Igrot Kodesh · Letter 6893 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

16 Sivan* 5719,

Brooklyn,

I bless you and greet you,

You share with me your state of mind and you tell me that it is always difficult for you to make a decision. You systematically wonder whether you have acted correctly. Given the education you received, which you mention in your letter, it is unnecessary to emphasize to you the importance of Divine Providence*, which is the foundation of our faith and of our Torah*, Torah* of life. In the most simple sense, this Providence* means that Hashem, Creator of the world, Who directs it, is concerned with each person — not only in matters of general scope, but also in the smallest detail. From this follows the necessity of trusting the Creator of the world, Who is the Essence of good. Everything that happens is therefore necessarily for the good. Anyone who is a believer will logically admit that this is so. The very first consequence is that there is no reason to be worried or distraught, for when one conducts a logical analysis with the aim of determining the proper decision to make, one also benefits from Providence* and divine assistance, each time one seeks the good and the upright. When one bases one's conduct on the teaching of the Torah*, one is on the right path, and this attitude comes to man's aid, enabling him to persevere in all that he undertakes, in the best way for him.

As with everything pertaining to faith, what has just been said requires no rational analysis, nor the citation of complex, philosophical, and profound proofs. Indeed, every Jew, man or woman, perceives in his soul that he is truly a believer, even at the moment when he does not think about it, whether this seems logical to him or not. In fact, all Jews are believers and children of believers, as our Sages* emphasize — which means that each person possesses faith on his own and also as an inheritance from his ancestors. Now, what a person possesses both on his own and through inheritance is acquired in the strongest possible manner. This is self-evident.

I hope that these few lines will be sufficient to provoke your reflection and to direct it toward the most profound and truest idea — that, deep within yourself, your trust in Hashem is total and you know that He grants you His Providence*. It suffices, therefore, to bring this idea forth from the profound dimension of your soul, until it is expressed in your daily existence. Nothing withstands the will, and as I said, the means of achieving all this is not a profound intellectual analysis. It suffices to rely on your inner feeling, for you trust in Hashem. There is therefore no reason to seek out doubts, to raise questions that are not really questions and that, in reality, do not even disturb you. By forgetting all this, you will surely succeed in freeing yourself from all these worries.

Several times a week, before the morning prayer on weekdays, it would be good to set aside a few cents for tzedakah* — if possible on Monday, Thursday, and the eve of the holy Shabbos* — of course without making a vow of it. With my blessing to strengthen your trust in Hashem and to give me good tidings of all this,

For the Rebbe Shlita*,

the secretary,

ו'תתצג

ב"ה, ט"ז סיון, תשי"ט
ברוקלין.

ברכה ושלום!

במה שכותבת אודות מצב נפשה, ואשר קשה עלי' להחליט באיזה ענין שיהי', וספק אצלה אם עושה כהוגן וכיו"ב.

בודאי על פי החנוך שקבלה, שמזכירה אודותו במכתבה, אין צורך הדגשה מיוחדת על ענין השגחה פרטית, שיסוד הוא באמונתנו ובתורתנו תורת חיים, והשגחה פרטית תוכנה כפשוטה, אשר השם יתברך בורא עולם ומנהיגו, משגיח על כל אחד ואחת, ולא רק בענינים הכללים, אלא גם בענינים הפרטים שלו, שמזה מובן ענין הבטחון במנהיג העולם שהוא עצם הטוב, שבודאי שכל הענינים הם גם כן לטובה כפשוטה, ומובן גם בשכל לכל מאמין, שמזה התוצאה הכי ראשונה, העדר הדאגה, והעדר המבוכה, שהרי גם בשעה שדנים בשכל, איך להחליט ולעשות, גם אז השם יתברך משגיח ועוזר, לכל החפצים בטוב וביושר, וכשמתנהגים על פי הוראת התורה, הרי זוהי הדרך הטובה, והנהגה זו עצמה מסייעת את האדם להמשיך בכל עניניו, באופן הטוב לפניו.

וכמו בכל עניני אמונה, גם נקודה האמורה, אינה דורשת פלפול בשכל והבאת ראיות מסובכות פילוסופיות ועמוקות, כיון שכל אחד מבני ישראל, הן איש והן אשה, חש בנפשו, אשר מאמין הוא באמת, אפילו באותה שעה, שאינו חושב על דבר זה, באם נכון הדבר ומוכרח על פי השכל או לא, וכהודעת חז"ל, אשר כל ישראל הם מאמינים בני מאמינים, ז. א. אשר ענין האמונה בהם, בכח עצמם וגם ירושה מאבותיהם שהיו מאמינים, וכל תכונות הבאות מצד האדם עצמו וגם מצד הירושה, חזקים הם בכל ובתכלית, וק"ל.

תקותי אשר שורותי המעטות בכמות, תספיקנה לעורר מחשבתה ולכוונה לנקודה האמיתית והפנימית שלה בעצמה, והיא, אשר בפנימיות נפשה, בוטחת בהחלט, אשר השם יתברך משגיח עלי', ועלי' רק להוציא מחשבה זו מפנימית הנפש לעניני' בחיי היום יומים, ואין לך דבר העומד בפני הרצון, וכנ"ל הדרך לזה הוא, לא על ידי דיון והעמקה בשכל, כי אם לסמוך על הרגש הפנימי שלה, שבוטחת בהשם יתברך, ולא לחפש ספיקות ולברוא קושיות, שאינן קושיות כלל, ובאמת גם אין מבלבלות אותה, והיסח הדעת מכל הענין, בודאי שיעזור לה להפטר בקל מהבלבולים האמורים.

מהנכון אשר איזו פעמים בשבוע, בימות החול, קודם תפלת הבקר, תפריש סענט אחדים לצדקה, ומה טוב ביום השני וחמישי בשבוע ובערב שבת קדש - מובן שצריך להיות בלי נדר.

בברכה לחזק הבטחון ולבשורות טובות בכל האמור,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר