Igrot Kodesh · Letter 6905 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

25 Sivan* 5719,

Brooklyn,

To the great Rav*, distinguished Chassid* who fears Hashem and devotes

himself to communal needs, Rav* Meir (note 1: Rav* M. Amsel, of Brooklyn. See, concerning him, letter no. 3821),

I greet you and bless you,

I am responding to your letter from this Tuesday. As you request, I reproduce here what is printed in Chabad* Chassidus* concerning the reading of Zecher/Zeicher (note 2: The "remembrance" of Amalek. There is a doubt regarding the vocalization of this word, and when it is read in the Torah, it is repeated twice — once with a segol and once with a tzeirei. See, on this subject, letters nos. 4246 and 4597):

Boneh Yerushalayim (note 3: And in the Sefer Maamarei Admur HaZaken HaKetzarim, page 42), chapter 44, whose author is, very likely, the Alter Rebbe*, author of the Tanya* and of the Shulchan Aruch*:

On this subject, one verse says: "I will surely erase the remembrance of Amalek," which means that it is for Hashem to erase it. Another verse states: "You shall erase the remembrance of Amalek," which means that it is for us to do so (note 4: The Rebbe notes at the bottom of the page: "See the Midrash Tanchuma, at the end of Parshas Tetzei, Rabbeinu Baalei HaTosafos at the end of Parshas Beshalach, and the Torah Or of the Alter Rebbe at the end of Parshas Tetzaveh"). But the explanation is as follows: There is a way of reading and a way of writing "the remembrance of Amalek" (note 5: The Rebbe notes: "It seems that the transcriber of this text was not precise. There are, in fact, two ways of reading this expression"), one vocalized with a segol and the other with a tzeirei (note 6: The Rebbe notes: "See below, the last note"). The segol alludes to love, for it emanates from kindness, whereas the sheva represents fear (note 7: The Rebbe notes: "Tikkunei Zohar, Tikkun 69, page 129b. Pardes of Rabbi Moshe Cordovero, Gate of Vocalization"), which is a love (note 8: The Rebbe notes: "One should presumably say: a negative love") — the mitzvos* that one performs for one's own interest, the level of Amalek (note 9: The Rebbe notes: "The connection between Amalek and self-interested action is explained in the preceding discourse of the Boneh Yerushalayim. See also, in particular, the Torah Or, page 83a") who acts only out of self-interest. Hashem therefore did not ask us to erase this (note 10: The Rebbe notes: "See the Rambam, Laws of Teshuvah, chapter 10, from paragraph 2: 'This quality is not accessible to all the sages. At first, one therefore learns in order to receive a reward, until one acquires discernment and great wisdom. Then, step by step, one reveals this secret'"). In contrast, it is indeed for us to erase negative fear — that is, the prohibitions that belong to absolute evil, from which we must separate ourselves.

Such is the meaning of the verse: "You shall erase the remembrance of Amalek," with a sheva (note 11: The Rebbe notes: "Perhaps one should say sheva tzeirei, whose relationship is defined by the introduction to the Tikkunei Zohar, page 15b, by Tikkun 56, page 89b, by Tikkun 69, page 104b, by Tikkun 70, page 126a, by Zohar Chadash, Shir HaShirim, page 73d, and by the Pardes previously cited"), doing it oneself, as we said. Negative love corresponds to the mitzvos* that one performs out of self-interest. Now, we do not have the strength to erase all this and to ensure that these mitzvos* be good and perfect. These are therefore tainted by numerous deficiencies, since they were not practiced in the proper manner. It is regarding this that it is said: "I will erase Amalek" with a segol. It will be for Hashem to erase this love when Moshiach* is revealed, very soon and in our days. At present, however, there is no reason to suppress the mitzvos*. One must observe them even if one is motivated by self-interest. This is self-evident.

