Igrot Kodesh · Letter 6903 — Prayer

By the grace of Hashem,

23 Sivan* 5719,

Brooklyn,

To the great Rav*, distinguished Chassid* who fears Hashem,

of many accomplishments, full of eagerness,

of good conduct, a great Torah scholar,

Rav* Menachem Mendel (note 1: Rav* M. M. Kasher, of New York, author of the Torah Shelemah),

I greet you and bless you,

I reproduce here some remarks formulated by the Rebbe Shlita* concerning the book Tsafnas Paneach on Tractate Makos, which will surely interest you:

General remark:

Those who produced this compilation and commentary presumably did not have at their disposal the Mareh Kohen, the book by Rav Shmaryahu Menasheh HaKohen Adler of London, of which several editions have been published. I possess, for my part, the third edition which references, on page 3, Tractate Makos 7a, 26, 3 and 7. In the other editions, some letters of the Rogatchover Gaon* have undoubtedly also been printed. Indeed, he corresponded with the scholars and the great leaders of his generation, as his book demonstrates.

Page 1, first column, note 2:

One can truly question the explanation that this refers to Tractate Kesubos 26a. It seems, indeed, that pages 14 and 26 were confused. Furthermore, the citation from the Rambam* does not clarify more precisely what the Gemara* says. In fact, this is not common in the references mentioned by the Rogatchover Gaon*, even when he enumerates several. Indeed, one does not add anything to the other. Furthermore, he does not commonly cite the Rambam*, unless a supplementary clarification results from it, as various passages of his books and his responsa demonstrate. Above all, I am surprised that this reference was not interpreted according to its plain meaning, in relation to Tractate Kesubos 14, which deals with the case of a man whose validity as a Kohen* is questioned and who remains silent when this accusation is brought before him. The Gemara* states several opinions on this subject and the Rambam* rules the Halachah* in this matter. His formulation shows that he dismisses the opinion of the Raavad* and that of the Rashba*, as chapter 19 of his Laws of Forbidden Relations states.

Certainly, the reference to "chapter 20" is common in the writings of the Rogatchover Gaon*. Nevertheless, the same does not apply according to whether it is a chapter or a page. In this same book, you should consult page 1, third column, at note 15. This same formulation is found in various passages of his books and responsa. And he expressed himself in the same way orally, according to the account of those who heard his Torah* commentaries. Of course, the present reference clarifies the meaning of what is set forth here, or at the very least gives an indication on the subject. This is the case, for example, of the first reference to Tractate Kiddushin 66b. According to the formulation of the Mishnah*, one can understand that there is no difference according to whether this man remains silent when the testimony is brought before him or not. This has an impact on the case where the witnesses were subsequently refuted. One must then take into account the fact that he remained silent when his status as a Kohen* was questioned. Certainly, one can argue that the same does not apply when the accusation emanates from two witnesses. One can then say that he remains silent because he knows that his response will be of no use. For all that, this subject must indeed be analyzed on the basis of what the Talmud says about a man who remains silent when his status as a Kohen* is questioned. How much more so according to the Rambam*, who dismisses the opinion of the Raavad* and the Rashba* in this matter. This is self-evident.

At the end of the tractate, page 88, first column:

Regarding the distinction that can be made between four and three, one should consult the books of Kabbalah*, emphasizing that the Sefer Yetzirah* speaks of only three fundamental elements, although there are four (note 2: Fire, wind, water, and earth. On this, the Rebbe notes at the bottom of the page: "See the Chayas BaMarches, at the beginning of chapter 3, the Pardes of Rabbi Moshe Cordovero, Gate 9, chapter 3, and the Chassidic discourse entitled 'In the beginning, Hashem created' of 5655 (1895), by the Rebbe Rashab. See also the Zohar, volume 1, page 5b"). In fact, the Rogatchover Gaon* also studied Kabbalah*, as several of those who conversed with him know (note 3: The Rebbe being one of them), even though he does not clearly cite such works, except in his commentary on the Rambam*, Laws of Idolatry, chapter 12, paragraph 6. This is, for now, the only reference I have found. But here too, the fact that I have not seen another does not constitute a proof. One must therefore search for such references, especially in his manuscripts on the Torah*. One must also cite the time for the reading of the Shema Yisrael*, the essential part of which is the first paragraph, in which it is said: "With all your might," whereas the expression: "You shall gather your grain" does not appear therein, according to Tractate Berachos* 35b. Rabbi Shimon ben Yochai* himself interrupted his study to recite the Shema*. Now, the Shema* is recited during the first three hours of the day, whereas prayer, enabling man to express his needs to Hashem, is recited during the first four hours.

