Igrot Kodesh · Letter 7382 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

3 Menachem Av* 5720,

Brooklyn,

To the young man, the Rav Yaakov Immanuel (note 1: Rav Y. I. Schochet, of Toronto. See, regarding him, letter no. 7065),

I greet you and bless you,

I duly received your letter of this Monday and the one that preceded it, as well as the continuation of the press clippings (note 2: Relating to the Baal Shem Tov*. See, on this subject, letter no. 7345). I am following up on my remarks about the previous articles. The sixth article refers to prophecy and you say that everyone can be a prophet, provided one is prepared for it. This is not what the Lechem Mishneh* says, at the beginning of chapter 7 of the Laws of the Foundations of the Torah*. In fact, preparation is indeed necessary, but everything depends on the Will of Hashem. You will see, in particular, what paragraph 5 says. More generally, this digression is unrelated to the subject and it is said that: "he who makes an addition..." (note 3: Is as if he removed something), especially when it concerns so delicate a concept, which will necessarily raise questions. The seventh article says that Rabbi Gershon of Kitov (note 4: The brother-in-law of the Baal Shem Tov*) was the Chief Rabbi of Brody. It was, in fact, Rav Y. Y. Horowitz, whereas Rabbi Gershon was head of two of the four rabbinical courts of that city, as the work "Rabbi Gershon of Kitov" by Professor Heschel, HUCA 23, explains at length.

In the eighth article, you refer to Divine Providence*. You will consult, on this matter, the Yahel Or* on Tehillim* 37:7, reporting the proof that the Alter Rebbe* draws from the revealed part of the Torah*, from tractate Chullin* 61. I noted elsewhere (note 5: See Likkutei Sichos*, Volume 7, page 64, note 41) that one should reject the proofs emanating from other citations of our Sages* besides this passage from tractate Chullin*. You will consult, on this matter, the Kehillas Yaakov*, under the entry: "Providence." The ninth article presents a letter of the Baal Shem Tov*, addressed to his disciple, the author of the Toldos Yaakov Yosef*. It seems to me that this is the only letter of which we possess the original manuscript. Its reproduction is printed in HaTamim*. You cite, in this same article, the well-known story of the rooster's cry (note 6: Uttered by an ignorant villager who, in this way, annulled a Heavenly decree pronounced against a Jewish community). This must be corrected in accordance with what is reported by the Kuntres Toras HaChassidus*. At the end of the tenth article, you refer to a limb that detaches and is amputated. It would be good to consult, on this matter, the Mishnah* of tractate Sanhedrin*, chapter 6, Mishnah* 5.

In the eleventh article, you employ harsh terms against the opponents of Chassidus*. Now, one must take into account that what is printed can reach anyone. Without asking whether these terms are appropriate or not, it is in any case not judicious for them to be printed. The same applies to the lengthy exposition on the excommunications, which is not justified either. Why mention and recall what has already been forgotten? As my father-in-law, the Rebbe*, emphasizes, those who originated this are now in the World of Truth and they bitterly regret what they did. In the same article, you cite the expression: "a word is worth a Sela*." The term "worth" can be rendered in English by "worth," whereas the word Kal, easy, corresponds rather to "easy." In the same article, you cite references to the Baal Shem Tov*'s commentary on the expression: "Hashem seeks the one who is pursued." You go far afield to find them (note 7: Literally: "You go far to seek your bread"), whereas such is the view of the majority of the commentators of the Torah* on this verse and of the Targum*.

In the twelfth article, you cite what the Kuzari* says about the gestures that accompany prayer, but you do not mention other sources, presumably because this practice is defined there as a characteristic of the children of Israel, specifically described by the Kuzari*, whereas for the other works, one might consider that it applies only to certain individuals. You also cite the fact that "he who blows does so from deep within himself" and you say that this statement appears in various works. I noted, for my part, that I have not found the reference. I meant that I have not found it within the Zohar*, the book that the Alter Rebbe* mentions in the holy Tanya*. In the thirteenth and fourteenth articles, an element is completely missing — the necessity of disseminating the wellsprings (note 8: Of Chassidus*) so that they be understood, as the holy Zohar* specifies. You will also consult note 19 of the discourse that you will find enclosed (note 9: This appears in Likkutei Sichos*, Volume 6, page 287, note 18).

At the end of the fourteenth article, you speak of Pentecost! Now, why not use the term Shavuos*, as does tractate Kiddushin* 70a? You ask me whether one can say that Rabbi Adam Baal Shem (note 10: See, regarding him, letter no. 4952) is Rabbi Adam Luntz Baal Shem. There is no mention of this in the Reshimos* and in Likkutei Dibburim*. There is therefore reason to think that this is not the case. Some time ago, I wrote to a certain person about the conduct of certain people and some administrations in our Holy Land, may it be restored and rebuilt, who have reached a deep exile — that is, a feeling of inferiority before non-Jews. Every time one has a choice, one therefore prefers to cite a non-Jew rather than a Jew. Now, it seems that the same applies in what you write, concerning those who are religious and those who are not (note 11: The latter are cited rather than the former). Now, this manner of proceeding has an influence on the readers, who will give preference to the work of an author belonging to one camp rather than another. With my blessing to give good tidings,

For the Rebbe Shlita*,

The secretary,

ז'שפב

ב"ה, ג' מנ"א, תש"כ
ברוקלין.
הרב האברך יעקב עמנואל שי'

שלום וברכה!

