Igrot Kodesh · Letter 7438 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

Days of Selichos* 5720,

Brooklyn, New York,

To the attention of Mr. Eliezer Aryeh HaLevi, who is called Professor Finkelstein (note 1: See, regarding him, letter no. 6529),

I greet you and bless you,

I received your letter in its time. Due to my many activities, I did not respond to it in writing, but, of course, I am informed of the developments and the changes of the institution that you direct and, above all, of the state of mind of its students. This leads me to emphasize to you once again the following point, which we have discussed on various occasions and which I have also, it seems to me, mentioned in a letter I addressed to you. Subject to verification, there has never been a moment as propitious as the present hour to lead the youth, the young people, to submit to the Torah* and the Mitzvos*, in the most literal sense, that is, to the practice of these Mitzvos*, daily, to their concrete fulfillment. Every moment, every opportunity, every occasion that is not used in the proper manner is an irremediable loss. Of course, I do not mean that by moralizing, by pronouncing such words, one will immediately transform those who hear them, so that they will observe the entire Torah* and its six hundred and thirteen Mitzvos*. But it is certain, as practice has proven, that not only will these words have a theoretical effect, but furthermore, they will prepare minds for an effective change and, as I said, will lead to the practice of the Mitzvos*. Now, it is indeed the act that is essential.

It is painful to observe that precisely the leaders, the spiritual guides, naturally older than those who listen to them, than the students — those whose moral personality was formed twenty or thirty years ago — are still animated by a fear that was current at that time, that they have adopted the saying: "by wanting to do too much, one accomplishes nothing," that they take a hair's breadth for a mountain, for an immense result. And it is difficult to convince them, for they have an argument linked to the fear of Hashem: if they address the young people and those who listen to them in the manner defined at the beginning of my letter, they might frighten them, lose all contact with them! And who knows where this fall will lead them? I write all this clearly because, from what is said, you yourself do not feel such a fear. But in any case, I am certain that you do not fully use your capacity to exercise an influence, in the manner just described, perhaps due to the opposition expressed by those of middle age to whom I previously alluded. Now, you will excuse me for saying that this fear is unfounded, for without a doubt, those who will listen to you, the students, will be on your side. In the United States in particular, the parents follow the children and the teachers defer to the students.

In fact, this is indeed one of the signs of the period of the heel of Moshiach* (note 2: In immediate proximity to his coming), of the last generation of the exile, just before the beginning of the redemption. In accordance with the promise of the prophet: "He will turn the heart of the fathers through the sons," and Rashi* explains: "through the intermediary of the sons." It would seem that this is the opposite of the blessing, as the Tosefta* indicates at the end of tractate Sotah*: "the young people will make the elders pale, the son will revile his father." Nevertheless, we are commanded to transform darkness into light and bitterness into sweetness. You emphasize to me the importance of study and of thorough analysis. The Halachah* indeed rules that study is great, but it immediately states the reason: because it leads to action. Moreover, for study to be fruitful and engraved in the mind, it must not contradict, at least not in an obvious manner, the daily existence of those who devote themselves to it, the teacher and the student. Furthermore, according to the analysis of the character traits of man, as established by Chassidus*, one prepares one's mind to integrate the words of our Torah*, which is holy and which is also a Torah* of life, by having a daily existence in conformity with its teachings. In this sense, there is a fundamental difference between our Torah*, although it is defined as "your wisdom and your understanding in the eyes of the nations," and the other sciences, the disciplines of knowledge. When one studies a science, even an ethical one, the fact of adopting a behavior totally contrary to its conclusions does not prevent one from understanding it. This is not the case, however, for the wisdom of the Torah*, not only its moral dimension, but also, for example, the laws of impurity and purity, as a brief saying of our Sages* emphasizes: "Hashem is with him and the Halachah* is always ruled according to his opinion." Indeed, it is only when "Hashem is with him" that one can determine the Halachah*, or, in the formulation of the Mishnah*, when "the fear of Hashem precedes the wisdom."

All that has just been said is based on the conception set forth in your letter, showing the necessity of study as a first step. On the other hand, according to my own perspective, the value of action must be emphasized in any case, for it is through its intermediary that one can influence the young people, in an immediate and lasting manner, and lead them thereafter to ardor in study. You surely know that this year marks the bicentennial of the Hilloula* of the Baal Shem Tov*. On this occasion, we have published a book called: "Baal Shem Tov*." It has been sent to you by separate mailing. I do not know what your relationship with Chassidus* is, but I am sure that this work will arouse your interest. Perhaps it will clarify and strengthen what is said above. With my respects, my blessing to give good tidings and my wishes that you be inscribed and sealed for a good and sweet year,

ז'תלח

ב"ה, ימי הסליחות, ה'תש"כ
ברוקלין, נ.י.
לכבוד מר אליעזר ארי' הלוי שי'

המכונה פרופ' פינקלשטיין

שלום וברכה!

בעתו קבלתי מכתבו, ואף שמפני רבוי הטרדות לא עניתי עליו בכתב, אבל מובן שעוקב אני אחרי ההתפתחויות והשנויים במוסד שבראשו עומד, והעיקר במצב רוח תלמידי המוסד.

