Igrot Kodesh · Letter 7488 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

2 Kislev* 5721,

Brooklyn, New York,

To the Rav and scholar, distinguished Chassid* who fears Hashem, of multiple accomplishments, who devotes himself to communal needs, the Rav Sh. Y. (note 1: Rav Shlomo Yosef Zevin, author of the Talmudic Encyclopedia, of Jerusalem. See, regarding him, letter no. 7476),

I greet you and bless you,

A) I am responding to your letters formulating the proposal to establish and prepare a new commentary on the Tanach* (note 2: The Torah, the Prophets and the Holy Writings. See, on this subject, letter no. 7558), both traditional and accessible to the new generation. You wish that I participate in this project, much more, that I assume responsibility for it. Following the conversations I had, here, with a certain person, I will specify, in the present letter, my position in this matter and the content of the response I communicated orally during those conversations.

I will deal first with my participation, specifying beforehand that such a project represents a great responsibility, that in this matter, a partial failure is equivalent to a total failure. If, in a few passages, a commentary that is not fitting is introduced and if it is printed, the entire project will be tainted by it. The person responsible can therefore only be a man who has time and leisure that he can devote to this commentary, to the full extent of what is necessary, who will reread it from beginning to end, delve into it as deeply as possible, in order to exclude any deviation from the tradition, which is the straight path.

Likewise, it is quite clear that in this matter, one cannot delegate an emissary or a representative. A project involving such responsibility cannot be carried out by relying on other people, solely on the basis of trust, especially according to the saying of the Tzemach Tzedek* (note 3: See, on this subject, letter no. 2078), who says that a word spoken orally addresses all those present, a written word addresses the entire generation, and a printed word addresses all generations at once. I must therefore decline this proposal, not only regarding the responsibility, but also regarding associating my name with it, which amounts to assuming responsibility, obviously.

B) Regarding the project itself, I think it is a good initiative, but only insofar as it is carried out by trustworthy people and then verified by several reliable specialists, who will be truly competent in this area. I will specify what I mean.

In general, the words of the Tanach* have been commented upon by the early exegetes, from the one who sets forth its plain meaning, Rashi*, to the Metzudas David* and the Metzudas Tzion*. These possess a particular competence in the matter, for they explain the text according to what it is, which means they assumed a sacred mission, explaining the Torah* of Hashem, the book of books, without seeking personal interest, not even moral, still less with the aim of putting themselves forward and proving that they knew everything that is hidden. Thus Rashi*, at various references, states, for example: "I do not know." This also proves their competence, since the true meaning of the verses was transmitted to them from generation to generation, as well as, most certainly, several explanations that were bequeathed to them since the writing of the Tanach*. And the statement of the Rambam* is known, regarding the Holy Tongue, according to which the remoteness of the generations has caused various points to be forgotten, making it difficult to understand. There was therefore indeed a transmission in this matter.

Despite this, there exist differences in formulations, various points whose meaning was previously obvious, whereas at the present time, it is much less so. For this reason, it is good that the commentary to which you allude be written. And we must, for this, rely upon the great ones of Israel of previous generations, who permitted explanations to be translated into Yiddish* (note 4: The common language at the time, so that they would be understood by the greatest number) and endeavored to disseminate them among those who, for whatever reason, did not understand the commentary of Rashi* and those of the Sages who followed him. But it is quite evident that this entire project is subject to an essential condition. It must be, according to the expression of our Sages*, "old wine in a new bottle," which means that only the style and formulation may change. The old wine is, in this case, the commentary that has been consecrated by the great ones of Israel of previous generations, as stated, from Rashi* to the Metzudas David* and the Metzudas Tzion*.

C) One observes that the early Sages reinforce the precision of their commentaries by citing words from other languages, "in the language of a foreign people," according to the expression of Rashi*. One can therefore do the same for the present commentary.

D) Likewise, it is evident that one can add comparisons with other languages. For example, our Sages*, in the Midrash Tanchuma*, commenting on this verse, specify that Anochi, "I," is an Egyptian term. At the appropriate references, one will cite archaeological discoveries and add illustrations. Here too, one finds precedents among the exegetes accepted by all, for example the Rambam* in his commentary on the Mishnah* and the Aruch*, even if, in later editions, several illustrations were removed, presumably for technical reasons.

E) The project will be carried out by men, each of them possessing character traits that are his own. Now, as I have said, it is a fundamental principle and a sine qua non condition that this commentary be precisely "old wine." It is therefore indispensable that its authors not seek to introduce new ideas. Their qualities and aptitudes must manifest solely in the collection and presentation of the explanations. Much more, one can verify in practice that in many people, these dispositions of mind contradict each other. The one who is able to introduce new ideas often has difficulty collecting and presenting, in their original state, the words of other people, for it is not easy for him not to include his own idea. In such a case, it is ultimately the new idea that prevails over the old one.

F) It is also evident that the objective of this project is to provide a reliable commentary on the Tanach*, with the clearest and simplest formulation and presentation. The first consequence is that there is no reason to include opposing opinions, even to reject them afterward. Each explanation should be cited as it is. And the one who wishes to put into practice the terms of the Mishnah*: "Know what to answer (note 5: The heretic)" will find the means elsewhere.

G) Another question is essential: is there a place in such a commentary for the explanations of our Sages*, at least for some of them, as Rashi* cites them? Indeed, the purpose of studying the Tanach* is not only to understand the meaning of the verse, but "also" to know the One Who gives the Torah*. There is therefore matter for reflection on this subject. But perhaps the most suitable approach consists in placing such explanations on the side of the commentary or beneath its text, on the same page, but not within the body of the text.

H) All of this could be developed further, but I enumerate here only the main points and the essential ideas, in my view. Indeed, if it is not possible to fully accomplish all of these conditions, the project could cause much harm, in place of the benefit expected from it. You must understand what I mean.

I would be pleased to receive your remarks concerning all of this, with all the necessary detail. I thank you in advance. With my respects and my blessing,

M. Schneerson,

ז'תפח

ב"ה, ב' כסלו, ה'תשכ"א
ברוקלין, נ.י.
הרב הגאון הוו"ח אי"א צנמ"ס עוסק בצ"צ

וכו'

מוהרש"י שי'

שלום וברכה!

בהמשך למכתבי כת"ר אודות ההצעה לערוך ולסגנן מחדש פירוש על התנ"ך, פירוש מסורתי וביחד עם זה שדור החדש יבינהו, וההצעה שאשתתף במפעל האמור, ועוד יותר, שאשתתף באחריות למפעל, וכו', ובהמשך להשיחות שהיו לי כאן בענין זה עם מר... שי', באתי לבאר עמדתי בהאמור, ותוכן המענה שלי בעל פה בשיחות האמורות.

ואתחיל בנוגע להשתתפותי במפעל האמור, ובהקדים, אשר מפעל אחראי ביותר שכזה - באם נפסל מקצתו נפסל כולו. ואפילו אם רק באיזהו מקומן ייכנס בו פירוש שאינו מתאים ויודפס כך, הרי זה מטיל פגם בכל המפעל. שמזה מובן שאחראי יכול להיות רק זה שיש בידו הזמן והפנאי להקדישו ככל הדרוש לעבור על כל הפירוש מן הקצה אל הקצה, ולעבור בעיון המתאים, בכדי לשלול כל סטי' מדרך המסורה, היא היא דרך הישרה.

כן מובן שבמפעל כהאמור - אינו שייך ענין של מינוי שליח או בא כח, כי אין דבר אחראי כזה נעשה על ידי אמונה באחרים וסמיכה עליהם. ובפרט על פי פתגם כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, אשר מלה הבאה בדיבור היא לרבים, שבכתב - לכל הדור, ושבדפוס - לדורי דורות.

ולכן מוכרחני לסרב מלקבל ההצעה האמורה, ולא רק לשללה בנוגע להאחריות, אלא גם כן שלא לתת שמי להמפעל, כיון שקריאת השם היינו הך דהשתתפות בהאחריות, כמובן.

ב) בנוגע לעצם המפעל, דעתי שדבר נכון הוא, אבל אך ורק - באם ייעשה על ידי אנשים נאמנים ולאחרי זה - ביקור של כמה וכמה בני סמכא שיש להם נאמנות בהחלט בענינים כגון אלו. ואפרש דברי:

אף שבעצם הדבר - נתפרשו דברי התנ"ך על ידי המפרשים הראשונים ושלאחריהם, מתחיל מפרשנדתא הוא פירוש רש"י ועד למצודת דוד ומצודת ציון, אשר סמכות מיוחדה להם, כי עסקו בפירוש התנ"ך מתאים לענינו, זאת אומרת, מלאכת הקדש, שפירשו תורת ה', ספר הספרים, מבלי כל פניות ונגיעות, אפילו פניות רוחניות, ועל אחת כמה וכמה מבלי התשוקה להעמיד על דעת עצמו ולהראות שאין כל דבר נעלם ונסתר, וכלשון רש"י בכמה מקומות "לא ידעתי" וכיו"ב, ועוד בזאת מודגשה הסמכות שלהם - בהיות להם מסורה מדור לדור בפירוש הכתובים לאמתתם, וקרוב לודאי - כמה פירושים שנמסרו מדור לדור מאז כתיבת ספרי התנ"ך. וידועים דברי הרמב"ם בנוגע ללשון הקדש, איך שמפני ריחוק הדורות נשתכחו כמה ענינים ופרטים שזהו מקשה בהבנת הלשון, הרי שהיתה מסורה בזה.

