Igrot Kodesh · Letter 7191 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

13 Shevat* 5720,

Brooklyn,

I greet you and bless you,

I am responding to your letter of this Wednesday:

I must tell you that I was in doubt, wondering whether to respond to you or not. Indeed, the reason you ask me these questions is not clear (note 1: Are they asked in good faith or not?). Nevertheless, I accord a Jew a presumption of virtue, as the Mishnah* requires, and I have good hope that your sole intent is to establish the truth. Moreover, the relationship that existed, already in Europe, between the Yeshivah* of Telz (note 2: Of which the recipient of this letter is presumably one of the Rabbanim*) and Lubavitch*, the Chabad* Chassidim*, the Chassidus*, is well known. At the time, groups of students from this Yeshivah* studied the Tanya*. No doubt you yourself know this with even more detail. I will therefore take up your questions in order:

A) Question: It is customary to wish one another, on 19 Kislev* (note 3: Date of the liberation of the Alter Rebbe* from the Czarist prisons and Rosh Hashanah* of Chassidus*), a good year in the study of Chassidus* and in the Chassidic* ways. You cite, in this regard, the statement of our Sages* according to which a person is inscribed and sealed at Rosh Hashanah* for all the events that will befall him during the year (note 4: Therefore, what more can 19 Kislev* add?).

Answer: I will first specify that this has been so for many years. It was printed and disseminated in the United States as early as 5703 (note 5: 1943) or even before that, by my father-in-law, the Rebbe, whose merit protects us. I do not understand your remark regarding Rosh Hashanah*. First of all, you yourself recall that "a person is judged every day." Now, it is clear that this does not contradict what was inscribed at Rosh Hashanah*, as various texts establish. You will also consult the Sefer Asarah Maamaros* of Rabbi Menachem Azaryah of Fano, the discourse on the establishment of the law, second part, first chapter, as well as the other references cited by the Alter Rebbe* in his work, the Likkutei Torah*, at the end of Parshas* Korach. He also presents his own commentary on this matter. One should also see the commentaries on the Mishnah*, at the beginning of Tractate Rosh Hashanah*, chapter 1, Mishnah* 2, which says: "The world is judged on four occasions" (note 6: And therefore not only at Rosh Hashanah*), Rosh Hashanah* being but one of them. Several explanations given in this regard also apply to the matter at hand.

B) Based on what has just been said, you also ask me why one does not do likewise for the festival of Shavuos*, since the Torah* was then given in its entirety.

Answer: This, too, is evident. Indeed, the Holy One, blessed be He, Himself did not fix a festival for the giving of the Torah*, and Shavuos* falls sometimes on the 5th of Sivan*, sometimes the 6th, and sometimes the 7th. It is only when the calendar is established in advance, on the basis of calculation (note 7: As is the case currently, during the period of exile), that Shavuos* is also the day of the giving of the Torah*. You will consult, on this subject, the Responsa of the Rivash*, chapter 96, the Shulchan Aruch* of the Alter Rebbe*, at the beginning of chapter 494. Several reasons are invoked on this subject, and for the most part, they are precisely linked to the giving of the Torah* in its entirety. You will see the Torah Sheleimah* of Rav M. Kasher, in the supplements to Parshas* Yisro, the fascicle on the time of the giving of our Torah*, assembling a collection of several works on this subject. In addition, one may add that the first Tablets of the Law were not preserved, that the second ones were given on Yom Kippur*, a holy and awesome day, during which one is inscribed in the three books (note 8: The book of the perfectly righteous, that of the confirmed wicked, and that of the intermediate people). As the Mishnah* says: "The day of His marriage: this is the giving of the Torah*."

C) The 19th of Kislev* is defined as "the festival of festivals" (note 9: See, on this subject, letter no. 3202). You deduce from this that this day is more important than Shavuos* and you express your astonishment at this conclusion.

Answer: This expression, itself borrowed from the Tikkunei Zohar*, has been in use for many years, decades. It was disseminated, including in the United States, during the aforementioned year (note 5). One can answer your question by specifying that it is indeed the festival of festivals — that is, not an additional festival, according to your interpretation, but rather what the Tikkunei Zohar* indicates in this regard, in Tikkun* 21, page 58b: "a festival for all occasions and for all festivals, a festival for the three pilgrimage festivals." The Gaon of Vilna* explains, in this regard, that the central point (note 10: Common to all the festivals at once) is revealed every Shabbos* and every festival, thus becoming the common aspect of all these festivals. You will consult, on this subject, the Sefer Be'er Lachai Ro'i*. One can also explain this according to the revealed part of the Torah*. Indeed, the festivals are characterized by joy, according to Tractate Chagigah* 10b. Joy unites man and Hashem. Now, our Sages* stipulate that: "There is no joy except with meat" — precisely that of the Chagigah* sacrifice (note 11: Offered during the festivals). Therefore, in our era, one can only say: "There is no joy except with wine." And you will see the analysis that the Alter Rebbe*, author of the Tanya*, makes in his Shulchan Aruch*, chapter 529, paragraph 7.

There is here a fundamental point of the teaching of Chassidus*, as various texts of the Baal Shem Tov* and his disciples, of the Alter Rebbe* and his disciples, emphasize, as it is said: "Serve Hashem with joy." And here is another principle. The service of Hashem must involve the body, exclude fasting and mortifications, according to the well-known interpretation of the verse: "When you see the donkey of your enemy" — which alludes to the materiality of the body — "you shall help him." This is how one must act, without repelling this body and without resorting to mortifications. The 19th of Kislev* is the date on which the Alter Rebbe* was liberated here below, because authorization was given on high to disseminate Chassidus* and its teachings. Now, "a person does not move a finger..." (note 12: Unless it is suggested from above), which indeed means that the authorization was given on high to disseminate such a conception. This is precisely the idea common to all the festivals.

D) It is stated in your note that the Gaon, Rav Chaim of Brisk, and the Gaon, Rav Chaim Ozer of Vilna, regarded all this (note 13: The 19th of Kislev*, Chassidus*, and its customs) with great respect. You advance that this is incomprehensible and you ask me the origin of this report. The manner in which they observed the 19th of Kislev* and what pertains to it, including as the Rosh Hashanah* of the Chassidim* for the teaching of Chassidus*, was made public by my father-in-law, the Rebbe, who had one of his notes from 5662 (note 14: 1902) reproduced when a letter of his father (note 15: The Rebbe Rashab*) concerning the 19th of Kislev* was published, which reached Vilna. It was printed, at his request (note 16: That of the Frierdiker Rebbe*), in 5703 (note 17: 1943), in the introduction to the Kuntres U'Maayan* (note 18: Of the Rebbe Rashab*). You surely know that at the time, all three (note 19: The Rav of Brisk, the Rav of Vilna, and the Rebbe Rashab*) met frequently and maintained friendly relations, not necessarily to manage communal problems. It is a pity that the details of all this were not disseminated in the proper manner. It is sure and certain that many insertions, objections, questions, and divergences of opinion would have been avoided, even if not all of them have a sacred origin (note 20: And have no other purpose than to attack). You must understand what I mean.

May Hashem grant that the promise be fulfilled very soon: "The scholars of the Torah* multiply peace in the world" — and how much more so in their own world, that of the Torah* — and the Halachic* decision that concludes the Oral Law: "The Holy One, blessed be He, found no other vessel containing the blessing for Israel than peace." With my respects and my blessing,

N.B.: If what has just been said raises remarks on your part, I will of course be pleased to receive them. It has already been specified that, ultimately, peace reigns among the scholars.

ז'קצא

ב"ה, י"ג שבט, תש"כ
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו מיום הרביעי.

מוכרחני להגיד הספיקות שהיו לי באם לענות עליו, כיון שאין ברורה הכוונה בכתיבת השאלות שכותב, אבל בהעמיד איש הישראלי על חזקתו, וכפסק המשנה, תקותי חזקה, אשר הכוונה רק לבירור האמת, ובפרט ע"פ הידוע יחס ישיבת טעלז, עוד בהיותה מעבר לים - לליובאוויטש, לחסידי חב"ד וללימוד תורת החסידות, ואיך שהיו גם אז קבוצות תלמידים בישיבת טעלז עוסקים בלימוד תניא, ובודאי גם לכת"ר ידוע, ועוד יותר, בזה בפרטיות, ואבוא על ראשון ראשון וכו'.

א) שאלה: בהנוגע לברך איש את רעהו, בי"ט כסלו, לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות, ומעיר מהמוסכם מחז"ל, אשר בר"ה נכתב ונחתם האדם לכל הענינים והמאורעות של כל השנה.

מענה: בהקדם אשר האמור נוהג הוא זה כו"כ שנים, ובא בדפוס ונתפרסם בארצוה"ב עוד בשנת ה'תש"ג, וקודם לזה - ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

והערת כת"ר בהנוגע לר"ה, לא הבנתי, נוסף על מה שבעצמו מזכיר, דאדם נדון בכל יום, דפשוט שאין בזה סתירה להכתיבה דר"ה, וכמבואר הענין בכ"מ, ועיין ג"כ בספר עשרה מאמרות להרמ"ע מפאנו, מאמר חקור דין חלק ב' פרק א' כו', ובשאר המקומות המסומנים מרבנו הזקן בספרו לקוטי תורה סוף פרשת קרח, וביאור רבנו הזקן בענין זה, ולהעיר ג"כ מדברי המפרשים על המשנה במס' ר"ה בתחלתם פרק א' משנה ב': בארבעה פרקים העולם נדון, אף שאחד מהם הוא ר"ה, וכמה מהתירוצים הנאמרים בהנ"ל יש לאמרם גם בנדון דידן.

ב) עוד מעיר ע"פ האמור, מפני מה בחג השבועות, שאז הוא מתן תורה דכללות, לא יהי' ג"כ נוהג האמור, בהנוגע לכללות התורה.

