Igrot Kodesh · Letter 6910 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

29 Sivan* 5719,

Brooklyn,

To the distinguished Chassid* who fears Hashem,

Rav* Menachem Yisrael (note 1: Rav* M. Y. Melov. See, concerning him, letter no. 6850),

I greet you and bless you,

I have duly received your letter of 24 Sivan*, with what was enclosed. I thank you very much for your gift (note 2: See, in this regard, letters nos. 6872 and 6911) — discourses and letters of our holy masters. No doubt you will maintain this positive practice in the future. As our Sages* say, one confers value upon what is precious, all the more so when it concerns the teachings of our masters. This is self-evident. At a propitious moment, I will mention all those you cite at the holy resting place of my father-in-law, the Rebbe, whose merit protects us, so that each one obtains the satisfaction of his needs, in accordance with what you write. May Hashem grant that you give me good tidings, of a visible and tangible good.

I have duly received your manuscript, in particular volume 1 of the Tanya*, which presents differences compared to the printed version, and then discourses of the Alter Rebbe*. I thank you especially for this. You suggest that this may be a reproduction of falsified texts (note 3: By detractors of Chassidus*). I do not agree with you at all. Indeed, one finds therein no harmful modification (note 4: Introduced with the intention to cause harm). It simply appears that there are some omissions here and perhaps even some pages have been lost. On the other hand, one may indeed think that this is the first edition of the Tanya*, but this point will not be developed here.

You raise once again the reading of the verse: "When it rested, he would say" (note 5: Behaaloscha* 10:36, which some recite when the Torah* is read. See, on this subject, letter no. 6850). At first, it seemed to me that the one who poses this question wanted to know the truth and was seeking an answer to his inquiry. Nevertheless, you report to me, in the present letter, the continuation of the questions he posed to you. It appears, in fact, that this is not at all the case and that his sole aim is to raise an objection. You will understand that I am very astonished and surprised by this. When one formulates a question and perhaps even an objection against the Alter Rebbe*, author of the Tanya* and the Shulchan Aruch*, accepted by all the people of Yisrael, including those who have other masters and conform to their teachings, one goes against the respect due to him. In this case, before posing such a question, one does not even consult, does not reflect, in order to verify whether this inquiry is plausible. You will therefore understand that I am also surprised when you yourself write to me: "Is there a way to answer his question?" Indeed, you should have answered him yourself that there is no question here, and there was certainly no need to transmit it to another continent (note 6: To the Rebbe).

I do not know why you did not give him this answer, and I will therefore respond, briefly and in the order of your letter, to these questions:

A) This man says that: "The necessity of 'not hastening to open one's mouth' does not apply to the verses of the Torah*." It is clear that this assertion has no foundation, since this principle was stated precisely regarding the verses of Tanach* and therefore refers to them. Moreover, the plain meaning of this verse establishes that this is indeed so. Indeed, it is not said that this is untrue or undesirable, but rather that one must reduce one's words, not multiply them. Thus, the defect is indeed the pronouncing of many words when they are unnecessary, and nothing more. Then, the second verse introduces another idea and specifies that the multiplication of words can also have other effects. This is self-evident.

B) He says that: "The Alter Rebbe* never eliminated the reading of verses of the Torah*, except when an interruption might result." This assertion is senseless. Anyone who leafs through the Siddur* of the Alter Rebbe*, even superficially, will see an incalculable number of passages that contradict it. The Alter Rebbe* eliminated many verses that must be recited according to other rites, even when no interruption results. I will begin from the start of the Siddur* and will content myself with a single comparison with the Sephardic* rite, though one could find many others with the Ashkenazic* rite. In the mitzvah* of Tefillin*, the verse "You shall betroth Me to you for eternity" is not mentioned. One likewise does not find the passage Pasach Eliyahu*, nor the section on the laver of ablution, nor many other passages, including at the end of the Grace After Meals (note 7: Which other rites conclude with several verses ending with: "Hashem will grant strength to His people, Hashem will bless His people with peace").

C) He says that: "Rabbi Yaakov Kopel, in his Siddur* (note 8: Which is a version of that of the Arizal*), does not cite the verse: 'Let the Name of Hashem be glorified' (note 9: Recited when the Sefer Torah* is returned to the holy ark)." The Alter Rebbe*, on the other hand, does. Now, even if it did not appear in the Siddur* of Rabbi Yaakov Kopel, it does appear in the Siddur* of Rabbi Shabtai of Rashkov (note 10: Which is another version of that of the Arizal*), which conforms to the teachings of the Baal Shem Tov* and was written by his disciples. This verse is found, moreover, in all the Siddurim*, from that of Rav Amram Gaon*. Why then is the question posed precisely regarding that of the Alter Rebbe*? Another point, which is essential and which indeed indicates in what manner this question was posed — the Siddur* of Rabbi Yaakov Kopel does in fact cite this verse! And you should consult the Shabbos* prayers to verify this. It appears, in fact, that the one who posed the question consulted only the weekday prayer, in which he did not see this verse, and he rejoiced at this discovery, without even noticing that this weekday prayer reports nothing of the ritual of returning the Sefer Torah* to the holy ark. Thus, if the one who poses the question takes the Siddur* of Rabbi Yaakov Kopel literally, he will deduce that, according to him, the Sefer Torah* is not returned to the holy ark at all during the week (note 11: Which is, of course, absurd. This provides proof that the one who posed the question examined the Siddur of Rabbi Yaakov Kopel only in a very superficial manner, with the sole aim of raising an objection)!

With my blessing to give good tidings, always and every day, of your communal accomplishments, as well as of what concerns you personally,

ו'תתקי

ב"ה, כ"ט סיון, תשי"ט
ברוקלין.
הוו"ח אי"א נו"נ וכו' מו"ה מנחם ישראל שי'

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו מכ"ד סיון עם המצורף אליו, ות"ח ת"ח על תשורתו, מאמרי ומכתבי קדש של רבותינו נשיאינו הק', ובודאי ימשיך במנהגו שלו הטוב בזה, וידוע מאמר חז"ל מילתא אלבישייהו יקירא ובפרט שהמדובר בתורתם של רבותינו נשיאינו, וק"ל.

בעת רצון יזכירו את כל אלה שכותב אודותם, על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, כאו"א להמצטרך לו מתאים לתוכן כתבו, ויהי רצון שיבשר טוב בזה, בטוב הנראה והנגלה...

נתקבל הביכל כת"י, בראשו ח"א דספר התניא בשינוים מהנדפס - ולאחרי כן מאמרי אדמוה"ז. ות"ח ת"ח ביותר וביותר ע"ז.

הערתו שאפשר, שזהו נעתק מהמזויפים - לא נראה לי כלל, כי אין שם שינוי המזיק, אלא שכנראה, נלקה בחסר, ואולי חסרים עלים מספר באיזהו מקומן. וי"ל שזהו ממהדו"ק דהתניא. ואכ"מ.

במ"ש עוה"פ בהנוגע לענין ובנוחו - הנה מתחלה הי' נראה אשר השואל מתכוון לבירור האמת, ומעונין בתשובה לקושיתו, אבל מכתבו במכתבו זה המשך השאלות ששאלו, כנראה שאין זה כלל הכיון - כ"א להקשות, ומובנת הפליאה והתמי' הכי גדולה, כשבאים בשאלה (ואפשר גם בקושיא) בנוגע לרבנו הזקן בעל התניא והשו"ע, המקובל בתוככי כל ישראל, אף בין אלו שנוהגים כרבותיהם הם, ה"ז האופן - העדר יחס של "כבוד", ז.א. אשר קודם שמקשה ושואל אינו מעיין ומתבונן, האם יש אחיזה עכ"פ בהשאלה והקושיא, ומזה מובנת גם הפליאה עליו, במ"ש "האם יש מה להשיב על שאלת הנ"ל", והרי בעצמו הי' לו להשיב שאין כאן שאלה כלל . ופשיטא שאין מקום לשאול דוקא מעבר לים.

וכיון שאיני יודע הסיבה למה לא ענה כאמור, הנה עוה"פ בקצרה אענה על כתבו, על ראשון ראשון.

א) המקשה "בענין אל תבהל וגו' הנה אינו שייך בפסוקי דאורייתא" - מובן שאין לזה כל יסוד, שהרי הנ"ל הוא פסוק בתנ"ך , ובמילא מתיחס גם לפסוקי תנ"ך, ולא עוד אלא שמוכרח הדבר מפשוטו של מקרא, שהרי אינו אומר שהדברים אינם אמיתים או שאינם רצוים, כ"א שצריך להיות דברים מעטים ולא מרובים, ז.א. שהחסרון הוא רק בריבוי שלא מן ההכרח, ותו לא מידי, אלא שבפסוק השני מוסיף עוד ענין שברוב דברים יכול לבוא לעוד ענינים וק"ל.

ב) "בשום מקום לא השמיט אדמוה"ז בפסוקי דאורייתא וכיו"ב אלא מחשש הפסק" - מובן שהנ"ל אין לו שחר, כי הרואה סידור רבנו הזקן אפילו ראי' שטחית , הנה רבו המקומות מלספר, דלא כהנ"ל בהפסק, שהשמיט רבנו פסוקים וכו', אף שנוהגים לאומרם בכו"כ נוסחאות.

ואתחיל בתחלת הסידור, ואסתפק רק בהשוואה עם נוסח ספרד (והרבה עוד יותר יש בהשוואה לנוסח אשכנז):

במצות הנחת תפילין, לא הביא הפסוק, וארשתיך לי וכו', השמיט פתח אלי', פרשת הכיור, ועד"ז בעוד כ"מ, בברכת המזון בסופו וכו'.

ג) רי"ק לא הביא בסידורו יהללו, ובכ"ז אדמו"ר הזקן הביאו. הנה אפילו באם לא הי' מביאו הרי"ק בסידורו, הנה מובא הוא בסידור הר"ש מרשקוב שהוא ע"פ (ומתלמידי) הבעש"ט, וכן בכל הסידורים מתחיל מסידור רב עמרם גאון, ומה זו קושיא על אדמו"ר הזקן? ועוד וג"ז עיקר, המראה על אופן השאלה והקושיא, שבסידור הרי"ק הובא יהללו, עיין בתפלת שבת. וכנראה שהמקשה ראה בתפלת חול ולא מצא שם יהללו, ונפל על המציאה. ולא השגיח שבתפלת חול לא הובאה כלל החזרת הס"ת להיכל, ז.א. שבאם לומד המקשה בסידור הרי"ק הענינים ככתבם , צ"ל עפ"ז שלהרי"ק אין להחזיר הס"ת להיכל בימות החול!

בברכה לבשו"ט תכה"י בענינים הכללים ובענינים הפרטים גם יחד.

ו'תתקי
מו"ה מנחם ישראל: מלוב. אגרות נוספות אליו - לעיל ו'תתנ, ובהנסמן בהערות שם.

תשורתו: ראה לעיל אגרת ו'תתעב. לקמן אגרת הבאה.

בהנוגע לענין ובנוחו: ראה לעיל אגרת ו'תתנ.