Igrot Kodesh · Letter 6958 — Yud Beis Kislev

With the help of Hashem,

End of Tammuz 5719,

Brooklyn, N.Y.

To the honored Mr. Eliezer Aryeh HaLevi, may he live,

Known as Dr. Finkelstein[1]

Peace and blessing!

In a separate parcel you will receive our latest publications, and my hope is that they will be of benefit to the many.

On this occasion I wish to address one point in your letter, in which you write: "I am in no way a person of influence. In our circle there is no power of influence," etc.

Well known is the saying of my father-in-law, the Previous Rebbe,[2] on this kind of matter: just as it is necessary for every person to know his own shortcomings — for only then can a person correct them and live his life as he ought — so too, in the same measure, it is necessary to know one's own talents and capabilities and qualities.

And surely specifically in these days there is no need to elaborate with proofs that you are a person of influence, for according to my information, by the power of your influence you succeeded in bringing about an important turn to the right in the circles on which your influence operates.

And as was conveyed to me, if not for your intervention, several matters would have turned out in an utterly undesirable manner.

I understand that I do not know the particulars of the matters, but the words of truth are recognizable.

Surely unnecessary to elaborate also on the point that every success in a good action must certainly lead to increased efforts in this direction, and as our Sages of blessed memory said: "one who has one hundred wants two hundred" — an addition of one hundred; "and one who has two hundred wants four hundred" — an addition of two hundred. — And after requesting your forgiveness, essential matters and foundations of our faith — we anticipate and cry out for an essential change among those you influence.

As for what you write that there is only one path to influence — through increased Torah study, in the hope that "the light in it will return [those who have strayed] to the good," [which is said also] of those far from it — [this is true] despite the fact that the commandment of Talmud Torah is equivalent to all, and the light in the Torah has the power to return [those who have strayed] to the good; [yet] we are not permitted, and the hour also does not permit at all, to stand at a distance and hope for the fulfillment of the above. And especially since the discussion concerns those influenced who are themselves also influencers in a more-or-less large circle. Furthermore, we have the clear halachic ruling and directive in Pirkei Avos, that in order for his wisdom to endure (and the intent of the Mishnah* is certainly wisdom of Torah), his fear [of Heaven] must precede. And when one contemplates the character of our young people's souls in the United States, one sees that they are prepared — and even more than those in middle age — to receive true views without compromises; and on the contrary, any compromise weakens the power of the influence. And surely here too it is unnecessary to elaborate that the intent of "his fear precedes" is in its plain sense: that then the study leads to practical mitzvos, and as the wisest of all men summed up after all his investigation and examination: "Fear G-d (a fear that brings to) and keep His commandments, for this is the whole of man."[3]

The month of Tammuz is marked for us by special days — the 12th and 13th of it, the days of the redemption of my father-in-law, the Previous Rebbe, from his imprisonment in the Soviet Union. The stories of the lives of the leaders of Israel must serve as a living instruction and a lesson, and the inner point of those days of redemption is that one who truly fights for the truth, to the point of actual self-sacrifice, particularly in a matter concerning many, can — even as one individual — stand before and against a mighty regime, and even prevail over it.

With respect and blessing.

[An additional letter to him — further on, letter 7020. The saying: see also Vol. 15 letter 5355, and the references noted there.]

ו'תתקנח

ב"ה, שלהי תמוז, ה'תשי"ט
ברוקלין, נ.י.
לכבוד מר אליעזר ארי' הלוי שי'

המכונה דר. פינקלשטיין

שלום וברכה!

בחבילה בפני עצמה יקבל כ' פירסומינו האחרונים, ותקותי שיהיו לתועלת הרבים.

בהזדמנות זו רצוני לעמוד על נקודה אחת במכתבו, במה שכותב "אינני בעל השפעה בשום אופן. בחוגנו אין שום כח השפעה" כו'.

ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר בכגון דא, אשר כשם שמוכרח לכל אדם לדעת חסרונות עצמו, שרק אז יכול האדם לתקנם ולחיות חייו כדבעי, הרי במדה זו מוכרח ג"כ לדעת כשרונות ויכולת ומעלות עצמו.

ובודאי אשר דוקא בימים אלו אין מן הצורך להאריך בראיות שכ' הוא בעל השפעה, כי לפי ידיעותי עלה בכח השפעתו לגרום מפנה חשוב לימין בחוגים שהשפעתו עליהם.

וכפי שמסרו לי, הנה לולא ההתערבות שלו היו איזה ענינים באופן בלתי רצוי בתכלית.

מובן שאינני יודע פרטיות הדברים, אבל ניכרים דברי אמת.

בטח למותר ג"כ להאריך בהנקודה, אשר כל הצלחה בפעולה טובה בודאי שעלי' לגרום תוספת השתדלות בכיוון זה, וכלשון חכמינו ז"ל מי שיש לו מנה רוצה מאתים - בהוספה של מנה; ומי שיש לו מאתים רוצה ד' מאות - בהוספת ב' מנות. - והרי לאחרי בקשת סליחתו, דברים עקרים וביסודי אמונתנו - מצפים ומשוועים לשינוי עקרי בין מושפעיו.

במה שכותב שרק דרך אחת ישנה להשפעה - על ידי רבוי לימוד התורה, בתקוה שהמאור שבה יחזיר למוטב גם אלו הרחוקים ממנה, הנה למרות אשר מצות תלמוד תורה שקולה כנגד כולם והמאור שבתורה בכוחו להחזיר למוטב, אין אנו רשאים וגם אין השעה מרשה כלל לעמוד מרחוק ולצפות למילוי הנ"ל. ובפרט שהמדובר הוא במושפעים שהם גם משפיעים בחוג פחות או יותר גדול. נוסף על זה הרי יש לנו הפס"ד והוראה ברורה באבות, אשר כדי שתהי' חכמתו מתקיימת (שכוונת המשנה ודאי לחכמת התורה) צריך להיות יראתו קודמת. וכשמתבוננים לתכונת נפש צעירי בני עמנו בארה"ב רואים שנכונים הם, ועוד יותר מאשר אלו בגיל שנות העמידה, לקבל דיעות אמתיות שבלי פשרות, ואדרבה, כל פשרה מתישה כוחה של ההשפעה. ובודאי גם בזה למותר להאריך שכוונת יראתו קודמת - כפשוטה, שאז הלימוד מביא למצות מעשיות, וכמו שהחכם מכל אדם סיכם, לאחרי כל החקירה ודרישה: את האלקים ירא (יראה המביאה ל)ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם.

חודש תמוז מסומן בשבילנו בימי סגולה יב-יג בו, ימי גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר ממאסרו במדינת ברית המועצות. דברי ימי מנהיגי ישראל צריכים לשמש מוסר חי ולימוד, והנקודה הפנימית שבימי גאולה הנ"ל היא שהלוחם באמת בשביל האמת, עד כדי מסירות נפש ממש, ובפרט בענין הנוגע לרבים, הרי גם איש אחד יכול לעמוד בפני ונגד שלטון אדיר ואפילו להתגבר עליו.

בכבוד ובברכה.

ו'תתקנח
לכבוד.. פינקלשטיין: אגרת נוספת אליו - לקמן ז'כ.

פתגם: ראה גם לעיל חט"ו אגרת ה'שנה, ובהנסמן בהערות שם.