Igrot Kodesh · Letter 7171 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

26 Teves* 5720,

Brooklyn,

To the Rav, distinguished Chassid* who fears Hashem, descended from an illustrious family, the Rav Moshe Chaim Ephraim (note 1: Rav M. Ch. E. Bloch, of the Bronx. See, on this subject, letter no. 7096),

I greet you and bless you,

I received, with surprise, your letter of this Sunday, in which you refer to the books about which my remark was formulated in my previous correspondence (note 2: This refers to letter no. 7096). I received it with surprise because, initially, I thought it was an error or that someone had misled you. Indeed, your letter confirms once again that the author of these correspondences is the Rogatchover Gaon*, which is absolutely and totally impossible. It is surely unnecessary to specify that thousands of letters, responsa, and entire pages of Torah* explanations by the Rogatchover Gaon* are available, spanning a period covering many years. Now, the common element in all these letters, these responsa, these Torah* explanations, without the slightest exception, is the style that is uniquely his, which anyone will easily recognize. And one will likewise recognize what can in no way be his. In this case, the correspondences published in the Dovev Yesheinim* have a formulation totally opposite to his, in the most certain manner.

The idea that he could have asked someone to draft on his behalf and then signed it himself, or that he would have changed his style due to certain complaints and to advance matters, or that he would have been compelled to change his formulation, goes against the life of the Rogatchover Gaon* and the manner in which he conducted it. There is here, properly speaking, the opposite of what he would have done, of the manner in which he lived for decades, of a principle from which he never deviated throughout this entire period. I am certain that he would not have wanted to teach or speak in any other way, that he would not have been capable of doing so. Moreover, even if it were conceivable that the Rav of Rogatchov come in person and bear witness that he had indeed written these letters, he would not have been believed and would not even have been listened to.

I write all this to you, at relatively great length, because I fear, considering your letter, that you will also write to other people to ask them to rely on what is printed and consider that these correspondences are indeed those of the Rogatchover Gaon*. Now, I have the obligation to emphasize to you that it is particularly judicious to cancel such a step, because, as I specified, there is not the slightest doubt — these correspondences are not those of the Rogatchover Gaon*. Please excuse me for these expressions, which are perhaps not of the highest diplomacy. With my respects and my blessing to give good tidings,

ז'קעא

ב"ה, כ"ו טבת, תש"כ
ברוקלין.
הרה"ח אי"א נו"נ בנש"ק כו'

מו"ה משה חיים אפרים שי'

שלום וברכה!

בתמהון קבלתי מכתבו מיום הראשון, בו כותב אודות המכתבים אודותם באה הערה שלי, במכתבי הקודם.

בתמהון, כי מתחלה אמרתי, אולי משגה הוא, או מי שהוא הביא את כ' לידי טעות האמור, והרי מכתבו בא לאשר עוה"פ אשר אמת הוא שהמכתבים הם של הגאון הרגצובי, דבר שהוא מופרך מעיקרא בתכלית ובהחלט.

בודאי למותר להודיע, אשר אלפים מכתבים שו"ת ועמודים בחד"ת נמצאים מהגאון הרגצובי, ומשתרעים הם על משך תקופה של כו"כ שנים, עשיריות בשנים, והצד השוה בכל המכתבים, שו"ת, חידושי תורה אלו, מבלי יוצא מן הכלל בהחלט, הוא סגנון המיוחד לו, שכל אחד יכירו, ויכיר גם כן את מה שאינו שייך לו בהחלט, ומכתבים הנדפסים בספר דובב שפתי ישנים הם בסגנון הפכי בתכלית הכי החלטית מסגנון הרגצובי.

הסברא אשר הנ"ל יצוה למי שהוא לכתוב בשמו והוא יחתום, או שמפני תלונות רבים ולתועלת הדבר, ישנה סגנונו, או מה שהוא יכריחו לצאת מגדרו, הוא היפך סגנון וסדר כל חייו של הרגצובי, וגם כן היפך בתכלית הכי מוחלטית, וכנ"ל היפך מסגנון וסדר חייו עשיריות בשנים, ובאותה הנקודה שלא סר ממנה בכל משך הנ"ל.

ובטוחני, שלא רק שלא הי' רוצה להורות או לאמר בסגנון אחר, אלא שגם לא הי' יכול [ולא עוד - אלא שבאם היתה מציאות, שיבוא הרגצובי ויעיד שהוא כתב המכתבים, לא יאמינו לו ולא ישמעו לקולו].

כתבתי כל הנ"ל ובאריכות לפי ערך, כי חוששני ממכתבו האמור, שאולי יכתוב כ' גם לאחרים, להעמיד על הנדפס, שמכתבים אלו הם של הגאון הרגצובי, ועלי החובה להעיר, שנכון במאד וביותר, להמנע מזה, כי כנ"ל אין כל ספק שאין מכתבים הנ"ל מהרגצובי, ואתו הסליחה על ביטוים אלו, שאולי אינם דיפלומטים ביותר.

בכבוד ובברכה לבשו"ט.

ז'קעא
מו"ה משה חיים אפרים: בלאך, בראנקס. אגרות נוספות אליו - לעיל ז'צו, ובהנסמן בהערות שם.

במכתבי הקודם: לעיל שם.