Customs of Purim*, printed at the end of the Reshimos on Megillas* Esther, page 23 (note 12: See also the Sefer HaMinhagim Chabad, page 72):

In the reading of Parshas* Zachor* and Parshas* Tetzei*, as well as in that of Purim* and Parshas* Beshalach*, one reads Zecher, the remembrance of Amalek, with a tzeirei or with a segol. Various customs exist on this matter. I did not, however, receive instructions in this regard. It is nonetheless preferable to read both. For Parshas* Zachor* and Parshas* Tetzei*, one will pronounce this word first with a tzeirei, then with a segol. For the reading of Purim* and Parshas* Beshalach*, however, one will read first with a segol, then with a tzeirei (note 13: The Rebbe notes at the bottom of the page: "In the Chumash, according to the Tradition, the Zecher of Parshas Beshalach is written with a tzeirei. For Parshas Tetzei, both opinions are found. It seems that the Mishnah Berurah alludes to this, chapter 685, paragraph 18. According to his conclusion, it is good to read both and thereby fulfill one's obligation according to both opinions. The Sefer Maaseh Rav and its notes report contradictory explanations on this subject. See also the Hagahos Poras Yosef on Tractate Bava Basra 21b. It follows that the doubt subsists only for Parshas Tetzei and Parshas Zachor. However, the Ketzos HaShulchan, in his notes at the end of volume 4, cites several customs also for the reading of Parshas Beshalach. This can be understood from what the Boneh Yerushalayim says in chapter 44, although it seems that this Reshimah is not precise. It is stated in this text that the Zecher of Parshas Beshalach has a segol and that of Parshas Tetzei, a tzeirei. It seems to me therefore, as I wrote in this text, that for Parshas Beshalach and for Purim, one says first and principally a segol, then, to fulfill one's obligation also according to the second opinion, a tzeirei, whereas in Parshas Tetzei and Parshas Zachor, one does the reverse. The reading for the maftir is in addition to the seven called to the Torah, which constitute the essential reading. One therefore does the same for the seventh called as for the maftir. Above all, one must retain the saying of the author of the Toras Chessed, cited by the Ketzos HaShulchan at the same reference, according to which: 'Whether it is a segol or a tzeirei, the essential thing is above all to erase it well!'").

With my respects and my blessing,

The secretary,

ו'תתקה

ב"ה, כ"ה סיון, תשי"ט
ברוקלין.
הרה"ג הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ וכו'

מו"ה מאיר שי'

שלום וברכה!

במענה למכתבו מיום ג', כבקשתו מועתק בזה מהנדפס בחסידות חב"ד ע"ד הקריאה זכר-זכר.

בונה ירושלים סי' מד (קרוב לודאי - מרבנו הזקן בעל התניא והשו"ע):

עוד מענין הנ"ל, כתוב א' אומר כי מחה אמחה את זכר עמלק, משמע שביד ה' למחותו. וכתי' תמחה את זכר עמלק משמע שבידינו למחותו.. והענין כך הוא דהנה זכר עמלק הוא קרי וכתיב. חד בנקוד סגול וחד בנקוד צרי. והנה סגול מרמז על אהבה שהסגול הוא חסד ושבא הוא יראה. דהיינו אהבה שהוא המצות שעושים לגרמייהו, בחי' עמלק שעושים לשם פני', לא צוה ה' לנו למחות. אבל היראה רעה דהיינו המצות לא תעשה היא לנו למחות שהוא רע גמור מוכרחים אנו לצאת מהרע. וזהו תמחה את זכר עמלק בנקוד שב"א בעצמם כנ"ל. ואהבה רעה דהיינו המצות לשם פני' אין כח בידינו למחות שיהי' המצות נעשית כתיקונה בשלימות דנהי' קרח מכאן ומכאן אם לא יעשו המצות מפני שאינה כתיקונה. וזהו כי מחה אמחה את זכר עמלק בנקוד סגול ביד ה' למחות האהבה כשיבוא משיח ב"ב אבל עכשיו אין לנו לבטל המצות וצריכים לעשות אפי' אם יש בה איזו פני' כנ"ל. וד"ל.

