבריאה יש מאין וכו', ומאידך גיסא קובעת היא הנהגת האדם בחיים היום-יומיים לכל פרטיהם ופרטי פרטיהם, אפילו הפשוטים והפחותים ביותר. וכנראה ג"כ בתוכן עשרת הדברות, שדיבור ראשון - אנכי ה' אלקיך - מובנו הפנימי לשלול מציאות אמתית אחרת זולתי מציאות ה', ומסיים בלא תרצח וכו' בתחום האינסטינקטים הפחותים ביותר. ללמד שבחיי בני ישראל לא תתכן כל הפרדה בין הדת ובין החיים הגשמיים, ואדרבה האחדות והשלום בעולם הגדול, כמו בעולם הקטן הוא האדם, יתכנו רק בשילוב האחד בשני, ז.א. בהבאת הרוחניות בתוך הגשמיות ובזיכוך החומר על ידי כך.

ומכאן הסיסמא הכללית של חכמינו ז"ל לא המדרש עיקר אלא המעשה, שאף שעסקו בלימוד סתרי תורה ובענינים הכי מופשטים, הנה יחד עם זה הפליגו בדקדוקים בענינים מעשיים, הנראים קטנים, ואפילו בעניני אכילה ושתי' ושאר ענינים קטנטנים.

וזוהי אבן הבוחן בשביל כל איש ושטה.

וכן בנוגע לשאלת הפרדת הדת והמדינה, הרי ראשית כל ועיקר - צריך לשער את התוצאות המעשיות הכרוכות בזה, ונקל לשער התוצאות אילו מחר למשל מתגשמת ההפרדה ונפסקת התמיכה לכל ענינים הדתיים שבארצנו הק' וכו', והאמנם יחשבו שע"י הפרדה זו יפתחו יותר מוסדות חינוך על טהרת הקדש, יותר ישיבות, ויתרבו רבנים ושוחטים ומצרכים דתיים יזולו, וכו' וכו'. ולרוב פשיטות נקודה זו בטח למותר להאריך שהסיסמא של הפרדת הדת והמדינה מחייבת התנגדות הכי מוחלטה מכל אחד שהוא דתי ורואה את הנולד, ולא הנולד לאחרי כמה שנים שבערפל חתולתו, אלא מה שיתרחש מחר או מחרתים כפשוטו.

ולקראת חג השבועות הבע"ל, אשר כנוסח שנקבע על ידי אנשי כנסת הגדולה בימי עזרא הסופר זהו זמן מתן תורתנו, ארשה לעצמי לאחל לכ' ולכל אשר השפעתו עליהם, שיהי' זה זמן מתן התורה וקבלת התורה גם יחד, וכסגנון המקובל - קבלת התורה בשמחה ובפנימיות.

בכבוד ובברכה.

ו'תתפא
מר.. לבנה: אגרות נוספות אליו - לעיל ו'תשסה, ובהנסמן בהערות שם.

מאחדת ב' קצוות: ראה גם לקמן אגרת ו'תתפה.