Igrot Kodesh · Letter 7193 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

16 Shevat* 5720,

Brooklyn, New York,

To the attention of Mr. Yosef, who is called Dr. Goldschmidt (note 1: See, regarding him, letters no. 6506 and 7402. Based on what is stated here, it appears that the exact date of letter no. 6506 is the eve of Rosh Hashanah* 5720, i.e., 29 Elul* 5719. In that letter, the Rebbe speaks of "my letter addressed to all," which must therefore be letter no. 7014), Director of the Department of Religious Education at the Ministry of Education,

I greet you and bless you,

After a particularly long interruption (note 2: Approximately four months), I duly received your letter of 17 Teves*, the delivery of which was delayed beyond the usual and which reached me only recently. Of course, you are right to say that the teaching profession requires initial training, then continuing education. Believe me, I deplore just as much as you that this continuing education is not more widespread and broader. Indeed, it always remains possible to improve, especially when it concerns education, which has an impact on the entire life of the student. To someone such as you, it is surely unnecessary to say more. Likewise, it is evident that the men of Chabad* in the Holy Land, in general, those who devote themselves to education, in particular, and the teachers, above all, must have the best training, as you emphasize. They are aware of this and are distressed by it, as much as I am, and perhaps even more. Indeed, they are in daily contact with their students. Therefore, not only are they fully disposed to improve, to every extent possible, but moreover, this strengthens the hope that animates them of meeting with success in this matter.

I must, once again, react to a point in your letter which, it seems to me, was addressed during our conversation when you were here. It is the following. In our era, characterized by its many reversals and its differentiation of values, one cannot, of course, renounce a minimum of requirements for the teacher and educator. But beyond this minimum, it is important that this teacher have a broad worldview, self-sacrifice, and a sentiment of devotion toward all the sacred values of our people, having an impact on his way of life. It is on this condition that he will be capable of forging a strong attitude in his student, benefiting from the education he imparts to him, so that this student not be troubled when he is confronted with mutations and evolutions, in the street and sometimes even at home. Our Sages* call all this: "the sufferings of the sling" (note 3: By reference to the "sling" in which a soul is placed when it departs this world. It is then cast from one end of the earth to the other, in order to be purified of the sins committed here below). Sometimes this change goes even from one extreme to the other, so that the student receiving this education may be confronted with events shifting from the extreme left to the extreme right.

Even now, I have good hope, based on our meeting and on what I read in your letter, at least between the lines, that your sympathy for Chabad* education has not weakened — quite the contrary — and that the same is true for the help and subsidies that may be expected from you. These will be strong, in every sense of the term. It follows that a teacher must be considered not only in his current situation but also in what he will become after having consented the necessary effort to improve, devoting himself fully to the holy mission entrusted to him — that of education based on sacred values. I emphasize once again that my purpose is not to exempt anyone from the necessary effort to improve and to complete his training, but rather to clarify the situation and, as I said, to convey my position to you once more in writing. As the Mishnah* emphasizes, wisdom endures only in the one who places his fear of Hashem before it. A moral reckoning will verify that this is indeed so, particularly in the elementary schools.

You speak of secondary schools or secondary education within the framework of the Chabad* schools. I do not think it is possible to insert complete secondary schools therein (note 4: Complying with the full official curriculum), for various reasons. On this subject, I think it is my duty to clarify my thought to you more clearly, which is the following. In my view, there is no reason to introduce the curriculum of a secondary school into the framework of a Yeshivah*, which must be entirely devoted to Hashem, to the study of the Torah*, and to the practice of Mitzvos*, to the point that if some students or groups of students must follow the curriculum of a secondary school for whatever reason, it is incumbent upon them to do so outside the premises of the Yeshivah*. But in fact, at Chabad*, this question does not arise, at least at present, for various reasons. The confusions and loss of values which we cannot remedy are sufficient, and there is therefore no reason to add another domain of trouble and disorder which, by nature, do not occur simultaneously, and whose conjunction does not have a desirable effect at all. An exception to this rule is professional schools — for example, the printing and technical school at Kfar Chabad*. This does not concern the Yeshivah*. We are on the morrow of the New Year of the Trees (note 5: Tu BiShevat*, the 15th of Shevat*), and the verse says: "For man is like the tree of the field." I therefore recalled the wishes I addressed to you on the occasion of the New Year (note 6: For Rosh Hashanah*). I hope you received them in due time and, above all, that they will be fully realized. With my respects and my blessing,

ז'קצג

ב"ה, ט"ז בשבט, ה'תש"כ
ברוקלין, נ.י.
לכבוד מר יוסף שי' המכונה ד"ר גולדשמידט

מנהל אגף החינוך הדתי במשרד החינוך

שלום וברכה!

לאחרי הפסק הכי ארוך, נתקבל מכתבו מי"ז טבת שנתעכב דרך הילוכו יתר על הרגיל וזה לא כבר הגיע לידי.

כמובן צדק כ' בנוגע לחיוב ההכשרה וההשתלמות במקצוע ההוראה, ויאמין לי כ' שאני מצטער לא פחות ממנו על שאין השלימות רווחת יותר ובמדה גדולה יותר, שהרי אין שיעור לשלימות בבני אדם, ובפרט שהדברים אמורים במקצוע החינוך שההשפעה נוגעת לכל סדר החיים של המחונך. ובודאי לדכוותי' אין צורך להאריך בזה. וכן ברור ג"כ שאנשי חב"ד באה"ק בכלל והעוסקים בחינוך בפרט, ועל כולם המורים שכמו שכותב כ' היו צריכים להיות מושלמים יותר, מכירים בזה ומצטערים לא פחות ואולי יותר ממני, כיון שבאים במגע עם מחונכיהם יום יום. לכן לא רק בטוח שיש רצון הטוב להשתלם ככל האפשר, אלא זה מחזק ג"כ התקוה להצלחתם בזה.

מוכרחני להגיב עוד על אחת הנקודות במכתבו, וכמדומני שנגענו בה בשיחתנו כשהי' כאן, והוא, אשר בתקופתנו רבת המהפיכות ושנוי ערכין וכו', אף שכמובן אין לוותר על מינימום דרישות כלפי המורה והמחנך, אבל אחרי המינימום יש להחשיב יותר שהמורה יהי' בעל השקפת עולם איתנה במסירה ונתינה לכל קדשי עמנו והמשתקפת באורח חייו הוא, שאז ביכלתו להחדיר עמדה איתנה גם בתלמידו ומחונכו לבל יתבלבל מהשנויים ותמורות ברחוב ולפעמים גם בבית, שהם בסגנון חכמינו ז"ל ענויי כף הקלע, ולפעמים גם מן הקצה אל הקצה, שהתלמיד והמחונך פוגש בהם לעתים תכופות מקצה השמאל ועד קצה הימין.

תקותי חזקה גם עתה, על יסוד שיחתנו וגם ממה שקורא אני במכתבו, בין השטין על כל פנים, אשר האהדה שלו להחינוך החב"די לא נתמעטה ואדרבה, וכן בנוגע לעזר ותמיכה מצדו, תקיפה בכל המובנים, שמזה גם התוצאה להביט על המורה לא רק במצבו עתה ובהוה, כי אם במצבו לאחרי היגיעה שלו והשתדלותו להשתלם, מתוך מסירה ונתינה לעבודתו בקדש בחינוך על טהרת הקדש.

הנני כופל שאין כוונתי לפטר את מי שהוא מהשתדלות להשתלם ולהוסיף בהכשרה וכו', אלא להבהיר את המצב, וכנ"ל להעלות בכתב עוה"פ את ההשקפה, כדבר משנה, אשר בכדי שתהי' חכמתו מתקיימת צריך להיות יראתו קודמת לחכמתו, שחשבון צדק זה רואים בכל השלבים ובפרט בבתי ספר יסודיים.

במה שכותב כ' בענין בית ספר תיכוני או חינוך תיכוני במסגרת מוסדות החינוך החב"דיים, איני רואה אפשריות לבי"ס תיכוני שלם במסגרת האמורה, ומכמה וכמה טעמים, ו[ב]ענין זה הנני רואה חובה להבהיר יותר את השקפתי, והיא, אשר לדעתי אין מקום לערבב לימודים בתכנית בי"ס תיכוני במסגרת ישיבה אשר צריכה להיות כולה קדש לה' בלימוד התורה ומצוותי', ועד כדי כך, שבאם ישנם תלמידים בודדים או סוג תלמידים שמאיזה טעם שיהי' מוכרחים ללמדם גם תכנית בי"ס תיכוני, הרי זה צריך להיעשות מחוץ לכתלי הישיבה, [אלא שבחב"ד מכמה טעמים אין גם ענין זה עומד על הפרק, לעת עתה על כל פנים]. והרי די הבלבולים וטשטוש הערכין שאין בידנו לתקן, מבלי להוסיף עוד שטח אחד של בלבול ותערובת ענינים שאין מטבעם להתערב זה עם זה ואין מיזוגם עולה יפה כלל וכלל. יוצאים מכלל האמור הם בתי ספר המקצועיים, כבתי ספר לדפוס ומלאכה אשר בכפר חב"ד, אבל לא בישיבה.

כיון שעומדים אנו היום למחרתו של ראש השנה לאילנות, ואמר הכתוב כי האדם עץ השדה, נזכרתי בברכת השנה ששלחתי לכ' שתקותי שקיבל בעתו, ובעיקר - שתקויים במילואה.

בכבוד ובברכה.

ז'קצג
ד"ר גולדשמידט: אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ח ו'תקו [וע"פ האגרת שלפנינו נראה שתאריך האגרת הנ"ל היא ערב ר"ה (תש"כ, שהוא כ"ט אלול) תשי"ט. ומה שמציין שם ל"מכתבי כללי" הכוונה להנדפס לעיל שם ז'יד]. לקמן ז'תב.