וזה מביאני להדגיש עוה"פ הנקודה עלי' דברתי בכמה הזדמנויות, וכמדומה גם במכתבי לכ', והיא, אשר עד כמה שאפשר לברר לא היתה עוד שעת הכושר, כזו שבימינו, לעורר את הנוער והצעירים לקבלת עול תורה ומצוות כפשוטו, זאת אומרת לקיים המצוות בחיי היום יום, מצוות המעשיות בקיום בפועל. וכל רגע ורגע וכל הזדמנות ואפשרות שאין מנצלים לזה כראוי, הרי זו אבידה שאינה חוזרת.

מובן שאין כוונתי בהאמור שעל ידי הטפת דברי מוסר והתעוררות בהנ"ל הרי תיכף ומיד ייהפכו השומעים לשומרי כל התורה ותרי"ג מצוותי', אבל בודאי, כמו שהוכיח הנסיון, יפעלו הדברים לא רק הזזה תיאורטית כי אם גם הכשרת הנפש לשינוי מעשי, וכנ"ל בקיום המצוות, אשר המעשה הוא העיקר.

ומצער הדבר שדווקא אלו הנמצאים במצב של מנהיגים ומשפיעים, שמטבע הדברים שהם בגיל יותר מבוגר מהשומעים והתלמידים, וצורתם הרוחנית נקבעה לפני עשרים או שלושים שנה, עדיין שרוים הם בפחד שהי' לו מקום אז, המיוסד על הסיסמא תפסת מרובה לא תפסת וחוט השערה נדמית להם כהר וכתפיסה מרובה, וקשה לשכנעם, כיון שטענת יראת שמים בידם לאמור, שאם יעוררו את הנוער והשומעים באופן האמור בתחילת מכתבי, עלול שיפחידו את השומעים ויופסד כל הקשר עמהם, ומי יודע לאיזה מקום יתדרדרו.

כתבתי כל הנ"ל גלוי, כי דווקא בנקודה זו על פי השמועה הנה כ' אינו שרוי בפחד האמור, אבל בכל זה בוודאות אצלי שאינו מנצל כל כח השפעתו בכיוון האמור [אולי מפני התנגדות מצד אלו שבגיל הממוצע אודותם כתבתי לעיל. וגם חשש זה, לאחרי בקשת סליחתו, אין לו מקום במציאות, כיון שכנ"ל השומעים והתלמידים בודאי יהיו על צדו, והרי בארצות הברית ביחוד האבות הולכים ונשמעים לבנים והמורים לתלמידים].

דרך אגב זהו ג"כ מסימני עקבתא דמשיחא, דור אחרון שבגלות - הדור שלפני התחלת הגאולה, וכיעוד הנביא והשיב לב אבות על בנים, פירש"י על ידי בנים, ואף שמלכתחילה הרי זה היפך הברכה, כתוספתא סוף סוטה, נערים פני זקנים ילבינו, בן מנוול אב וכו' - הרי נצטוינו להפוך חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא.

לכתבו אודות ערך הלימוד והעיון וכו', הנה אף שהלכה פסוקה היא, גדול לימוד, אבל על אתר מודגש הטעם, מפני שמביא לידי מעשה, ולא עוד אלא בכדי שיצליח הלימוד ויוקבע בנפש, מוכרח שלא יהי' בסתירה, עכ"פ שלא בסתירה בולטת, לחיים היום יומיים של העוסקים בלימוד, הן המורה והן התלמיד. ועוד יותר, על פי ביאור תכונת נפש בני ישראל אשר בתורת החסידות, הנה הכשרת הנפש לקלוט דברי תורתנו - אשר תורה קדושה היא וביחד עם זה תורת חיים היא - היא דוקא על ידי חיי יום יום המתאימים להוראותי'. שבזה חילוק עקרי בין תורתנו - אף שעלי' נאמר כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים - לשאר החכמות ומדעים, שבלימוד חכמה, אפילו חכמת המוסר, אין סותר להבנתה אפילו אם הלומד מתנהג בפועל בניגוד מוחלט למוסר האמור, משא"כ בלימוד חכמת התורה, לא רק חלק המוסרי שבה אלא גם בהלכות טומאה וטהרה וכיו"ב. וכמודגש כל זה בפתגם קצר של חכמינו ז"ל - והוי' עמו, שהלכה כמותו בכל מקום. כי רק ע"י זה שהוי' עמו מכוונים ההלכה, ובנוסח המשנה, ע"י שיראתו קודמת לחכמתו.

כל הנ"ל אמור לפי השיטה המבוארת במכתב כ' על דבר הכרח קדימת הלימוד, אבל לשיטתי אני, גם בלאו הכי מוכרחת ההדגשה על העשי', שהרי זהו הכלי-יד להשפיע על הנוער והצעירים השפעה מידית מתמדת, שיוכלו אח"כ לנצלה גם להתמדה בלימודם.

בודאי ידוע לכ' שהשנה היא שנת המאתיים להסתלקות-הילולא של מורנו הבעל שם טוב ז"ל. בקשר עם זה הוצאנו לאור ספר הבעל שם טוב, שנשלח לכ' בפני עצמו.

ואף שלא ידוע לי יחסו לעניני תורת החסידות, בטוחני שימצא בספר רוב ענין ואולי גם תוספת ביאור וביסוס להכתוב לעיל.

בכבוד ובברכה לבשורות טובות ובברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.

ז'תלח
נדפסה בלקו"ש חכ"א ע' 386 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

לכבוד... פינקלשטיין: אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ח ו'תקכט, ובהנסמן בהערות שם.