Igrot Kodesh · Letter 7200 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

23 Shevat* 5720,

Brooklyn,

I greet you and bless you,

I am responding to your letter of 20 Shevat* and to the one that preceded it. I take up, in order, the questions you posed to me (note 1: See, on this subject, letter no. 7141):

A) It is said: "You shall love your fellow as yourself," and this is "a great principle of the Torah*." It follows that a Jew must take interest in what befalls another Jew. Moreover, in the words of the verse: "Each shall come to the aid of his brother."

B) My manner of responding to the questions posed to me is as follows. We have been enjoined to be clear, as our Sages* emphasize. Sometimes this requires elaboration — for example, to cite an example or a conclusion that one can retain for similar domains, or for the question itself. But not all personal problems and not all periods are identical from this perspective (note 2: Some lend themselves to it more, others less).

C) You have encountered, in a certain circle, persons of great elevation, and it seems to you that they have no equal in another circle. I am surprised by your conclusion, for you surely know the teaching of our Sages* according to which one must regard everyone in a favorable light. You also know the dictum of our Sages*: "Who is the wise man? He who learns from every person." You will also consult the teaching of the Baal Shem Tov*, which is printed in the supplements to the memoirs of my father-in-law, the Rebbe, on page 344. It is clear that many people have faults, sometimes even evident ones. Nevertheless, the words of the Mishnah* apply to them as well. However, one must draw a lesson from their qualities and not from their faults, even apparent ones. This expresses, broadly, my position on this matter. More precisely, it is said: "In two hundred coins, there are one hundred." This is so, of course, in all domains. It follows that when a certain circle studies everything that is studied in another circle, but in addition integrates into its program another subject which strengthens the fear of Hashem, it is inconceivable, according to immediate common sense, that this additional study should call into question the entire program. Moreover, the study of our holy Torah* leads to action, which means that the situation cannot be as you describe. You merely have the impression that it is so, and the reason is presumably the one stated at the beginning of this paragraph. When you meet a scholar — that is, someone who devotes himself to understanding — you seek in him the qualities of one who prays with fervor, in the best manner. Likewise, when you observe someone who prays with fervor, you check whether he is distinguished by his understanding (note 3: In the one distinguished by intellect, one seeks above all emotion, and vice versa).

D) You ask me whether you should befriend a certain person and correspond with him. Now, you find in him many qualities from which you can draw a lesson. It is therefore quite evident that such a correspondence is justified.

E) You cite the feeling that one experiences during prayer toward the evil from which one thinks one has been freed, such a result emanating from the celestial and hidden Kindnesses, as explained in particular by a letter of the Alter Rebbe*. As I said in my previous letter, various texts define prayer and the request to be delivered from evil. Indeed, such is its essential purpose, but this does not contradict the explanation you cite, according to which a person must indeed pray to be freed from it. If it is so, one must accept it with joy, as an evident kindness, since this result has then been obtained. It is therefore a good emanating from the hidden world. But before one knows whether one has been answered, this possibility remains (note 4: The evil can retain its force), for whatever reason. If one prays, one can annul the cause and not have to resort to the purification defined by Iggeres HaKodesh*, chapter 22, since "the defilement of the daughters of Tzion*" has disappeared, through this prayer and this request. You will consult this text of Iggeres HaKodesh* according to which one cannot flee, find help, or bring an advocate. On the other hand, it does not at all exclude that the son address himself directly to his Father. On the contrary, it emphasizes that this step is essential. According to the well-known prayer liturgy: "The transgression that I committed before You, erase it through Your immense compassion, but not through..." (note 5: Sufferings and terrible illnesses). This is the idea developed here.

F) Do you have the right to pass judgment on your fellow, to affirm that he prays with fervor or that he does not? It is clear that this is permitted to the extent that it is of interest to oneself or to the other. You will consult, on this subject, the teaching of the Baal Shem Tov* on the statement of our Sages* previously cited: "Who is the wise man?..." (note 6: He who receives the teaching of all).

G) It is quite evident that precise reflection enables one to explain a concept to one's animal soul, and on the contrary, such is the true purpose of prayer, or more broadly, the service of Hashem expected of man. This is undertaken: "with all your heart" — that is, "with your two inclinations" (note 7: The good and the evil). The Torah* and the Mitzvos* must be fulfilled by means of what is found here below, for it is said: "It is not in heaven."

H) A means of meditating on the meaning of the words (note 8: Of prayer) or of feeling them is the following. First of all, it is clear that if one devotes more time to it, this feeling develops. Furthermore, if it is impossible to accord more time, one can distribute a meditation over several stages. For example, the account of my father, the Rebbe (note 9: See, on this subject, letters no. 6628 and 6654), is well known, regarding the manner in which the Chassidim* of the first category prayed. Each day, they would meditate on a certain portion of the prayer, in the most profound manner, and then, the following day, they would choose another passage.

I) You say you have a doubt regarding the manner in which I consider a certain person who gathers... (note 10: Very many people, at his concerts). I am surprised and even pained that you suspect me of this, when the Halachah* is clearly decided by the Shulchan Aruch* according to which "the voice of a woman..." (note 11: Is considered a state of impropriety) and "the intermingling..." (note 12: Of men and women is strictly forbidden). I am all the more surprised since I have written and emphasized this on numerous occasions. There is here a fundamental point of the Torah* of Hashem and its Mitzvos*, in particular of Chassidus*, emphasizing that one must love the creatures and bring them close to the Torah*, but not bring the Torah* close to them, which Hashem forbid, by adapting it to what they are able to accept. I added, moreover, that a Halachic* decision of the Torah* is the expression of the Will of Hashem. Various texts of our holy Torah*, and in particular of Chassidus*, establish this clearly. It is quite evident that a person of flesh and blood cannot traffic in the Will of the Holy One, blessed be He.

At a propitious moment, I will mention your name near the holy resting place of my father-in-law, the Rebbe, whose merit protects us. And what you decide regarding the vacation camp for children will meet with success, both material and spiritual. With my blessing to give good tidings,

ז'ר

ב"ה, כ"ג שבט, תש"כ
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו מכ' שבט והקודמו, ובסדר שאלותיו שכותב על ראשון ראשון וכו'.

א) ע"פ מ"ש ואהבת לרעך כמוך אשר כלל גדול הוא בתורה, מובן שעל איש הישראלי להתענין הנעשה עם אחיו הישראלי ובפרט בלשון הכתוב איש את אחיו יעזורו.

ב) במענה שלי על השאלות, אופן מענה על שאלות, הרי נצטוינו שצ"ל מענה ברור וכדרז"ל, ולפעמים בא גם בהרחבה, ז.א. דוגמא או לימוד לענינים השייכים לזה ולפעמים בהנוגע להשאלה עצמה, ולא כל הענינים האישים והזמנים השוים בזה.

ג) בענין בני עלי' אשר מצא אותם בחוג אחד ונדמה לו שאין נמצאים בחוג שני.

- לפלא, שהרי בודאי ידועה לו הוראת חז"ל, להביט על כאו"א מבנ"י בעין יפה דוקא, וידוע ג"כ פס"ד המשנה, איזהו חכם הלומד מכל אדם [עיין ג"כ בזה תורת הבעש"ט, נדפסה בספר זכרונות כ"ק מו"ח אדמו"ר במילואים בסופו עמוד שד"מ], והרי פשיטא אשר בכו"כ בנ"א ישנם חסרונות גם בולטים, ובכל זה גם עליהם קאי דבר המשנה, אלא שהכוונה ללמוד מהמעלות שבהם ולא מהחסרון, אפילו כשהחסרון בולט, זהו מענה בכללות על עמדתי בשאלה האמורה, ובפרטיות יותר: הרי הענין דיש בכלל מאתים מנה, מובן וגם פשוט בכל השטחים, שמזה התוצאה, שבאם ישנו חוג שנוסף על כל הלימודים שבחוג השני, לומד עוד ענין של יראת שמים, הרי אי אפשר ע"פ שכל הבריא, שדוקא ע"י הוספת לימוד זה, יוגרע מתוצאות הלימוד הכללי. ובפרט אשר לימוד תוה"ק הרי הוא לימוד המביא לידי מעשה, ז.א. שמלכתחלה אי אפשר שיהי' המצב כמו שהוא מציירו, וכיון שנדמה לו כהאמור, אזי קרוב לומר שהטעם ע"פ הנ"ל בתחלת סעיף זה, שכשפוגש משכיל, ז.א. מי שעוסק בעיקרו בהשכלה, הרי מחפש בו ענינים של עובד, במדריגה עליונה ביותר, וכשפוגש בעובד הרי מחפש בו ענינים של משכיל.

ד) במ"ש האם ישתדל להתחבר להתכתב עם פלוני, - מובן וגם פשוט כיון שמוצא בו כמה מעלות שיש ללמוד ממנו, כדאית ההתכתבות.

ה) הרגש בעת התפלה בהנוגע לרע הנדמה להסירו, כיון שזהו לפי המבואר, מחסדים העליונים המכוסים (אגה"ק לרבנו הזקן).

כפי שכתבתי במכתבי הקודם, ענין התפלה והבקשה להסרת [הרע] מבואר בכ"מ ולא עוד אלא שזהו מעיקר התפלה, ואין זה סתירה להמבואר שם, כי על האדם להתפלל שיסורו ממנו כל הנ"ל, ואם הדבר כבר בא, אזי צריך לקבולי בשמחה, כטובה הנראית כיון שבא הדבר בפועל, בודאי שהוא מטוב מעלמא דאתכסיא, אבל טרם יודע באם תתקבל תפלתו, הרי זה אפשרי מאיזה סיבה שתהי', ובאם יתפלל תתבטל הסיבה ולא יוכרח לרחיצה האמורה באגה"ק סי' כ"ב, כיון שבטלה צואת בנות ציון ע"י תפלתו ובקשתו, ועיי"ש באגה"ק שכותב, שאין לנוס או למצוא עזרה ומליץ יושר, אבל אינו שולל כלל וכלל בקשת הבן מאביו עצמו וכנ"ל אדרבה עיקר הוא, ובנוסח תפלה הידועה, ומה שחטאתי לפניך מחוק ברחמיך הרבים אבל לא ע"י כו' שבזה הנקודה האמורה לעיל.

ו) האם מותר לו להעריך את חבירו, אם עובד הוא או לא, - מובן שמותר באם יש בזה תועלת לעצמו או לחבירו, יעוין בזה תורת הבעש"ט על מאמר, איזהו חכם, המצוין לעיל.

ז) מובן שע"י התבוננות בענינים פרטים - יכולים להסבירה גם להנה"ב, ואדרבה זהו עיקר עבודת התפלה, ועבודת האדם בכלל, שיהי' בכל לבבך בשני יצריך והתורה ומצות צ"ל כפי שהם שייכים לענינים שבארץ, כי לא בשמים היא.

ח) עצה להתבוננות או להתרגש מפירוש המלות, - מובן שכשמוסיפים על הזמן גם ההרגש נתגדל, ועוד ענין, כשאין אפשרי להוסיף על הזמן, כשמחלקים ההתבוננות לאיזה פעמים, וכידוע סיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר, על אופן עבודת סוג חסידים א' - שבכל יום היו מתבוננים בחלק מסוים של התפלה, התבוננות עמוקה, וליום שלאחריו ממשיכים בעוד חלק.

ט) במ"ש שהספק בעיניו מהו היחס שלי להנהגת פלוני אשר מאסף הוא

וכו', - לפלא וגם לצער שחושד אותי בכגון דא, כוונתי בהנוגע לענין אשר פס"ד מפורש הוא בשו"ע, קול באשה וכו' או תערובות וכו', ומה שמגדיל עוד יותר הפלא, שהרי כתבתי והדגשתי כ"פ, שזהו מנקודות היסוד בתורת ה' ומצותיו, וביחוד תורת החסידות המבארת, שצ"ל אהבת הבריות ומקרבן לתורה, ולא ח"ו לקרב את התורה ומשנה אותה כמתאים אליהם, ועוד הוספתי, שבכלל פס"ד שבתורה הרי זה רצונו של הקב"ה, [והרי מפורש זה בתוה"ק וביחוד בתורת חב"ד בכו"כ מקומות], ומובן וגם פשוט שאין לבו"ד לעשות מסחר ח"ו ברצונו של הקב"ה וכו'.

בעת רצון אזכירו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שאיך שיחליט בהנוגע למחנה הילדים יהי' זה בהצלחה בגו"ר.

בברכה לבשו"ט.

ז'ר
אגרת זו באה בהמשך לאגרת ז'קמא.

וכידוע סיפור: ראה גם לעיל חי"ח אגרות ו'תרכח. ו'תרנד.