Igrot Kodesh · Letter 7148 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

11 Teves* 5720,

Brooklyn,

I greet you and bless you,

I am responding to your letter of 6 Teves*. At a propitious moment, his name will be mentioned near the holy resting place of my father-in-law, the Rebbe, whose merit protects us, for all that you write to me. You tell me that you are not meeting with success in anything, which Hashem forbid. Various texts of our Torah*, the Torah* of life, establish that a Jew has no right to speak thus, nor even to think it. Moreover, elementary logic allows one to establish that this is by no means the case. The foundation of our faith is that everything is an effect of Divine Providence, that "evil cannot emanate from the mouth of Hashem," which Hashem forbid. Furthermore, the Halachah* rules, as is known, that "everything that Hashem does is for the good." Nevertheless, as various texts establish, the more one strengthens one's faith and trust in Hashem, one's conviction, as was said, that "everything that Hashem does is for the good" — in a broad manner and as quickly as possible — the more one observes the truth in concrete practice. You will consult what is explained in this regard in the holy Tanya*, by consulting the index of this work, published by Kehot.

This is an opportunity for me to remind you of the necessity of maintaining the three studies — on the Chumash*, the Tehillim*, and the Tanya* — which are well known. We heard from my father-in-law, the Rebbe, whose merit protects us, that they concern everyone and that they exert a favorable effect, including in the domain previously cited (note 1: For which the addressee of this letter requested a blessing). You also speak to me of a certain person whose conduct is not at all satisfactory, while you are obliged to remain silent. You know and verify concretely that there exist various means of exerting an influence. Speech is not always the most effective, especially when it is addressed directly. The Alter Rebbe*, author of the Tanya* and the Shulchan Aruch*, made known to us (note 2: See, on this subject, letter no. 7053) that: "A Jew neither wishes nor is able to separate himself from the Divinity." The Rambam* alludes to this through the Halachic* ruling he states at the end of chapter 2 of his Laws of Divorce. Without a doubt, there therefore exists a means of exerting an influence on this person. However, it is necessary to search for this means, and it is said: "If you make efforts, they will be crowned with success."

In this matter, the central idea is therefore the following. Very often, it proves more effective to exert an indirect influence, through friends, rather than directly, through relatives. You transmitted this request to me, and may Hashem therefore grant that you also give me good tidings of it. With my blessing to give good tidings of all this,

For the Rebbe Shlita*,

ז'קמח

ב"ה, י"א טבת, תש"כ
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו מו' טבת.

בעת רצון יזכירוהו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, להענינים אודותם כותב.

ובמ"ש שאיננו מצליח ר"ל בשום דבר, - מובן מכמה מקומות בתורתנו תורת חיים, אשר אסור על איש הישראלי לאמר כן, ואפילו לחשוב בתוכן האמור, ומושלל הוא גם משכל הבריא: כיון שיסוד אמונתנו אשר הכל בהשגחה פרטית, ומפי עליון לא תצא הרעות ח"ו, ונוסף על כל האמור ידוע הפסק דין, כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. אלא שעל פי המבואר בכמה מקומות, ככל שמתחזקים יותר בענין האמונה והבטחון, ובנקודה התיכונה, אשר, כנ"ל, כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, במדה גדולה ובמוקדם יותר, רואים את האמת גם במוחש, ועיין (ע"פ מפתח ענינים אשר לתניא קדישא, הוצאת קה"ת), המבואר בזה בתניא.

וכאן מקום אתי לעוררו על שמירת שלשת השיעורים דחומש תהלים ותניא הידועים, אשר שמענו כ"פ מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ששוים הם לכל נפש, וסגולה לכמה ענינים, וגם להאמור לעיל.

במ"ש אודות הנהגתו של פלוני כו' שאינה משביע רצון כלל ומוכרח לשתוק.

ידוע ורואים במוחש, שכמה אופני השפעה ישנם, ודבור לא תמיד הוא אופן הכי יעיל, ובפרט דבור באופן ישר, וכיון שהודיענו רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע, אז א איד ניט ער קען און ניט ער וויל זיין אפגעריסען פון אלקות (בן ישראל אינו יכול ואינו חפץ להיות נפרד מאלקות) ומרומז הנ"ל גם בפסק דין הרמב"ם הלכות גירושין סוף פרק ב', הרי בודאי שישנה איזו דרך להשפיע גם על הנ"ל, אלא שצריך לחפשה, ויגעת ומצאת.

ונקודה כללית בזה, שפעמים רבות הרי הדרך להשפיע יעילה יותר בעקיפין, ע"י ידידים, מאשר באופן ישיר או ע"י קרוביו, ויהי רצון, שכשם שהביא הבקשה כן יבשר טוב בזה.

בברכה לבשו"ט בכל האמור,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

ז'קמח
שהודיענו רבנו הזקן: ראה גם לעיל אגרת ז'נג, ובהנסמן בהערות שם.