Igrot Kodesh · Letter 7247 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

6 Nissan* 5720,

Brooklyn,

I greet you and bless you,

It is clear that the publication of sacred books, particularly those useful for the dissemination of Torah*, is especially precious. Nevertheless, just as Tzedakah* must be given in the proper manner — that is, to the full extent of one's possibilities and means — the same applies to spiritual Tzedakah*. Is it conceivable, even according to your own conception, that one fully uses one's energy to publish books but does not take part, by one's word and one's effort, in the problems of the Jewish world in general, in those of the Holy Land, may it be restored and rebuilt, and of the holy city of Yerushalayim* in particular — not even the most pressing problems? Admittedly, one may think that you are not satisfied with what others accomplish in a certain way (note 1: Which the addressee does not approve) or with those who do absolutely nothing. It is, however, quite evident that this in no way justifies the addition of another point that is in no way proper (note 2: In this case, contenting oneself with publishing books without seeking to exercise upon the public the influence one could have), on top of everything that others do which is also not good.

We have heard another objection: "Who am I to devote myself to this and what will its contribution be?" Now, it is precisely of a similar case that it was said: "The humility of Rabbi Zecharya... (note 3: Had the effect of destroying the Temple)." In this case, each of us wishes to conform to what the designation implies: "armies of Hashem" (note 4: Which was bestowed upon the people of Israel at the Exodus from Egypt, owing to their submission to Hashem), one of the aspects of the festival of Pesach*. Now, the cement of an army is not its intellectual understanding, but rather the necessity of fully conforming to the instruction given. Our holy Torah*, Torah* of life, states the injunction: "You shall reprove your fellow." Even before that, it says: "You shall not hate your brother in your heart," then, at the end: "You shall not take vengeance... You shall love your fellow as yourself, I am Hashem." As the Torah* specifies, this injunction (note 5: That of reproving one's fellow) applies: "even a hundred times, if necessary." There is no need to say more, so evident is this. It seems to me I have already written to you on this subject, but it is preferable to do so twice rather than once. I would be happy to receive from you good tidings in this matter.

ז'רמז

ב"ה, ו' ניסן, תש"כ
ברוקלין.

שלום וברכה!

... הנה אף שמובן ופשוט שהדפסת ספרי קדש ובפרט כאלו שיש בם תועלת להפצת התורה, גדול ערכה במאד, אבל הרי כמו שבצדקה כפשוטה צ"ל כדבעי למהוי, ז.א.

כשממצה כל אפשרותו ויכולתו, עד"ז בודאי שהוא גם בהנוגע לצדקה רוחנית. והיאומן, גם לפי השערתו של כת"ר, שזהו ניצול כל כחו במילואו ע"י הדפסת ספרים וכו', ואין נשמע כלל מלקחו חלק ע"י דבור ותעמולה וכו' בהבעיות שבעולם היהודים בכלל ובאה"ק ת"ו ובעיר הקדש ירושלים ת"ו בפרט. ולא אפילו בבעיות הבוערות.

והנה יש מקום לומר, שאינו שבע רצון ממה שאחרים פועלים באופן מסוים או מה שאין אחרים פועלים כלל. אבל מובן וגם פשוט, שאין זה תירוץ להוסיף עוד ענין שאינו כדבעי על מה שאחרים עושים שלא כדבעי.

עוד יש טענה ששמענוה, מה אני שאפעול ומה יועיל, ומי אני וכו' - הנה על כיו"ב אמרו ענותנותו של ר' זכרי' כו'.

ובנדון דידן שכל אחד מאתנו מקוה להיות מתאים להשם דצבאות ה', שהוא מעניני חג הפסח, הרי כל ענין קיום הצבא הוא לא על הבנה שכלית כ"א שמיעת הפקודה ומילואה, ופקודת תורתנו הק' תורת חיים היא - הוכח תוכיח את וגו' ובהקדמה לזה לא תשנא את אחיך בלבבך ובסיום ובחותם לא תקום וגו' ואהבת לרעך כמוך אני ה'. והרי הציווי הוא, כפסק התורה, עד מאה פעמים. ואין להאריך בדבר הפשוט.

כמדומה כבר כתבתי לכת"ר בהאמור. וטובים השנים מן האחד. ואשמח לקבל מכת"ר בשו"ט בהנ"ל.

ז'רמז
נדפסה בלקו"ש חי"ב ע' 204.