אף על פי כן, כיון שיש שנויים בסגנון, כמה ענינים שלפנים הי' פי' פשוט ועכשו - לא פשוט וכיו"ב, לכן טוב שיערך פירוש האמור. והרי יש לנו להשען על מה שגדולי ישראל בדורות שקדמונו - הרשו להעתיק מפירושים האמורים ללשון אידיש, עברי טייטש, והשתדלו להפיצה בין אלו שלא יכלו מפני איזו סיבות שתהיינה, ללמוד מפירוש רש"י ושלאחריו. אלא שפשוט שתנאי העקרי לכל המפעל - שיהי', כלשון חז"ל, יין ישן ורק הקנקן, זאת אומרת, רק הסגנון והלשון, יהי' חדש. ויין הישן - הרי זה אותם הפירושים שסמכו עליהם ידיהם גדולי ישראל בדורות שקדמונו, וכנזכר לעיל - מפירוש רש"י ועד למצודת דוד ומצודת ציון.

ג) על דרך שמצינו בפירושים הקדמונים - שהוסיפו דיוק בפירושם על ידי הבאת ביטוי מלשונות אחרים, וכל' רש"י - בלע"ז, הרי גם בפירוש האמור יש להכניס על דרך זה.

ד) כן מובן שיש להוסיף השוואות ללשונות אחרים, ועל דרך מאמר חז"ל אנכי לשון מצרי (תנחומא על הכתוב). כן יש לצטט במקומות המתאימים התגליות הארכיאולוגיות, וגם להוסיף ציורים. והרי גם בזה מצינו במפרשים המקובלים תקדים בכגון דא, כמו ברמב"ם פיה"מ והערוך וכו' (אף שבדפוסים המאוחרים השמיטו כמה מהציורים - כנראה מסיבות טכניות).

ה) כיון שהמפעל ייעשה על ידי בני אדם, שכל אדם יש לו תכונות מיוחדות, וכיון שכאמור - יסוד עקרי ותנאי מוחלטי בעריכת הפירוש שיהי' דוקא יין ישן כנ"ל, מוכרח שהפירוש ייערך על ידי אנשים כאלו שאינם בעלי חידוש, וחוש וכשרון להם בליקוט וסידור דברים. ובפרט שרואים במוחש שברוב האישים, הרי תכונות האמורות סותרות אחת לרעותה, ומי שיש לו כשרון בחידוש - על פי רוב חסר לו בליקוט ומסירת דברי אחרים כהויתם, כי אי אפשר שלא יערב חידוש משלו, וסוף סוף החידוש משתלט על הישן.

ו) מובן ג"כ - שכל המפעל ענינו הוא למסור פירוש המקובל של התנ"ך בסגנון ובאופן הכי בהיר ופשוט, שמזה התוצאה הראשונה - שאין כל מקום בפירוש האמור לצטט דיעות הנוגדות אפילו על מנת לשלול אותן בהחלטיות, כי אם להביא הפירוש כמו שהוא. ומי שירצה דוקא לקיים המשנה דע מה שתשיב, הרי יחפש לו במה במקום אחר.

ז) עוד - שאלה עקרית, היש מקום בפירוש האמור לדרשות רז"ל, עכ"פ באיזהו מקומן, וכרגיל בפירוש רש"י, שהרי תכלית לימוד התנ"ך הוא לא רק להבין הכתוב כצורתו, כי אם "גם כן" לדעת את נותן התורה. וצריך עיון בזה. ואולי הפתרון המתאים ביותר הוא - שדרשות האמורות יבואו בצד הפירוש על הגליון או למטה הימנו, לא בתוכו.

ח) עוד יש להאריך בהאמור, ולא באתי בזה אלא לציין ראשי פרקים ובנקודות אשר לדעתי מוכרחות הן, ואשר באם אי אפשר לקיימן (התנאים הנ"ל כולם ובמילואם ) - עלול כל המפעל להביא היזק גדול - תמורת התועלת המקווה, וד"ל.

אשמח לקבל הערות כת"ר ובפרטיות המתאימה לכל האמור, ות"ח מראש.

בכבוד ובברכה

מ. שניאורסאהן
ז'תפח
נדפסה בלקו"ש חי"ט ע' 435.

מוהרש"י: זוין. אגרות נוספות אליו - לעיל ז'תעו, ובהנסמן בהערות שם.

פירוש על התנ"ך: ראה גם לקמן אגרת ז'תקנח.

פתגם: ראה גם לעיל ח"ז אגרת ב'עח, ובהנסמן בהערות שם.