Igrot Kodesh · Letter 7276 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

27 Nissan* 5720,

Brooklyn,

I greet you and bless you,

I am responding to your letter of Isru Chag* (note 1: The day after the festival) of Pesach*. Without a doubt, the promise of our Sages* will be fulfilled, according to which "when one bestows good upon someone, one does so for long days and good years." From the very beginning of your letter, you announce good tidings to me, of a tangible good, and you will therefore do the same regarding the other domains that you mention in this letter and in the one that preceded it. Of course, this wish includes an increase in the dissemination of the wellsprings (note 2: Of Chassidus*) outward, and in the success you will achieve in this matter. You write to me that a question troubles you, that for the time being you have not found an answer to it, and that you suffer from the doubt. This question is the following: how can one establish that we are asked to put the Mitzvos* into practice also in a situation of difficulties, efforts, and even trials? I am surprised that you are in doubt and that you question yourself about what is so evident. I will clarify my point. Such a doubt is conceivable in the two following situations:

A) When the One Who commands the Mitzvah* has not done so in a structured manner — that is, when He has limited Himself to a global formulation, without specifying its details. In such a situation, several doubts may arise regarding all the points that have not been specified.

B) When the One Who commands the Mitzvah* is not in a position to evaluate every possible state in which the one who receives the Mitzvah* may find himself. In such a case, one does not know whether, in the state in which one finds oneself, it is indeed possible to put this Injunction into practice.

Now, the foundation of our faith, as well as that of all others, is indeed the following: the One Who commands the Mitzvah* possesses the most perfect good, which is reflected in His Injunctions, which are particularly precise. Moreover, He knows the future. Through the perfection of His Wisdom, He has evaluated all possible situations that may occur, in the present and in the future, near or even distant, to the one who receives the Mitzvah*. It is therefore an absolute certainty that the two conditions above are not fulfilled. Consequently, one can find, in the very definition of the Mitzvah*, the manner of putting it into practice and what is required in this domain. In this regard, no limitation exists, except one: "One shall live by them" (note 3: By the Mitzvos*), as our Sages* explain in various texts, in particular Tractate Yoma 85b. It follows that only mortal danger overrides the practice of the Torah* — and nothing else. The same applies to all the practical modalities of these Mitzvos*, for example the necessity of accomplishing them in the best manner, which extends up to one-third (note 4: Of its current value, which must be added for a better practice). All of this is clearly explained in the Torah* of the One Who commands the Mitzvah*. It follows that no doubt is conceivable in this matter — not even yours.

We have just experienced the festival of Pesach*, the time of our freedom. May Hashem therefore grant that you free yourself from all that erects an obstacle before your service of Hashem in joy and enthusiasm, from all that troubles you. At a propitious moment, your name will be mentioned near the holy resting place of my father-in-law, the Rebbe, whose merit protects us, so that you obtain the satisfaction of your needs. With my blessing to give good tidings of all this,

ז'רעו

ב"ה, כ"ז ניסן, תש"כ
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו מא"ח הפסח, בודאי תקוים הבטחת חז"ל שכל שמטיבין לו הוא לאורך ימים ושנים טובות, וכיון שמבשר טוב בטוב הנראה בהתחלת מכתבו, כן יבשר טוב בשאר הענינים אודותם כותב במכתבו זה ובהקודמו, ובזה כמובן וגם פשוט מהוספה בהפצת המעינות חוצה ומהצלחתו בזה.

לכתבו שיש שאלה שמבלבלת לו ולע"ע לא מצא מענה עלי' וסובל מהספק וכו', ושואל למראה מקומות וציונים בם ימצא המענה לשאלתו.

והיא, מנה"מ דקיום המצות נדרש מאתנו גם במעמד ומצב שקשור הדבר בקישוים וביגיעה ועד לכדי נסיון.

ולפלא הספק והשאלה בענין פשוט כהנ"ל, ואבאר שיחתי, שהרי הספק האמור יש לו מקום באחת משתי אלה, א) באם מצוה המצוה ציווה עלי' באופן בלתי משוכלל, ז.א.

אומר רק ראשי פרקים וחסרה הפרטיות, שבמילא יש מקום לכמה ספיקות באותם הענינים שלא פורש אודותם, ב) באם מצוה המצוה לא הי' יכול לשער כל מעמד ומצב אפשרי בו יהי' נמצא זה המצווה ממנו, ובמילא אי אפשר לדעת באם גם במעמד ומצב זה מצווה הוא לקיים הציווי.

כיון שיסוד אמונתנו (דא"ג - זהו גם יסוד שאר אמונות להבדיל) שמצוה המצוה, הוא תכלית השלימות, ובמילא ניכר זה גם בהציווי[ם] שבאו באופן מבורר, וכן יודע עתידות הוא, ובשלימות חכמתו שיער כל מעמד ומצב אפשרי בו יהי' נמצא מקבל הציווי בהווה ובעתיד, הקרוב ואפילו בעתיד הרחוק, הרי שני תנאים האמורים אינם במציאות בודאי ובודאי, ולכן יש למצוא בתורת המצוה גם אופן ודרישת קיום המצוה שבכלל אין בזה הגבלה רק הגבלה אחת, וחי בהם וכו', וכמבואר מרז"ל בכ"מ (מהם יומא פה, ע"ב) שמזה נלמד שאך פקוח נפשות דוחה עניני התורה ותו ולא מידי, ועד"ז שאר ההגבלות שישנן במצות, וכמו הידור מצוה עד שליש, גם הם נתפרשו בפירוש בתורתו של מצוה המצוה, באופן שאין כל מקום ספק, ובזה גם נשלל הספק שלו.

ומאחר שבאנו מחג הפסח זמן חירותנו, יהי רצון שישתחרר מכל עניני הגבלות וענינים המבלבלים מעבודת השי"ת בשמחה ובטוב לבב.

ובעת רצון יזכירוהו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע להמצטרך לו.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.