Igrot Kodesh · Letter 7252 — Chinuch

By the grace of Hashem,

10 Nissan* 5720,

Brooklyn, New York,

I greet you and bless you,

We are a few days from the festival of Pesach*, the time of our freedom, which brought not only liberation in the most literal sense, but also enabled one to escape the limits of nature. All this was accomplished with evident miracles. At the beginning of the liberation, Egypt was struck and, simultaneously, Israel was healed — which runs contrary to nature, including in the domain of holiness, since the Attributes of severity and of kindness were revealed conjointly. Such a manifestation was made possible by a revelation of the Essence of Hashem: "I and not an angel, I and not a seraph, I and not an emissary." Hashem Himself accomplished it, as the Rashba* explains in his responsa, because nothing is impossible for Him. The same was true at the end of Pesach*, for the crossing of the Red Sea, even though an evident miracle was not indispensable in this matter, since the children of Israel left the sea on the same side where they had entered it, according to the Tosafos*, in Tractate Arachin* 15a.

May Hashem therefore grant that the same be true in all the domains of Torah* and Mitzvos* and, how much more so, in that of education, which is directly connected to the Exodus from Egypt. Indeed, it was the children who "recognized Him first," and the episode concluded with the giving of the Torah*, when it was proclaimed: "Our children will be our guarantors." I conclude my letter as I began it, by making reference to the finest relationship there is — the one you maintain with these institutions, especially since you have granted them your support, your backing, and your kindness. With my blessing for a kosher and joyous Pesach* festival, for a true freedom from all that constitutes an obstacle to the service of Hashem in joy and enthusiasm, as well as with respect,

ז'רנב

ב"ה, יו"ד ניסן, ה'תש"כ
ברוקלין, נ.י.

שלום וברכה!

... ובעמדנו לפני חג הפסח, זמן חירותנו, שהי' אז לא רק חירות כפשוטו מעבדות מצרים אלא גם חירות מהגבלות הטבע, שהכל הי' בנסים גלויים, הן בהתחלת החירות - נגוף למצרים ורפוא לישראל באותו רגע, שהוא היפך אפילו מטבע דקדושה, שהרי כאן מדת הדין ומדת החסד בבת אחת [ולכן הי' אפשרי הדבר רק על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו, אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא שליח, שהוא לבדו, כלשון הרשב"א בתשובותיו, נמנע הנמנעות], וכן בסיומו דחג הפסח בקריעת ים-סוף אף שלכאורה לא הי' הכרח בנס גלוי זה כיון שבאותו הצד שירדו בו עלו (תוס' ד"ה כשם, ערכין טו, א) -

יהי רצון שיהי כן בכל עניני תורה ומצותי' ועל אחת כמה וכמה בשטח החינוך, שבקשר עם יציאת מצרים הרי התינוקות הם שהכירוהו תחילה ועד לסיומו של ענין במתן תורה, שהי' על ידי ערבות של "בנינו ערבים בעדינו".

החותם מעין הפתיחה בתקוה חזקה ביחסו הכי טוב לעניני מוסדות האמורים ובפרט שהשקיע בהם כל כך אהדה סיוע וידידות.

ובברכת חג הפסח כשר ושמח וחירות אמתית מכל ענינים המבלבלים בעבודת ה' בשמחה ובטוב לבב, ובכבוד.

ז'רנב
נדפסה בלקו"ש ח"ז ע' 243.