Igrot Kodesh · Letter 7175 — Tzedakah

By the grace of Hashem,

28 Teves* 5720,

Brooklyn,

I greet you and bless you,

I am responding to your letter of this Tuesday, in which you tell me that you give Tzedakah* according to your means, in various places and for diverse causes. Now, you have, in this matter, been seized by doubt. You know that certain of these institutions are animated by the fear of Hashem, have a practice of Torah* and Mitzvos* deeper than others, whereas others, even if they fully observe the Shulchan Aruch*, the Torah* and the Mitzvos*, do not truly do so in the best manner. Consequently, you say to yourself that perhaps it is appropriate to favor the former and to cease your contributions to those which, it would seem, have not adopted the most virtuous practice. Such thoughts always raise a question: who is their author? Do they emanate entirely from good, or does "the other side" also intervene? The latter, indeed, can manifest itself in various ways, provided it prevents a Jew from putting into practice the Torah* and the Mitzvos*. It knows that if it clearly proclaims its intention, it will not be heeded. It will therefore seek a solution and assume a hypocritical appearance.

In a case like this, it can, even after the fact, formulate a second objection: why give so much Tzedakah* to a single institution? Was the prior contribution not sufficient? The result will be a lack for these institutions, for activities which, according to the Torah*, have indeed been carried out, even if not in the best manner. Conversely, the institutions that have adopted the best conduct will receive nothing more. More generally, regarding Tzedakah*, our Sages* pronounce the following warning: one must not conduct too minute an examination. Who can say of institutions whose conduct is acceptable according to the Torah* that they do not act in the best manner? By way of allusion, one can reinforce this reasoning by observing that our Sages*, in Tractate Eruvin* 63a, refuse that one give all of one's offerings to a single Kohen*, even if he is one's own teacher.

Regarding Tzedakah*, it is good to fix a minimal amount for each of the holy and useful institutions, for positive accomplishments, without searching too much, without being minute. Then, one will increase this amount for the institutions that adopt the best conduct. I must, in addition, formulate another remark. You tell me that you give Tzedakah* according to your means, without explaining what you mean by that. You will therefore consult the Tanya*, according to the index of themes that appears in the Kehot* edition, according to which it is necessary to multiply generously one's contribution to Tzedakah*. With my blessing,

For the Rebbe Shlita*,

the secretary,

ז'קעה

ב"ה, כ"ח טבת, תש"כ
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו מיום השלישי, בו כותב אשר מחלק הוא לצדקה כפי השגת ידו, לכמה מקומות וענינים, ועלה ספק במחשבתו, אשר כיון שיודע שישנם בהם מסודרים ביותר בעניני יראת שמים תורה ומצות, וישנם כאלו אשר אף שמתאימים הם בכל הפרטים ע"פ שו"ע והתורה והמצוה, אבל אינם בהידור כ"כ, שאולי כדאי ליתן להראשונים בלבד, ולהפסיק התמיכה במקום שספק בהידור.

והנה מחשבות כאלו תמיד מעוררת חשד, מי הוא המעורר אותם, אם מצד הטוב לגמרי או שמעורב בזה גם הצד שכנגד, שעלול לבוא בכמה טענות ובלבד למנוע איש הישראלי בענין תורה ומצוה, וכיון שיודע שבאם יאמר כוונתו גלוי, לא ישמעו לו, מחפש ומתחפש באיצטלא של צבוע, ובנדון כגון זה, הרי לאחרי זמן יש מקום לטענה שני' אשר אין להרבות בנתינה כ"כ למוסד אחד, ודי ומספיק שנתן לפני זה, ובמילא יהי' חסר בהמוסדות וענינים השלמים ע"פ תורה, אבל אינם מהודרים, ולא יתוסף במוסדות אלו המהודרים, ובכלל ידועה אזהרת חז"ל בכמה עניני צדקה, שלא לבדוק יותר מדי, ומי יאמר למוסדות אשר שלמים הם ע"פ התורה אלא שחסר הידור.

ויש לרמז בזה חיזוק סברא האמורה בשלילת חז"ל נתינת מתנותיו לכהן אחד (עירובין סג, א) אפילו אם כהן האמור רבו הוא.

והנכון בעניני צדקה, לקבוע סכומים מינימלים לכל המוסדות הק' הכשרים ולענינים כשרים מבלי לחפש ולבדוק וכו', ולהוסיף על סכום זה לכל מוסד המוסיף בהידור.

ובזה עלי להעיר עוד על מה שכותב שמחלק צדקה לפי השגת ידו, ולא ביאר הפירוש, ועיין בתניא (כמסומן במפתח ענינים - בתניא הוצאת קה"ת), בההכרח להרבות בצדקה כהנה וכהנה.

בברכה,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר