Igrot Kodesh · Letter 7166 — Community

By the grace of Hashem,

22 Teves* 5720,

Brooklyn,

I greet you and bless you,

I duly received your letter of 20 Teves* and your greetings. I was particularly gratified to learn of your success in your efforts to exert influence upon the youth movements. May Hashem grant that the success you have observed until now will arouse in you and in your disciples an increased effort to come to the aid of the institutions of my father-in-law, the Rebbe, whose merit protects us. It is said, regarding human nature, that: "He who has one hundred coins desires two hundred, and he who possesses these two hundred wants four hundred." How much more must this be so for everything connected to spirituality and holiness. It is quite clear that this attitude will multiply the blessings of Hashem, including in what concerns you personally.

In this regard (note 1: Regarding the difficulties in earning a livelihood. See, on this subject, letter no. 7304), I will mention your name, at a propitious moment, near the holy resting place of my father-in-law, the Rebbe, whose merit protects us, and I will do so again thereafter, without making it a vow. But, as I conveyed to you through that distinguished Rav, a Chassid* who fears Hashem, of many accomplishments (note 2: A delegate sent by the Rebbe to visit the community to which the recipient of this letter belongs), one can verify concretely that by wanting to rush things, one does not always meet with success — quite the contrary. Certainly, one can understand the distress that leads to wanting to go faster, but conduct adopted due to this distress is not meaningful. It is therefore not a punishment, which Hashem forbid. Such is the nature of things, insofar as one can speak of nature in this matter. Various texts establish that one must not rush events. It is therefore possible to achieve this, especially since one can observe that by wanting to go too fast, you have lost your joy, which also reduces your eagerness. This is how one can explain, according to the nature of the animal soul, why such an attitude is not desirable. May Hashem grant that you announce to me soon good tidings, of a good that is visible and tangible, which one will be able to observe with one's own eyes. Moreover, you are right to write to me that this situation also has an effect on your communal accomplishments. You will therefore use your capacity to contain yourself and not to rush things with a true generosity, material and spiritual. With my blessing to give me these good tidings and, as I said, to do so very soon,

ז'קסו

ב"ה, כ"ב טבת, תש"כ
ברוקלין.

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו מכ' טבת ופ"ש.

ונעם לי ביותר לקרות במכתבו מהצלחתו בהשפעתו על ארגוני הצעירים, ויהי רצון אשר הצלחתו עד עתה תעורר בו ובמושפעיו תוספת התאמצות לסיוע במוסדות כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, וע"ד המבואר בטבע בני אדם, מי שיש לי מנה רוצה מאתים, ומי שיש לו מאתים רוצה ארבע מאות, שכמה פעמים ככה צריך להיות בענינים השייכים לרוחניות ולקדושה, ומובן וגם פשוט שהאמור יוסיף בברכות השי"ת גם בעניניו הפרטים.

ובאותו ענין, הרי בעת רצון מזכירו הנני על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע וגם לעתיד בל"נ אעשה כן, אבל כפי שמסרתי ע"י הרה"ח אי"א נו"נ רב פעלים מו"ה... רואים במוחש, אשר כשדוחקים את השעה לא תמיד מועיל זה, ואדרבה וכו', ואף שמובן הצער המביא לדחוק את השעה, ואין אדם נתפס על צערו, הרי אין המדובר בענינים של עונש ח"ו, אלא שטבע הסדרים כן הוא, ועד כמה שיש להשתמש במלת טבע בכגון דא, והרי כיון שנתבאר ענין זה בכ"מ איך שאין רצוי לדחוק השעה, בודאי שבכחו של האדם לעשות כן, ובפרט שרואים במוחש אשר דחיקת השעה פעל זה עליו בהעדר השמחה ובמילא גרעון בהמרץ וכו', שהרי זה גם הסברה בטבעי נפש הבהמית איך שאין רצוי הענין.

ויהי רצון שבקרוב ממש יבשר טוב, בטוב הנראה והנגלה גם בעניניו הפרטים, ובפרט שצודק בכתבו שזהו נוגע גם לענינים הכללים, וינצל הענין [ד]אתכפיא ושלא לדחוק השעה באופן של הרחבה אמיתית בגו"ר.

ברכה לבשו"ט וכנ"ל בעגלא דידן.

ז'קסו
ובאותו ענין: דוחק הפרנסה. בהמשך לזה - לקמן אגרת ז'דש.