מענה: והנ"ל מובן וגם פשוט, ע"פ הדיוק, שלא קבע הקב"ה יום טוב ביום מתן תורה, שהרי חה"ש פעמים הוא בחמישי פעמים בששי ופעמים בשביעי, ורק בזמן שמקדשין ע"פ החשבון, הרי הוא בזמן מתן תורה, עיין שו"ת הריב"ש סי' צ"ו, בשו"ע רבנו הזקן ריש סי' תצ"ד, וכמה טעמים הובא על זה, ורובם ככולם שייכים למתן תורה דכללות התורה דוקא, וראה בתורה שלמה להר"מ כשר במילואים לפרשת יתרו, קונטרס זמן מתן תורתנו, שקבץ מכמה ספרים בזה, ונוסף על האמור, יש לומר גם בפשטות, שהרי לוחות הראשונות לא נתקיימו ולוחות שניות הרי זמנם ביום הכפורים יום קדוש ונורא, ויום החתימה בשלשה ספרים וכו', וכדרש המשנה ביום חתונתו זה מתן תורה.

ג) במה שנזכר י"ט כסלו בשם "חג החגים", ומעיר, שא"כ הרי זהו חג יותר גדול מחג השבועות וכו' ואיך אפשר וכו'.

מענה: והנה גם תואר האמור - שאול מתיקוני זוהר - נוהג זה כו"כ שנים, עשיריות בשנים, ונתפרסם גם בארצוה"ב בשנה האמורה לעיל, והערתו מתורצת בהקדמת הדיוק, חג של החגים דוקא, שהפירוש בזה דלא כמ"ש כת"ר שהוא חג נוסף, אלא אדרבה, וכדמובן ממ"ש בתקוני זהר בביטוי זה, תקון כא' (נ"ח סוף ע"ב) וז"ל: חג בכל זימנין ויומין טבין חג דתלת רגלין, ופירש בביאור הגר"א שם נקודה האמצעית והיא המתגלה בשבתות וימים טובים, ז.א. שזוהי נקודה האמצעית של הרגלים, עיי"ש גם בספר באר לחי רואי, והענין מובן גם ע"פ נגלה, שהרי ענין החגים הוא שמחה (עיין חגיגה יו"ד ע"ב) המקשרת ה לכם ולה'. וכפסק רז"ל אין שמחה אלא בבשר ודוקא שלמי חגיגה - שלכן בזמן הזה אין שמחה אלא ביין (יעוין דיוק לשון רבנו הזקן - בעל התניא - בשו"ע שלו סי' תקכ"ט סעיף ז').

וזהו אחד היסודות של תורת החסידות, וכמודגש בכ"מ מהבעש"ט ותלמידיו אחריו ורבנו הזקן ותלמידיו אחריו, הענין דעבדו את ה' בשמחה. ועוד יסוד: עבודת ה' עם הגוף ולא ע"י תעניות וסיגופים, וכפירוש הידוע על הפסוק כי תראה חמור שונאך (הוראה על חומר הגוף) גו' עזוב תעזוב עמו דוקא (ולא ע"י דחיתו וסיגופים).

וענין י"ט כסלו, אשר יצא רבנו לחירות למטה מפני שניתנה הרשות מלמעלה להפיץ תורת החסידות והדרכותי'.

כי הרי אין אדם נוקף אצבע וכו' - זאת אומרת שמלמעלה הסכימו להפצת שיטה זו דוקא, וזוהי נקודה האמצעית דכל החגים.

ד) מובא בהערה, שהגר"ח מבריסק והגרח"ע מווילנא התיחסו לענין זה בהדרת הכבוד, ומעיר שאינו מובן, ושואל המקור לשמועה האמורה.

והנה ע"ד יחסם של הנ"ל לי"ט כסלו וענינו, כולל גם הענין שזהו ר"ה לחסידים ולתורת החסידות, ניתן לדפוס ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר - העתקה מרשימותיו בשנת תרס"ב, בשעה שנתפרסם מכתב כ"ק אביו אדמו"ר בהנוגע לי"ט כסלו והגיע גם לווילנא וכו'. ונדפס בפקודתו בשנת תש"ג, במבוא לקונטרס ומעין, ובודאי ידוע לכת"ר הפגישות הכי תכופות שהיו בין שלשה הנ"ל, ביחסים ידידותיים, ולאו דוקא בעסקנות צבורית, אף שחבל שאין ידוע לקהל עד"ז בפרטיות הדרושה, שאז בודאי ובודאי שהיו בטלים כמה פתגמים פירכות וקושיות וחילוקי דיעות, אשר לא תמיד בקדש יסודם, וד"ל.

ויהי רצון שבעגלא דידן, נזכה לקיום היעוד דת"ח מרבים שלום בעולם, ועאכו"כ בעולמם המיוחד עולם התורה, ולקיום פס"ד חותם תורה שבע"פ: לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום.

בכבוד וברכה.

נ.ב.

בודאי - אם יש לכת"ר הערות, ינעם לי לקבל אותן. וכבר נאמר ואת והב בסופה.

ז'קצא
בשם "חג החגים": הבא לקמן ראה גם לעיל ח"י אגרת ג'רב.