At page 89, second column, note 42:

I am surprised that the commentary of Rabbeinu Ephraim is cited, concerning the Attribute of Mercy that is replaced by that of Strict Justice. Indeed, it is very difficult to adopt such an interpretation in this text, whose meaning is clear and evident. For the Name Havayah* transcends nature, whereas the numerical value of the Name Elokim* is that of HaTeva, nature (note 4: The Rebbe notes at the bottom of the page: "Pardes of Rabbi Moshe Cordovero, Gate 12, chapter 2. Shnei Luchos HaBris, Gate of the Letters, page 89a, in the name of the Zohar"). It is therefore the forces of Elokim* that reveal themselves through nature that are mentioned here. On this subject, one should consult, in particular, the Guide for the Perplexed, volume 2, chapter 6, paragraph 30 and the Shulchan Aruch*, Orach Chaim*, chapter 5. It then references what was stated previously: "Yaakov* wanted everything to be there" — not in a natural manner, but through an intervention of Hashem superseding nature.

At page 98, third column, in the commentary on the Tanchuma*:

One can truly question this, for one can simply accept that the Midrash* Tanchuma* conforms to the opinion of Rabbi Yishmael*, stated at the beginning of chapter 3 of Tractate Makos. Indeed, those who are condemned to death can receive flagellation, just like those who are punished with kares*. But perhaps this explanation was not retained because the beginning of this text cites the Mishnah*: "All those punished with kares* who have undergone flagellation." In any case, one can question the explanation given here (note 5: See, on this subject, letter no. 6936), for:

A) One who disregards the words of the prophet is not punished with flagellation, as the Rambam* states in his Laws of the Sanhedrin*, chapter 19, paragraph 3.

B) To be considered as disregarding the words of the prophet, it is not necessary to have heard them directly from his mouth. This applies to all those who are concerned by this prophecy. But perhaps this text considers that one must hear these words directly from the prophet. You should consult, on this, the Minchas Chinuch, paragraph 516 and the notes of Rav Y. P. Perla at this reference.

At page 102, fourth column, which cites the Torah Shelemah, volume 17, paragraph 543:

At paragraph 543, the commentary of the Rogatchover Gaon* on the Tosefta of Tractate Keilim, chapter 1, paragraph 6, is found, which says: "The dog of the Kohen Gadol* is more precious than you." One may however wonder why this specifically concerns his dog, especially since in several passages, including in the same context, it concerns his ox. One can therefore explain that this Tosefta refers to entry into the Beis HaMikdash*, which establishes a direct connection with the Kohen Gadol*, even concerning his dog, although it is said regarding the price of this dog: "You shall not bring it into the house of Hashem your Elokim*." But in fact, the prohibition is solely against making it a sacrifice, as the Sifri specifies at this reference. The Torah Shelemah, volume 15, at the end of page 147, prohibits the entry of a dog into the synagogue, but no proof is cited on this subject. You should consult the Shulchan Aruch*, Orach Chaim*, chapter 153, paragraph 21. Conversely, the responsa Igros Moshe, chapter 45, by the Gaon Rav Moshe Feinstein, considers it a certainty that a dog is no less than a donkey. But he does not mention the fact that "the dog of the Kohen Gadol* is more precious than you," which is surprising.