מאשרים קבלת מכתבו מיום השני והקודמו, וכן המשך קטעי מכ"ע. ובהמשך להערות למאמרים הקודמים:

במאמר ו' במ"ש אודות נבואה ושכאילו כל אחד יכול להעשות נביא אלא שתלוי בהכנתו. - לא כן הוא בלח"מ רפ"ז דהלכות יסודי התורה, כי אם רק שההכנה מוכרחת ולאחרי זה תלוי ברצון עליון. ראה שם ה"ה. ובכלל אריכות זו - לא לבד שאינה שייכת כלל להענין אלא שבמילא כל יתר וכו' ובפרט בענין עדין כהנ"ל - שיעורר שאלות וכו'.

במאמר ז', שהר"ג מקיטוב הי' רב ראשי דבראדי - זה הי' רי"י הורוויץ. הר"ג - הי' "עומד על שני ב"ד" מתוך הארבע ב"ד שהיו שם (בארוכה, ר"ג קיטיבר לפרופ' העשיל HUCA 23).

במאמר ח', לכתבו בהשגחה פרטית, ראה יהל אור לתהלים לו, ז הוכחת אדה"ז מחולין ס"א הוכחה בנגלה דתורה. (ובמקום אחר הערתי איך שיש לדחות הראי' ממאמרי חז"ל אחרים - עיין בס' קה"י ערך השגחה - משא"כ מאמר דחולין הנ"ל).

במאמר ט' מכתב הבעש"ט לתלמידו בעל התולדות יעקב יוסף. - כמדומה שזהו מכתב היחידי בגוף כתי"ק, ונדפס ב"התמים" בצילום.

שם בהנוגע לסיפור הידוע, דקריאת התרנגול - יש לתקן ע"פ הנדפס בקונטרס תורת החסידות.

מאמר יו"ד בסופו, מאבר המדולדל ושנחתך - כדאי להעיר ממשנה סנהדרין פרק וא"ו משנה ה'.

מאמר י"א - ביטוים חריפים בהנוגע למתנגדים, ובהביא בחשבון שענינים נדפסים יד כל אדם יכולה למשמש בהם, הרי מבלי להכנס להענין האם מתאימים הנ"ל - בכ"א אין כדאי שיבואו בדפוס. ועד"ז כל האריכות בהנוגע לחרמות וכו' - אין כדאית. ולמה לחדש ולהזכיר נשכחות אשר, כפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר אלו שהביאו להנ"ל נמצאים בעולם האמת ומתחרטים בחרטה גמורה על כל הענין.

באותו מאמר: מלה בסלע. יותר טוב להעתיק worth באנגלית. "וק"ל" - מתאים יותר "איזי" (easy).

שם. מקורים לפירוש הבעש"ט "האלקים יבקש את נרדף" - ממרחק יביא לחמו, בה בשעה שכן דעת רוב מפרשי התורה עה"פ והתרגום.

מאמר י"ב. למה שהובא מהכוזרי בהנוגע לתנועות בעת התפלה ולא מספרים אחרים - ע"פ פשוט דמשם מוכח שהנוהג הי' עד כדי כך טיפוסי לבני ישראל עד שהכוזרי מדבר עליו במיוחד, משא"כ בשאר הספרים שאפשר לפרש בהם שיש מי שנוהג כן.

לכתבו ע"ד מאן דנפח מתוכו נפח - נמצא בכמה ספרים. ומה שהעירותי שלא מצאתי מקומו, הכוונה בזוהר שלשם מציינו רבנו הזקן בתניא קדישא.

מאמר יג-יד, חסר לגמרי שצ"ל הפצת המעינות באופן דהבנה דוקא וכדיוק הל' בזוה"ק. ראה ג"כ שיחה המצו"פ הערה 19.

סוף מי"ד. פענטעקאסט! מה חסר בביטוי שבועות (קידושין ע, סע"א).

[לכתבו האם יש לומר דר' אדם בע"ש הוא ר' אדם לואנץ בע"ש, וכיון דלא אשתמיט בכל הרשימות ולקו"ד עד"ז, נראה קרוב לודאי שלא זהו].

לפני איזה זמן כתבתי לאחד בהנוגע להתנהגות כמה אישים ומשרדים באה"ק ת"ו שהובא לשם הגלות פנימי, ז.א. רגש הנחיתות בפני כל אינו יהודי. וכשיש ברירה, מבכרים לצטט מאינו יהודי ולא מיהודי. וכנראה שבנוגע - דתי ולא דתי - זה אף בכתבו.

והרי משפיע זה גם על הקוראים אשר יסמכו על ספר אשר מחברו הוא מצד זה ולא מההפכי וכו'.

בברכה לבשו"ט,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר

ז'שפב
יעקב עמנואל שי': שוחאט, טורונטו. אגרות נוספות אליו - לעיל ז'סה, ובהנסמן בהערות שם.

המשך קטעי מכ"ע: אודות הבעש"ט, ראה לעיל אגרת ז'שמה.

ובמקום אחר הערתי: ראה לקו"ש ח"ז ע' 64 הערה 41.

שיחה המצו"ב: לקו"ש ח"ו ע' 287 הערה 18.

ר' אדם בע"ש: ראה גם לעיל חי"ד אגרת ד'תתקנב.