הנהגות פורים - נדפסו בסוף "רשימות על מגילת אסתר" ע' 32 :

בקריאת פ' זכור (ופ' תצא) - וכן בקריאת פורים (ופ' בשלח): זכר עמלק בצירי, או בסגול - יש בזה מנהגים שונים, ולא שמעתי הוראה בזה.

ולכאורה נכון לקרות שניהם, ובפ' זכור (ופ' תצא) להקדים זכר בצירי ואח"כ זכר בסגול, ובקריאת פורים (ופ' בשלח) להקדים זכר בסגול ואח"כ זכר בצירי.

1) ראה תנחומא ס"פ תצא. רבותינו בעלי התוס' ס"פ בשלח. תורה אור (לרבנו הזקן) ס"פ תצוה.

2) כנראה שלא דייק רושם המאמר - והכוונה שיש שתי קריאות.

3) ראה לקמן הערה 9.

4) תקוני זהר תס"ט (קכט, ב). ובכ"מ. פרדס להרמ"ק שער הנקודות.

5) כנראה צ"ל: אהבה רעה.

6) שייכות עמלק ועשיית לגרמייהו - מבוארת בבונה ירושלים במאמר שלפני זה. וראה ג"כ תורה אור (פג, א). ועוד.

7) להעיר מרמב"ם הל' תשובה (פ"י ה"ב ואילך): ומעלה זו כו' אין כל חכם זוכה לה כו' לפיכך כשמלמדין כו' אין מלמדין אותן אלא כו' כדי לקבל שכר עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתרה מגלים להם רז זה מעט מעט כו'.

8) אולי צ"ל: שבא צרי. שייכות שבא וצרי - ראה תקו"ז בהקדמה (טו, ב), תנ"ו (פט, ב), תס"ט (קד, ב), ת"ע (קכו, א), ז"ח שה"ש (עג, ד). פרדס שם.

9) במסורה שעל החומש דזכר - דפ' בשלח - הוא בצירי, דפ' תצא - מביא שתי דעות.

וכנראה לזה כיוון במשנה ברורה סתרפ"ה סקי"ח. ומסיק - שנכון לקרות שניהם לצאת י"ש - (בס' מעשה רב ובהגהות שם - שמועות סותרות. וראה ג"כ הגהות פורת יוסף לב"ב כא, ב) - ועל פי זה הספק הוא רק בנוגע לפ' תצא (וקריאת פ' זכור). אבל בס' קצות השולחן בהערות שבסוף ח"ד הביא כמה מנהגים גם בנוגע לקריאת פ' בשלח. ויש לייסדם ע"פ משנ"ת בס' בונה ירושלים ס' מד, אף שכנראה יש איזה אי דיוק ברשימה זו.

וע"פ המבואר שם אשר בפ' בשלח שייך זכר בסגול ובפ' תצא זכר בצירי - נראה לי, כמו שכתבתי בפנים, שבפ' בשלח (ובפורים) יקראו לראשונה ובעיקר זכר בסגול ואח"כ, לצאת י"ש, זכר בצירי. ובפ' תצא (וזכור) - להיפך, וכיון שקריאת המפטיר היא הוספה וז' קרואים - העיקר, יש לעשות כנ"ל הן בקריאת שביעי והן בקריאת מפטיר.

והעיקר כפתגם בעהמ"ס תורת חסד - הובא בקצות השולחן שם: זכר (בסגול) זכר (בצירי) אבי גוט אבמעקען.

בכבוד ובברכה,

מזכיר

ו'תתקה
נדפסה בלקו"ש חי"א ע' 248 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מו"ה מאיר שי': אמסעל, ברוקלין. אגרת נוספת אליו - לעיל חי"ב ג'תתכא.

ע"ד הקריאה זכר-זכר: ראה גם לעיל חי"ב אגרת ד'רמו. חי"ג ד'תקצז.

בונה ירושלים: ובס' מאמרי אדה"ז הקצרים ע' מב.

הנהגות פורים: נדפסו גם בס' המנהגים - חב"ד ע' 72.