You will surely confirm receipt of this letter. I thank you for it. With my respects and my blessing,

The secretary,

ו'תתקג

ב"ה, כ"ג סיון, תשי"ט
ברוקלין.
הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ רב פעלים בעל מרץ

ובעל מדות צנמ"ס כו' מו"ה מנחם מענדל

שי'

שלום וברכה!

מועתק בזה איזה מהערותיו של כ"ק אדמו"ר שליט"א על הספר צפנת פענח למסכת מכות, שבטח יענינו את כת"ר שי'.

הערה כללית :

כנראה שלא הי' בידי המלקטים והמעריכים, הספר מראה כהן להרב שמרי' מנשה הכהן אדלר מלונדון, שכמה מהדורות יצאו לאור. מהן נמצאת תח"י מהדורא ג', ושם דף ג' בנוגע למכות ז' ע"א, בדף כ"ו למכות - ג' וז' ועוד. ובודאי גם בשאר המהדורות הדפיס כמה מכתבי הגאון הרגצובי, כי התכתב עם גאוני וגדולי דורו, כדמוכח בספרו.

דף א' טור א'. הערה ב' :

הפירוש דהכוונה לכתובות כ"ו ע"א, צע"ג. טעות מי"ד לכ"ו! ועוד שעפ"ז ע"י שציין להרמב"ם - לא נתוסף כל ביאור בציון לש"ס. ואין רגיל בכגון דא, בציוני הרגצובי. אף שמביא כמה ציונים בש"ס, שלכאורה אין ציון א' מוסיף על חברו, אבל אין רגיל לציין לרמב"ם, לבד כשיש תוספת ביאור עי"ז. וכדמוכח בכ"מ בספריו ושו"ת שלו.

והעיקר ולפלא שלא פירשו הציון כפשוטו, לכתובות דף י"ד בהדין דחלל שותק.

וכמה דיעות בש"ס, והרמב"ם פוסק הלכה בזה. וכנראה מסתימת לשונו, שולל גם דעת הראב"ד והרשב"א - כמובא בפ' י"ט מהלכות איסורי ביאה. ואף שהציון "פ"כ" - רגיל בציוני הרגצובי, חילוק בדף אחד או פרק אחד. גם בספר זה עצמו עיין דף א' טור ג' הערה ט"ו. ונמצא בכ"מ בספריו ושו"ת, וכן [ע"פ סיפורי אלו ששמעו חידושי תורה שלו] בע"פ.

ומובן הציון בכאן - שבא לבאר פרטים בהענין, או עכ"פ לעורר בזה. [וכמו הציון הראשון - לקדושין סו, ב] - אשר (מסתימת המשנה משמע ד)אין לחלק אם שותק בעת אמירת העדות או לא. ונפק"מ איך יהי' דינו לאחר שהוזמו - באם שתק בשעה שקראו לו חלל. ואף שיש לחלק דשאני בשני עדים - דיודע דבודאי לא תועיל אמירתו ולכן שותק, בכ"ז ניתן לדון בזה ע"פ הדיעות בחלל שותק שבש"ס. ובפרט להרמב"ם ששולל דעת הראב"ד והרשב"א. וק"ל.

בסוף המסכת. דף פ"ח טור א' :

בחילוק דד' וג'. להעיר מהמבואר בס' קבלה הטעם שאף שיש ד' יסודות - נזכרו בספר יצירה רק ג'.. והרי הגאון הרגצובי למד גם קבלה. וכידוע לכמה מאלה ששוחחו אתו פא"פ, אף שאין מציין לספרים אלו בפירוש [לבד - מה שמצאתי לע"ע - בפירושו לרמב"ם הלכות ע"ז פרק י"ב הלכה ו'], ואולי גם ע"ז י"ל לא ראינו אינו ראי', ויש לחפש ציונים אלו בפרט בכת"י שלו על התורה.

