Igrot Kodesh · Letter 7266 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

20 Nissan* 5720,

Brooklyn,

I bless you and greet you,

You have surely already received, some time ago, my response to your previous letter. I will therefore pass from one idea to another, while remaining in the same context. First of all, I will clarify a certain point. One knows the demands and teachings of our masters and leaders according to which a Jew must accomplish what is incumbent upon him in joy and enthusiasm. Not only must he do so, but moreover, he can do so — not merely through submission, but as soon as he is willing to consent to the necessary reflection. He can then explain it to his animal soul, so that his intellect admits and accepts it. Now, to my great surprise, in each of your letters, and despite the positive accomplishments that one observes from one to the next, their common point systematically remains your great dissatisfaction, physical and moral, at finding yourself in this city. Whatever the success you report to me, in all that concerns Judaism, you immediately add that this is not what it should be, that it can and must be otherwise.

Of course, the mission entrusted to you does not consist merely in transmitting Judaism to your city. It is not solely a matter of rendering service to a Jew. The objective is, above all, the following: one must do what is useful and positive for the person who conducts the action, as far as she personally is concerned. In all that is done by people, and perhaps in this matter as well, your decision could have been different or made in another way. Consequently, I would like to emphasize to you once again what should nevertheless be quite evident. The fact that you find yourself there and the mission entrusted to you in that place are not intended to impose constraints upon you. And it is even more clear that after a year of trial or more, such coercion no longer has any meaning, and the success of your enterprise depends on this.

What has just been said refers to your future decision. You must consider that you are completely free in the decision you will have to make regarding your presence in this city, with your husband, the Rav. Everything is as if you were still in Brooklyn and had to go there now. After the appropriate reflection, you will let me know your position, of course, in an explicit manner, and an outcome will be found in accordance with your decision. May Hashem, Who grants His Providence* to each and every one, guide you and your husband, the Rav, toward what will be good in every respect — a visible and tangible good, both materially and spiritually. With my blessing to give good tidings,

Due to the sanctity of the festival, the Rebbe Shlita* did not sign this letter and I therefore do so in his place,

The secretary,

ב״ה ,כ׳ ניסן ,תש״כ

ברוקלין.

ברכה ושלום!

את המענה שלי על מכתבה הקודם בטח קבלה בעתו ,ומענין לענין

באותו ענין ובהקדמה ,שהרי דרישת והוראות רבותינו נשיאינו ידועים,

שיהודי צריך לעשות את עניניו בשמחה ובטוב לבב ,ולא רק שהוא צריך

אלא שהוא יכול לעשות כן ,ולא רק שיכולים לעשות זאת בקבלת עול,

אלא שכאשר ישנה ההתבוננות המתאימה ,אפשר לבאר זאת אפילו לנפש

הבהמית ,עד שגם השכל של נפש הבהמית מבין ומסכים לזה.

מסכיר !אריכות :תניא פרק לג .וראה רמב״ם סוף הלכות לולב.

ושכנתי . .כתין כל אחד :של״ה ריש פרשת תרומה .וראה ד״ה היושבת בגנים תש״ח

)לס׳ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע .קונטרס נה נספר המאמרים תש״ח עמוד .([131

תשי״ח ־ תשכ״ה

לפליאתי הגדולה ,בכל מכתב שלה ,מבלי הבט על השינויים

הגדולים ,לטובה ,מאחד לשני ,הצד השוה בכל מכתביה הוא אי שביעות-

רצון הכי גדולה משהותם ב . . .הן בגשמיות והן ברוחניות ,ועד כמה שלא

יהי׳ כתוב בהם אודות ההצלחה בעניני יהדות ,ניתוסף מיד שאין זה

כראוי ,ויכול להיות ומוכרח להיות אחרת.

מובן שהכוונה בענין השליחות היא לא רק להביא יהדות ל . . .ולא

רק שמתכוונים לעשות טובה ליהודים ב . . .אלא ,בתור עיקר ,זה מביא

תועלת וטובה למי שעושה זאת ,בענינים הפרטים שלו עצמם . . .

כבכל עניני מעשי בני אדם ,יתכן שגם בענין זה ,החלטתה יכלה

להיות שונה או באופן אחר ,לכן רצוני להדגיש שוב ,מה שצריך להיות

מובן מאליו ,שענין הנסיעה והשליחות אין הכונה לכפות בעל כרחו ,ועוד

יותר מובן שלאחר נסיון של שנה ויותר ,אסור שיהי׳ הענין של בעל כרחו,

והרי זה נוגע גם בהצלחת הענין.

כונת האמור לעיל היא שבנוגע להחלטה להבא ,עלי׳ להרגיש חפשי׳

לגמרי ,בנוגע למגורים)יחד עם בעלה הרב שי׳( ב . . .בדיוק כאילו היתה

כעת בברוקלין ,וצריכה רק לנסוע לשם ,ולאחר התבוננות מתאימה בזה,

להודיע לי את החלטתה ,כמובן במילים ברורות ,וישתדלו לקבוע את

הדבר מתאים להחלטתה.

ויהי רצון מהשם יתברך המשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית

שינהיג אותה עם בעלה הרב שי׳ בטוב בכל הפרטים בטוב הנראה והנגלה

בגשמיות וברוחניות גם יחד.

בברכה לבשורות טובות.

מפני קדושת המועד לא בא כ״ק אדמו״ר שליט״א על החתום ,והנני

חותם בשמו.

המזכיר