Igrot Kodesh · Letter 7172 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

26 Teves* 5720,

Brooklyn,

I greet you and bless you,

For a very long time, I have no longer been receiving your letters or your news. May Hashem grant that this be a sign that all is well, in the best possible manner. May He also grant that the same be true for what I am about to tell you now. I have obtained information that struck me as particularly strange. It emanates, nonetheless, from virtuous men whose testimony is admissible and who number more than two. It is therefore my duty to clarify all this and to intervene in the matter. The content of this rumor is as follows: when someone delivers a public lecture, whatever the subject — whether it belongs to the revealed part of the Torah* or to Chassidus* — you intervene, in the presence of everyone, to ask questions, to raise objections, to bring contradictions. This has happened not once or twice, incidentally, but in a systematic and regular manner.

If this rumor proves to be accurate, which Hashem forbid, you will understand my astonishment mixed with distress. Indeed, a Halachah* of the Torah* clearly establishes how grave it is to humiliate someone in public. This is what the revealed part of the Torah* states, and Chassidus* emphasizes even more clearly the necessity of loving one's fellow. Indeed, all souls are equivalent and have a single Father, as the holy Tanya* explains, as does the Kuntres HeChaltzu* (note 1: A Chassidic* discourse of the Rebbe Rashab*), treating of the vengeance of Hashem in Midyan. I can grant you mitigating circumstances, though particularly weak ones, by considering that the matter at hand is establishing the Halachah* of the Torah* as it truly is, for one cannot accept that the slightest point, the slightest detail thereof be falsified, which Hashem forbid. But even in such a case, it is incomprehensible — why do it in public? The consequence may be a perverse effect: those present will deduce who has the greater knowledge (note 2: And denigrate the one who gives the regular lecture, in order to draw closer to the one who formulates the objection), if one may say so. It would not be so if this (note 3: The reproach) were done in private, in the sole presence of the Holy One, blessed be He, Who will distinguish and measure the praise that constitutes having raised such an objection.

If I have the merit, these words will have their effect, and those who previously sowed trouble, for whatever reason, will henceforth come doubly to the aid, as Iggeres HaTeshuvah* of the Alter Rebbe* explains, at the end of chapter 9: "If he was accustomed to studying one page, he shall study two." With my blessing to give truly good tidings of all this,

For the Rebbe Shlita*,

the secretary,

E. Kwint,

ז'קעב

ב"ה, כ"ו טבת, תש"כ
ברוקלין.

שלום וברכה!

זה זמן רב ביותר שאין ממנו כל מכתבים וידיעות, ויהי רצון שיהי' זה סימן טוב שהכל בסדר ובשלימות, ויהי רצון שכן יהי' גם בהענין אודותו באתי לקמן, והוא:

הגיעתני שמועה מוזרה ביותר וביותר, אבל כיון שמקורה מאנשים כשרים לעדות ויותר משנים, מחויב הנני לברר הענין, ולעשות מה בזה.

תוכן השמועה היא, שכאשר פלוני אומר שיעור ברבים באיזה שיהי' ענין בנגלה או בחסידות, הרי כת"ר מתערב בפומבי, דוקא בקושיות ופירכות ורמינהו וסתירות וכו' וכו'. וקרה הדבר לא פעם ושתים ובאקראי, אלא שנעשה הענין לדוקא ולסדר קבוע.

באם הענין של השמועה, ח"ו נכון הוא, מובנת הפליאה מהולה בצער, שהרי זהו דין מפורש בתורה בהנוגע לגודל הזהירות דהלבנת פני חבירו ברבים בנגלה דתורה, ועוד מודגש הדבר ביותר וביותר ע"פ הוראת תורת החסידות, בענין דאהבת ישראל, ושכולן מתאימות ואב אחד לכולנה, מתחיל מתניא קדישא ועד לוהחלצו וגו' נקמת ה' במדין וגו'.

לימוד זכות (קלוש יותר מדי) יש להביא, שהכוונה היא לברר דין תורה לאמיתתה, שאי אפשר לסבול ח"ו סילוף באיזו נקודה ופרט שיהי'. אבל הרי זה אין מובן כלל, למה זה נעשה הדבר דוקא ברבים (שאז יש כאילו זמורת זר - שיבחנו הנאספים מי הוא היודע ובקי כביכול. משא"כ כשיהי' ביחידות, שאין שם אלא הקב"ה שיבחין וישער שבח זה שמצא הקושיא)...

ואם אזכה, הרי יפעלו דברי האמורים, עד שאלו, שהפריעו בהנ"ל מאיזה טעמים שיהיו, הנה מכאן ולהבא, יסייעו בכפלים, וע"ד המבואר באגרת התשובה לרבנו הזקן סוף פרק ט': הי' (צ"ל) רגיל לקרות דף אחד יקרא שני דפים כו'.

בברכה לבשו"ט באמת בכל הנ"ל,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

א. קווינט

מזכיר