Igrot Kodesh · Letter 7146 — Chinuch

By the grace of Hashem,

11 Teves* 5720,

Brooklyn,

To Mr. Yaakov Elchanan (note 1: M. Y. E. Play, of Tel Aviv),

I greet you and bless you,

I am responding to your letter of 5 Teves*, in which you express your surprise upon observing that, at the Chassidic* farbrengen* of the day of the good tidings, 19 Kislev*, at Kfar Chabad*, there was no public mention of our brothers, the children of Israel, who are in... (note 2: In Russia), when one should have prayed because of the situation in which they find themselves. You specify that your surprise is all the greater because many of those present, you are convinced, still have close relatives who are there.

Your first surprise is, in fact, explained by the second. It is so precisely because this feeling is engraved in the spirit of the principal participants of this farbrengen* and, more broadly, of the inhabitants of Kfar Chabad*. Indeed, everything that happened to them before they left that country remains engraved within them. Moreover, most of them have there people who are very close to them, materially and spiritually. If one takes into account the human personality, it is clear that these people cannot discharge their obligation in this matter (note 3: Anything they would do would not be sufficient) through a short prayer or a Psalm, and then immediately afterward take part in the joy of a Chassidic* farbrengen*. Various categories of people, particularly among those just designated, do not control themselves, even if they invest all their strength in the joyous celebration of this day, in the rejoicing it commemorates, and the honor of those present. It is quite clear that such an interior and profound feeling cannot be displayed in public. Nevertheless, during the days preceding and following the festival, as well as during the festival itself, outside the Chassidic* farbrengen*, it is quite clear that these people not only remember the situation prevailing there, but furthermore keep it constantly before their eyes, as is the case for many Chassidim* who left that country. Indeed, the bond with that place remains alive, even more so than before. Proof of this can be found in the letters of the Chassidim* (note 4: Addressed to the Rebbe), requesting a blessing for the well-being of those who are still there. These letters are written with a particular emotion.

To pass from one idea to another while remaining in the same context, various texts explain that all the children of Israel are considered as one man, as a great organism. Now, if one follows this image, the strengthening of one limb of the body also brings strength and vitality to all the others. How much more is this so, or even beyond this, regarding what is described by this image. Indeed, in the spiritual domain, place does not limit, and one also transcends the natural laws inherent in matter. Thus, the more each individual, within all of Israel, intensifies everything that contributes to the liberation of the small world that constitutes the body, strengthening the light and the good, repelling the other side (note 5: The domain of evil), the more one achieves an addition there — no less than by sending packages, and even much more than by doing so. You inform me, in your letter, of your family origins. You therefore need no proof, I hope, to establish that only the Torah* and its Mitzvos* are capable of strengthening the light and the good in our material world. As the oppression is unfortunately intensified, the necessity of an addition in this matter becomes all the more important. And if this necessity arises, it is certain that one receives, at this moment, the ability to satisfy this requirement. You understand well what results from this.

On this occasion, everything being an effect of Divine Providence, I would like to emphasize to you in particular the absolute obligation and the personal duty to fix a time for the study of the inner dimension of the Torah*, which, in our era, has been revealed through Chassidus*. Moreover, we celebrate the bicentennial of the Hilloula* of the Baal Shem Tov*, and this year is therefore propitious for the dissemination of the wellsprings (note 6: Of Chassidus*), of the teaching of Chassidus*, until it reaches the outside, as his well-known holy epistle states. With my blessing to give good tidings of all this,

ז'קמו

ב"ה, י"א טבת, תש"כ
ברוקלין.
מר יעקב אלחנן שי'

שלום וברכה!

במענה למכתבו מה' טבת, בו מתפלא אשר בהתועדות דיום הבשורה והגאולה י"ט כסלו, בכפר חב"ד, לא הוזכר בפומבי בהנוגע לאחב"י אשר וכו' בה בשעה שלכאורה, צריכים היו להתפלל במעמד האמור עליהם וכו'.

וגדלה תמיהתו ביותר, בהיותו בטוח, שרבים מהנוכחים יש להם שם קרובים וכו'.

ופליאתו הראשונה מתורצת בפליאתו השני', כי דוקא מפני האמור היות הענין קשור בנפשם של ראשי המתועדים ואנשי כפר חב"ד בכלל, אשר חרות בנפשם פנימה כל אשר עבר עליהם טרם יציאתם משם, ובפרט אשר רובם ככולם יש להם שם קרובים ביותר הן בגשם והן ברוח, הרי בהתבונן בתכונת נפש האדם אי אפשר להם לצאת ידי חובתם בהענין, באמירת תפלה קצרה או מזמור תהלים וכיו"ב ותיכף לאחרי זה להמשיך בשמחת ההתועדות וכו', כי בכמה סוגים ובפרט בסוג האמור אין האדם שליט ברוחו אפילו באם יחגור מיטב כחותיו בסבת חגיגיות היום שמחת ענינו וכבוד המתועדים, והרי מובן וגם פשוט שאין בענין נפשי ופנימי כהאמור כל מקום לפומביות, ובימים שלפני החג ולאחר החג וגם בחג שלא בעת ההתועדות, בודאי שלא רק נזכרים האנשים, והמצב אשר שם, כי אם עומדים חיים לנגד עיניהם, ובדוגמא זו לנגד עיני רובא דרובא דאנ"ש שיצאו משם, בכ"ז - כי הקשר לשם בתקפו עומד ואדרבה, ועד חי בכ"ז, מכתבי אנ"ש בם מעוררים לשלומם וטובם של הנמצאים שם, מכתבים כתובים בחיות מיוחדת.

מענין לענין באותו ענין, נתבאר בכ"מ אשר כל בנ"י כאיש אחד קומה אחת שלימה, מזה מובן שכמו בהמשל, תוספת חיזוק באבר אחד מהקומה, בדרך ממילא מוסיף כח וחיות בכל האברים, הרי כן הוא ממש בהנמשל ועוד ביתר שאת, שהרי בענינים הרוחנים, המקום אינו מפסיק ופורצים גם חוקים הטבעים של הגשם, שמזה מובן שככל שיוסיף כאו"א כאן בתכ"י בענינים המביאים גאולה כפשוטו לעולם קטן זה האדם, מגבירים האור והטוב, ודוחים את הלעו"ז, יתוסף עי"ז גם שם, לא פחות מאשר ע"י שילוח חבילה וכיו"ב ואדרבה עוד יותר, וכפי כתבו במכתבו אודות הרקע המשפחתי שלו תקותי שאין צריך בראיות, אשר רק התורה ומצותי' הם הן הענינים שביכולתם להגביר האור והטוב שבעולמנו עולם הזה הגשמי וככל שמתגדלת ר"ל המצוקה יגדל ההכרח בהוספה בהנ"ל כהנה וכהנה, וכיון שהכרח הוא בודאי שניתנה היכולת המלאה למלאות דרישת שעה זו, והמוסר השכל בודאי מובן.

בהזדמנות זו, וכיון שהכל בהשגחה פרטית, אעוררו ביחוד על ההכרח הגמור וחובת גברא לקבוע עתים גם בלימוד פנימיות התורה אשר בדורנו נתגלתה בתורת החסידות, ובפרט אשר נמצאים אנו בשנת המאתים להסתלקות הילולא של הבעל שם טוב ז"ל, שנת סגולה להפצת מעינותיו שהיא היא תורת החסידות ועד שיגיעו גם חוצה, כאמור באגרת הקדש שלו הידועה.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.

ז'קמו
מר יעקב אלחנן: פלאי, תל אביב.

לאחב"י אשר: ברוסיה.