כן להעיר מענין דזמן ק"ש (דעיקרה פ"ר - בכל מאודך - שלא נאמר בה ואספת דגנך - ברכות לה, ב. וגם רשב"י מפסיק לק"ש) עד ג"ש, אבל תפלה (בקשת צרכיו של אדם) עד ד"ש.

שם דף פ"ט טור ב' הערה מב :

לפלא הציון לפירוש רבנו אפרים חילוף מדת הרחמים למדת הדין, שדוחק גדול לפרש כן בפנים, בה בשעה שהכוונה ברורה וגם פשוטה, כי הוי' הוא למעלה מטבע ואלקים בגימטריא הטבע. ומציין כחות האלקים כפי שנתלבשו בטבע [ועיין מורה נבוכים חלק ב' פרק ו', ל' ועוד. שו"ע או"ח סי' ה' וש"נ], ומפרש בהמשך להכתוב לפני זה (בפנים) "יעקב בקש שיהי' הכל - לא בגדר טבע" כ"א שהוי' יהי' במקום הטבע.

שם דף צ"ח טור ג' בפירוש התנחומא :

צע"ג שהרי בפשטות יל"פ דהתנחומא הוא אליבי' דר' ישמעאל (מכות רפ"ג) דגם חייבי מיתות לוקין כחייבי כריתות. - ואולי לא נ"ל פי' זה מפני שברישא שם מביא המשנה כל חייבי כריתות שלקו כו'.

ובכל אופן, הפי' שבפנים צ"ע: א) המוותר על דברי נביא אין בו מלקות (רמב"ם הל' סנה' פי"ט ה"ג). ב) דין המוותר על דברי נביא, הוא לאו דוקא במי ששמע ממנו בפירוש, כ"א על כל אלו שהנבואה שייכת להם. ואולי ס"ל שזהו דוקא בהשומעין ממנו. וראה מנחת חינוך מצו' תקט"ז ובהגהות הרי"פ פערלא שם.

שם דף ק"ב טור ד' מציין לתו"ש חי"ז אות תקמג :

ושם באות תקמג פי' הרגצובי בתוספתא כלים פ"א, ו: כלבו של כה"ג חביב הימך כו'. - ועדיין חסר ביאור מהו כלבו דוקא, ובפרט שבכ"מ ובדין זה עצמו - נקטו שורו .

ויל"פ דבתוספתא דן ע"ד הכניסה לביהמ"ק כו'. ומדגיש גודל ערך השייכות לכה"ג, דגם כלב שאפילו על מחירו נאמר לא תביא בית ה"א

(אף שהאיסור הוא רק בזובח, כבספרי שם. ומש"כ בתו"ש חט"ו עקמ"ז בסופו לאסור כניסת כלב לביהכנ"ס - לא הביא ראי' לדבריו. ועיין שו"ע או"ח סקנ"ג סכ"א.

לאידך גיסא - בשו"ת אגרות משה סמ"ה - להגר"מ שי' פיינשטיין - כותב שבודאי כלב לא גרע מחמור! ולא זכר כהנ"ל - וג"ז תמוה) - ע"י שהוא של כה"ג חביב הימך כו'.

1) ראה חייט במערכת רפ"ג. פרדס להרמ"ק ש"ט פ"ג. ד"ה בראשית ברא תרנ"ה (לכ"ק אדמו"ר מהורש"ב). ועוד. וראה ג"כ זח"א ה, ב.

2) פרדס להרמ"ק שי"ב פ"ב. של"ה ש' האותיות פט, א בשם הזהר. ועוד.

בטח יאשר כת"ר קבלת המכתב. ות"ח.

בכבוד ובברכה,

מזכיר

ו'תתקג
מו"ה מנחם מענדל: כשר, נ.י.

הפי' שבפנים צ"ע: בהמשך לזה - לקמן אגרת ו'תתקלו.

כניסת כלב לביהכנ"ס: בהמשך לזה - לקמן שם.