Igrot Kodesh · Letter 6960 — Tzedakah

By the grace of Hashem,

2 Menachem Av* 5719,

Brooklyn,

I bless you and greet you,

I am responding to your letter, in which you describe to me what you have experienced and your current state of mind. It seems to you that you are experiencing a fall, which Hashem forbid, that you are insensitive to those around you. You observe an inadequacy between your concrete behavior and your will. First and foremost, a person, by nature, follows his surroundings and acquires not only their manner of conduct but also their ideas and conceptions. However, within these surroundings, there are indeed divergent opinions. You must therefore settle in an environment in harmony with the path you have chosen in your life — that of true happiness, the path of our Torah*, Torah* of life, which establishes peace between the different feelings of the soul, as well as between man and what surrounds him or, more broadly, the outside world. In the formulation of our Sages*, the Torah* establishes peace in the heavenly sanctuary and in the earthly sanctuary.

You allude to a fall, which Hashem forbid. Even if your assessment were correct in this matter, discouragement, consciousness of one's smallness and lowliness, would remedy nothing. On the contrary, there must result from this an increased ardor. This state of affairs must bring to light deep and hidden strengths in order to overcome this descent and to add to the situation that prevailed before it. Indeed, a person, throughout his life, must pass through stages, move forward. This is the mission entrusted to him and it is therefore certain that the Creator of the world grants him, from the outset, the necessary strength to carry it out, to the fullest extent possible.

An important point is missing from your letter and perhaps it provides a solution to a portion of the undesirable manifestations you describe therein. It concerns the relationships you maintain with your family and with those closest to you, as well as your desire to become engaged. No doubt you will complete all this at the next opportunity. At the end of your letter, you ask me about the boundary one can draw between understanding and feeling. You are right to say that one must not crush a feeling. As with everything that concerns man, one must, on the contrary, act upon it in order to elevate it toward the proper perfection. However, emotion must manifest under the responsibility of the intellect. In other words, to use the formulation of our Sages*, the brain must direct the heart, which implies two points. On the one hand, the brain must dominate. On the other hand, the heart must act, even if it does so under the supervision of the brain.

Of course, one cannot, in this matter, establish immutable rules applying to all people and in all situations. One cannot say that the intellect stops here and emotion begins there, or the reverse. For it is not the same for each person and, moreover, an evolution can be observed from one situation to another. But, as with everything that concerns man, a teaching can always be found in the Torah*, enabling a person to determine how he must react to a given situation and to set limits in this matter. If doubt persists, it is said that: "salvation comes from many counselors" — friends and acquaintances whose worldview is based on a true foundation, that of the Torah* and the mitzvos*. You tell me nothing of your study program. You surely have a fixed time for studying what has a bearing on concrete action — what one must do and what is forbidden. You also study what enables you to align your worldview with the Tradition of our ancestors. With my blessing to give good tidings,

For the Rebbe Shlita*,

the secretary,

ו'תתקס

ב"ה, ב' מנ"א, תשי"ט
ברוקלין.

ברכה ושלום!

במענה למכתבה, בו כותבת ראשי פרקים מאשר עבר עלי' ומצב רוחה עתה, שנראה לה, שנמצאת היא במצב של ירידה חלילה, והעדר הרגש לבני אדם אשר בסביבתה, וחוסר התאמה בין הנהגתה בפועל ורצונה וכו'.

והנה לכל לראש, באשר האדם בטבע נמשך אחרי סביבתו, ולומד לא רק מהנהגתם אלא גם מהידיעות שלהם ומהשקפת עולם שלהם, ביחד עם זה גם בסביבה עצמה, אין דיעותיהם שוות בתכלית, - עלי' להסתדר בסביבה המתאימה לדרכה אשר בחרה בחיים, דרך האושר האמיתי, דרך תורתנו תורת חיים, ובסביבה זו עצמה להתקרב לאלו המתאימים ביותר להשקפת חיים תורנית, אשר היא - התורה - גם כן המביאה שלום בין הרגשות השונים אשר בנפש פנימה, וכן בין האדם והסביבה, ובכללות לעולם שמחוצה לו, ובסגנון חז"ל, התורה היא העושה שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה.

במ"ש אודות מצב ירידה - מובן וגם פשוט, שאפילו אם נכונה ח"ו בהערכה זו, אין התקון לענין בהרגש של נפילת רוח או נמיכות נחיתות וכו' כי אם אדרבה צריך לעורר אומץ נוסף והבאת כחות פנימים נעלמים לידי גילוי להתגבר על הירידה, ועד כדי להוסיף גם בערך המצב שלפני הירידה, וכתפקיד של האדם אשר צריך הוא כל ימי חייו, ללכת מחיל אל חיל, להיות מהלך קדימה וכיון שזהו תפקיד של האדם, בודאי אשר בורא האדם נותן לו מלכתחלה הכחות למלאות תפקידו זה ככל הדרוש.

נקודה חשובה חסרה במכתבה, ואפשר שגם בה פתרון עכ"פ לחלק מהתופעות בלתי רצויות, אודותן כותבת במכתבה, והיא, היחסים שלה למשפחתה ולהקרובים ביותר וכן בהנוגע לשטח שידוכין, ובטח תמלא גם עד"ז בהזדמנות הבאה.

לשאלתה בסיום מכתבה בהנוגע להתחומין של השכל ושל הרגש, צודקת בהנחה כי אין לדכא את הרגש, כי אם ככל עניני האדם לפעול גם בו בכדי לעלות להשלימות הדרושה, אלא שפעולת הרגש צריכה להיות תחת השגחת השכל. במלות אחרות, בסגנון חז"ל, המוח צריך להיות שליט על הלב, ששני דיוקים בזה: א) שהמוח צריך להיות שליט, ב) שהלב צריך לפעול, אלא שתחת שלטון המוח.

מובן שאין לקבוע מסמרות לכל בני אדם ולכל המצבים וכו' עד כאן תחום השכל ומכאן תחום הרגש ולהיפך, כי שונה הדבר מאחד לשני, ושונה הדבר ממצב זה למצב אחר, וכמו בכל עניני האדם תמיד יש למצוא הוראה בתורה איך על אדם פלוני להתנהג במאורע פלוני ולהגדיר גבולים בהאמור, ובמקום ספק הרי כבר נאמר ותשועה ברוב יועץ עם מכירים וידידים, אלה אשר גם השקפת עולמם מבוססת על יסוד האמיתי יסודי התורה והמצוה.

אינה כותבת על אודות תכנית הלימודים שלה, ובטח יש לה קביעות עתים בלימוד המוכרח בכדי לדעת את המעשה אשר תעשה ואלה אשר לא תעשינה, וכן הלימוד הנוגע לביסוס השקפת עולם מתאימה למסורת אבותינו.

בברכה לבשו"ט בכל האמור,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר